כשנה אחרי שיצא לאור שיתוף הפעולה, שנראה כי כבר היה מתבקש, בין הרוקיסט ברי סחרוף לדודו טסה, אמש עלתה לאוויר ההופעה המשותפת של השניים – והו, כמה שזה היה מדויק. עם פלייליסט שכלל את השירים הכי אייקונים של כל אחד מהם, וביניהם כמה מהשירים המשותפים, נראה היה שהקהל לא יכול היה להוריד את העיניים מהבמה. הצצה קטנה אל ביצוע הפתיחה:
בהופעה, שהתקיימה בהאנגר 11 בנמל תל אביב, שני האמנים מהמוכשרים ביותר שיש לנו בארץ, עשו בלי לבלבל את השכל את הדבר שהם הכי טובים בו – מוזיקה. הרפרטואר העשיר והעתיק של כל אחד מהם בנפרד, בשילוב עם כמה מיצירות האומנות החדשות שלהם, הכניסו אותי לחוויה שנעה בין להשתולל בקהל לבין לעצום עיניים ולהתחבר למילים.
אז לפני שאספר לכם על ההופעה המרהיבה שנתנו שני הפנומנים, כמה מילים על האלבום "בדל של אור":
ב-10 בדצמבר 2020 דודו טסה העלה פוסט מעורר חשד בו נכתב: "הלו ברי, ער?". המעריצים המרוגשים מיד החלו להעלות ספקולציות בנוגע למתרחש, ויום למחרת קיבלו את התשובה – אלבום משותף!
האלבום יצא בהפתעה מוחלטת וללא הודעה מוקדמת או הפצה של סינגלים מתוכו טרם קודם ליציאתו. האלבום מכיל שמונה שירים ורצועה אינסטרומנטלית אחת, כאשר מרביתו הוקלט כאן בישראל ובנוסף הוקלטה גם תזמורת כלי מיתר טורקית באיסטנבול. חלק מהאלבום המיוחד נכתב בידי המוזיקאי גלעד כהנא וחלקו על ידי אלי אליהו בשיתוף עם טסה.
ונחזור לעניינו,
כשההאנגר מלא באלפי אנשים, ובאמת מכל הגילים, ההופעה נפתחה באותה רצועה אינסטרומנטלית בשם "קרטאש", שגם במקרה פותחת את האלבום המשותף של השניים. המנגינה המיוחדת, שנקראה על שמה של אחת השכונות היהודיות באיזמיר בה גדל סחרוף, הייתה יריית פתיחה מושלמת להופעה בה גם ככה בקרוב כולם יתחילו לצרוח את השירים. ככה כדי ליהנות מהמוזיקה ולחמם את הגרון.
ההופעה המשיכה אל השיר "ראי איזה פלא", שמגיע גם הוא בסדר כרונולוגי כשני באלבום המשותף של השניים, ומשם המשיכה אל הלהיט אולי הכי גדול של טסה – "בסוף מתרגלים להכל". מכאן, ההופעה החלה לדלג באופן מדויק בין השירים של סחרוף לטסה, מה שיצר מיקס משובח של שירי האומנים מכל הזמנים שהיו נראים כאילו נכתבו יחד אל אלבום משותף.
הז'אנר של כל אחד מהיוצרים המוכשרים והשירים השונים שכתבו עם הזמן, התמזגו זה אל זה באופן מדויק, כאשר נראה היה שאפילו המעברים בין השירים היו שם כל הזמן. כמה כיף לצפות בהופעה של שני פנומנים שיצרו חוויה חדשה לגמרי שהרגישה כאילו הייתה שם כל הזמן. (ובאמת, איך לא חשבו על זה קודם?)
בין השירים שהועלו על הבמה והרטיטו לי את הלב היו הקלאסיקות של כל אחד מהזמרים – "לולה", "עיר של קיץ", "הגולה", "ככה זה", "איזה יום" – ולצידם גם כמה מהשירים המשותפים: "הרגעים האחרונים של האור" ו-"כל שנוצץ".
כל אחד מהביצועים קיבל טוויסט בימתי מדויק עם מעברים מוצלחים, סאונד שחודר לעצמות ופריטה על הגיטרה כמו על מיתרי הלב. אפילו עבודת הוידאו-ארט שהוצגה מאחורי רשימת הנגנים המשובחת שליוותה את השניים הייתה מדויקת והציגה לרגעים גם דמויות ציפורים עוצמתיות שהשתלבו מדהים עם המילים ונתנו להן עוד עוצמה.
חייבת להודות שלא הופתעתי. אבל בקטע טוב. מה יכול כבר היה לא לעבוד במוזיקה של שניים מהיוצרים הכי טובים בישראל? עם השירים טובים, ההופעה הבימתית המוכחת של כל אחד מהם בנפרד (ועכשיו גם יחד) והכוח שמתחבא בין המילים, אין ספק שמדובר באחד מהשילובים הכי טובים שראיתי. עם כל ההפסדים של מגפת הקורונה, מסתבר שהרווחנו גם משהו טוב. תודה לכם דודו טסה וברי סחרוף – ולחיי עוד המון מוזיקה טובה ומדויקת.