השבוע, אחרי עיכובים (לא מעט בשל ההסתבכות של סנופ דוג) יצא השיר המשותף והמדובר של סטטיק ובן אל תבורי עם סנופ דוג וליל' בייבי – "Ziki Ziki", והאמת? שיר כזה מעפן לא שמעתי הרבה זמן.
לעומת ה-EP של סטטיק ובן אל עם עומר אדם שהביא מקוריות, חינניות והצליח לסקרן אותי ולהביא איכות שלא באה בהכרח על חשבון התמסחרות (שגם זו אינה מילה גסה), השיר הבינלאומי "Ziki Ziki" הוא בעיקר רעש מיותר וצלצולים מיותרים עם פזמון שאמור לקדוח בראש אך רק גורם לאנגינה.
אין לי מושג מה עבר לאמנים בראש כשהם החליטו להקליט את השיר הזה, שמצד אחד מתיימר להיות טרנדי ועטוף במעטפת רלוונטית אך מצד שני אין בו כלום: אני לא מצפה משיר שיהיה עמוק אבל הייתי מצפה לכבוד מינימלי כלפי המאזין וכלפי האינטליגנציה שלהם, במקום שיר שאינו נשמע מקורי בשום אופן, אינו זכיר בשום אופן וגם הקליטות שלו סביר להניח ותישכח בעוד יומיים-שלושה.
משיתוף פעולה בין ארבעה כישרונות כאלה שהוכיחו עצמם לאורך השנים – הייתי מצפה ליותר. כרגע זו פשוט אכזבה.
נועה קירל הבליחה עם שיר חדש – "פעמון" (אל נא תתבלבלו, לא מדובר ב"פעמון", הלהיט ששר רומן שרון ז"ל בפסטיבל שירי הילדים בסבנטיז אלא בשיר עם שם זהה) פרי שיתוף פעולה שלה עם איתי גאלו.
נועה קירל יודעת בדיוק לעשות פופ (והיא חלוצה בזה בתחומה), איך לייצר להיט מועדונים שיהיה דביק וממכר מצד אחד ועם זאת ישמור על רף מסוים של טריקיות מתוחכמת שתשמור על רמה.
השיר החדש הוא בדיוק זה למעט דבר אחד: הוא התגלמות האגוצנטריות, קירל שרה בו על עצמה ועל שיריה (בהם טרילילי טרללה), מרימה לעצמה ('תשים לי נועה קירל כל משפט שלה זכיר') (בהקשר זה אולי לועגת לעצמה, שכן טראש פופ הוא לא דבר זכיר, אבל זה כבר נתון לפרשנויות שונות) ודוגלת בחריזה אידיוטית ("אנלא צריכה פזמון – רק תשים לי פעמון") שעובדת היטב ומשרתת את השיר.
שלא תבינו לא נכון, זה שיר קליט מאד וכיפי שתופס את האוזן, אבל הייתי מעדיף שקירל תשיר על דברים אחרים מאשר על עצמה וזה לא משנה כמה גדולה הינה וכמה תהיה – צניעות זה דבר חשוב, גם כשמדובר בגימיק לירי של להיט פופ.
אגב, השיר לא נמצא ביוטיוב אלא רק בטיקטוק אז מניח שרק הצעירים שבכם יוכלו להאזין לו.
@noakirel כבר שמתם פעמון? 🔔 #פעמון ♬ פעמון - Noa Kirel
אחד השירים הכי מדוברים השבוע הוא "מסכה" של אורטל עמר ו"מיכל הקטנה", שיר שיצא סמוך לחג פורים ועסק בדואליות המשמעותית של מסכה (והפרפראזה שלה לצביעות, הבולטת בייחוד בשואו ביזנס).
ניכר כי היוצר והזמר המוכשר איתי שמעוני, שידוע כמכונת הלהיטים הכי גדולה בישראל בשנתיים האחרונות ("לך לישון", "מיליון דולר", "אמבולנס", "זוט עני") כתב ורקם את השיר היטב למידותיהן של השתיים ולאלמנטים האוטוביוגרפיים שלהן, בכדי להגביר את המשמעות שבו.
אם נתעלם לרגע מהביצוע – מדובר בשיר פופ מעולה ונוסחתי שמתאים בדיוק להלך הרוח המוזיקלי העכשווי וייתכן ולו היה מבוצע על ידי זמרות אחרות יכל אף להפוך ללהיט גדול.
אם נתייחס לביצוע – השתיים לא באמת זמרות וגם לא יודעות לשיר מדויק אבל לתחושתי הן גם לא מתיימרות להיות זמרות אלא הקליטו שיר בשביל הגימיק והפאן ולכן הן גם מדקלמות אותו, בעיקר.
לכן גם אני חושב שהביקורת כלפיהן אינה מוצדקת שכן זכותן להקליט שיר (כמו כל אדם בעולם) וזה לא שהן תעזובנה את עיסוקיהן ותהפוכנה עכשיו לזמרות להיטים עם סיבובי הופעות. ההיסטוריה מלמדת אותנו שגימיקים כאלה עובדים (מני פאר ז"ל ב"בסימן עלייה", פנינה רוזנבלום ב"תמיד אישה" ואפילו נפתלי בנט ואיילת שקד בדואט הגרוע) ומשרתים את מטרת מבצעיהם וזהו, וכך צריך להתייחס לזה.
זה לא שיר שמישהו יזכור בטווח הארוך אבל הוא הצליח לעשות את הרעש שלו ובקרוב ילך לתהום הנשייה, עד השיר הבא (אם יהיה).
אביב אלוש חבק השבוע שיר חדש – "תן לי את הכח", שיר רוק-אמצע הדרך התפור למידותיו הקוליות. מה שאני אוהב בשירים שאלוש כותב ומלחין זה שהוא שר בכנות על התחושות שלו, על הרגשות הכי ספונים שלו ומתאים את השירים שלו היטב לאופי וליכולותיו.
השיר הנוכחי עוסק בתהיות של אדם ורצונו לקבל את הכח והעוצמות לשוב לשורשים, להתעסק בדברים הבאמת חשובים והאמונה שהוא לא צריך לשאת את עול העולם על עצמו אלא צריך לעבור דרך.
הבתים מתפתחים ומגיעים לנקודת שיא בפזמון העוצמתי וממשיכים את הקו היפה שאלוש בחר להתמיד בו בדרכו המוזיקלית האישית כיוצר וכזמר.