20 שנה אחרי שנגנז: אסי לוי וניר פרידמן מוציאים אלבום בכורה משותף

בשנות ה־90 נחשבו ניר פרידמן ואסי לוי לאושיות בסצינה המקומית – הוא היה אקס “צעירי תל אביב” ולהקת פיקוד צפון וסולן להקת הרוק “השוונג של הפיתה”, והיא הייתה רוקרית וחברה בלהקת הבנות “המזדיינות” יחד עם ענבל פרלמוטר, טל גורדון ואיגי וקסמן. במקביל, שניהם פיתחו קריירות משחק: פרידמן כיכב בסדרות ”עניין של זמן” ו”פלורנטין”, ולוי שיחקה בתיאטרון, בסדרות (“תמונות יפואיות”) ובסרטים.

המפגש הראשון בין פרידמן, 51, ולוי, 52, התרחש על סט הסדרה “קפה פריז”, ששודרה בשנים 1996־1998, ובה שניהם שיחקו. “ניר אמר לי: ‘אני יודע שאת בכלל מהרוקנרול, מה את עושה פה?’”, משחזרת לוי כעת.

“עוד לפני שהכרנו, אסי לוי נחשבה דמות סופר־קול בעיניי, איך שהיא מדברת, איך שהיא מתנהגת, איך שהיא חושבת ומתלבשת וגם מבחינת הבחירות האמנותיות שלה”, אומר פרידמן. “היא הייתה עבורי משהו מסתורי, טיפה דארק. היא והחבורה שלה שכללה את אורי בנאי, יוסי עזר (הבסיסט של “פורטרט”) ואיתמר פוליאקוב מאוד הגניבו אותי. כל הזמן עקבתי אחרי אסי וידעתי שמתישהו נעשה משהו יחד, אבל לא ידעתי איך ומתי”.

עדיין יש מדבקות

שיתוף הפעולה המוזיקלי בין השניים נרקם כשבמאי הסדרה “קפה פריז”, אמנון רובינשטיין, ביקש מהם לבצע יחד את שיר הנושא שלה, “קפה שכונתי”, שכתב והלחין פרידמן. “החיבור בין אסי לביני היה מיידי, וגון הקול שלה בעיניי, עד היום, הוא אחד הנדירים”, הוא אומר.

הדואט של השניים הפך ללהיט, ובשנת 1998 לוי השמיעה את השיר לחברה הטוב יוסי עזר, שהיה גם הבעלים של אולפני ההקלטה “בורי” בנמל תל אביב, שהיו ממוקמים ליד “גלידה מונטנה” הידועה מימי סרטי “אסקימו לימון”. “יוסי שמע את הביצוע הזה ועודד אותנו להקים הרכב ולעבוד על חומרים חדשים”, מספרת לוי. “היו את השירים שניר כתב, שירים שאני כתבתי, וצירפתי חבר טוב שהיה בעיניי הגרסה הישראלית של הניינטיז לג’ים מוריסון, דני שפרלינג”.

“דני היה טיפוס שמדבר בלי הפסקה, אבל כשהוא תפס גיטרה וכתב שירים על מלאכים זה נשמע כל כך יפה”, מוסיף פרידמן. “כך קרה שכל אחד מאיתנו תרם שליש משירי האלבום – אסי, דני ואני”.

ברשימת המטלות

בשנת 2002 ההרכב התפרק, ופרידמן ולוי המשיכו לקריירות עצמאיות. את האלבום הם הוציאו עכשיו באופן רשמי לאוויר העולם בפלטפורמות הדיגיטליות השונות, בהן ספוטיפיי, אפל ושאר שירותי הסטרימינג. “לרגע לא שכחתי מהאלבום הזה”, אומר פרידמן. “אני לא יכול להגיד לך שכל יום חשבתי מה עם ‘מונטנה’, אבל זה כמו סוד שיש לך בלב ואתה יודע שעשית משהו מדהים והוא קיים, והזמן לא משנה. יוסי עזר עזב את המקצוע אחרי האלבום הזה, סגר את האולפן ועבר לעבוד עם אבא שלו בביזנס משפחתי. עד היום כשאני מדי פעם פוגש אותו, הוא מסתכל עליי ולא מבין מה לא עשינו נכון”.

למה התפרקתם אחרי שהאלבום נגנז?
“אני טסתי לניו יורק, ואסי כבר הייתה שחקנית מבוקשת. פתאום מוציאים לך את האוויר כשאתה בשיא ההתלהבות. אולי עם צאת האלבום עכשיו סוף־סוף תתקיים תחיית המתים, ומשהו פתאום יקרה. אי אפשר לדעת מה יהיה עם האלבום של ‘מונטנה’, והניצחון פה הוא העשייה והעובדה שהוצאנו אותו לאור”.

לוי: “ידענו כל השנים האלה שזה יצא מתישהו, שהאלבום הזה חייב לצאת”.
פרידמן: “זה היה ברשימת המטלות שלי. מדובר בתקליט על־זמני. קל לי להגיד על האלבום הזה שהוא מעולה כי שני שלישים מהשירים לא נכתבו על ידי”.

יש סיכוי לאיחוד?
פרידמן: “הלוואי, אשקר אם אגיד שזה לא עלה לנו בראש”.
לוי: “חשבנו על זה, אולי, לך תדע”.

אתם מתגעגעים לפעמים לתקופה ההיא?
לוי: “מאוד. אני מלאת געגוע. בעיקר לתל אביב של אז, כשאפשר היה לחיות בה, לא בנו מגדלים בלי סוף, והכל היה אפשרי”.

איך קיבלתם את ההצלחה בזמן אמת?
לוי: “אצלי לא הייתה פריצה כזו, הקריירה שלי נורא נבנתה, אני ממש רואה את העבודה הקשה שעשיתי. אני לא רואה את זה שקמתי יום אחד בבוקר ופרצתי. זה תהליך של עבודה מאוד קשה”.
פרידמן: “עוד כנער בלהקת ‘צעירי תל אביב’ חוויתי פרסום, ולמרות החשיפה לא עשו לי חיים קלים, בייחוד הרדיו. הרדיו לא פינק אותי יותר מדי, אז לקח לי זמן להיבנות, כמו אסי. אני מקווה מאוד שגם האלבום של ‘מונטנה’ יתפוס ומקווה שאני לא נאיבי”.

עד כמה שיקולים כלכליים משפיעים כיום על החלטות בקריירה שלכם?
לוי: “בגדול קשה לי להגיד שאני מקבלת החלטות כלכליות, ממש לא, ההפך. אני סרבנית גדולה ובוחרת את הפרויקטים שלי ממש בקפידה. לאורך כל הקריירה שלי לא היה משהו שנאלצתי לעשות. למזלי, יכולתי להרשות את זה לעצמי”.

שקלתם להשתתף פעם בריאליטי?
פרידמן: “לצערנו זה בעיקר מה שמציעים לנו. עשיתי את ‘מחוברים’, אבל זה יותר דוקו־דרמה. זה היה מכובד, אני שלטתי במצלמה ולא התחריתי באף אדם אחר. הציעו לי בשנתיים־שלוש האחרונות להשתתף בלא מעט תוכניות ריאליטי. השתעשעתי עם הרעיון הזה ולא הצלחתי להירדם שלושה לילות. הבנתי שלי אישית זה לא מתאים”.
לוי: “לי הציעו המון פעמים, אבל זה לא בשבילי. נראה לי שהפסיקו להציע לי כי אני סרבנית ידועה, זה לא כוס התה שלי”.

איך עוברת עליכם תקופת הקורונה?
לוי: “בזכות הקורונה כתבתי, הקלטתי והפקתי אלבום בכורה (‘טוונטי ניין אנד דה נייברז’ - ד”פ). בדיוק סיימתי לביים הצגה חדשה, ‘רכוש נטוש’ של שולמית לפיד, אז אני בתקופה מהממת של עשייה. אני שמחה מאוד שאנחנו חוזרים לחיים. אני לא יכולה להתבכיין על התקופה הזו כי נהניתי ממנה”.
פרידמן: “המקצוע שלנו, האמנים, נעצר ראשון וזה העליב אותי ופגע בי אישית שקראו למקצוע שלנו ‘לא חיוני’. אני לא חיוני? אמא שלכם לא חיונית. מה תעשה בלי אמנות? כל היום תהיה אפור? אני פאקינג חיוני יותר ממנתח מוח. בתור אמן יוצר אתה חייב ליצור אלטרנטיבות ולהמציא את עצמך מחדש. כמו אסי, גם אני לא הפסקתי לחשוב ולייצר. נכנסתי לאולפן, כתבתי והעליתי שירים שאני מנגן לייב, העברתי סדנאות בזום, לימדתי משחק, עשיתי קריינות ובעצם כל מה שאפשר לעשות כדי לשרוד. פתחתי אולפן בתל אביב שבו אני מקליט פודקאסטים, מפיק מוזיקלית אמנים ומעביר סדנאות דיבוב”.

יש איזה מסר ביציאת האלבום הגנוז?
פרידמן: “בשורה התחתונה אני רוצה להגיד ליוצרים צעירים לא להתייאש ולהמשיך ליצור ולהקליט שירים. מתישהו זה יצא בגדול, אפילו אם ייקח לזה זמן. בהקשר הזה העשייה שלנו ניצחה את התעשייה. אמנים צריכים לפעול בלי פחד וחששות ובלי שעורך מוזיקלי ירמוז שזה לא מתאים. הקהל יחליט אם זה טוב או לא, ולא אף עורך מוזיקלי ברדיו”.