800 אנשים צבאו בשבוע שעבר על הבית הסקוטי ביפו לרגל אירוע הפתיחה לתערוכה "שט לי בזמן", לציון שלושים שנים להקמתה של "כנסיית השכל". ערב פתיחת התערוכה, במהלכו התקיימו ברצף גם שתי הופעות של הלהקה, היווה סיכום ויזואלי ומוסיקלי בן חצי שנה לעבודת אוצרות מאומצת של האוצרת קרן בר גיל, שכלל בין היתר איסוף חומרי ארכיון של הלהקה הוותיקה, שנשמרו בעיקר אצל מיה אמיתי, כן זוהי מיה מהשיר "למיה יש אקדח", והאקסית של הסולן יורם חזן, וגם בבית אימו של הבסיסט, רן אלמליח.
הרעיון לתערוכה הפציע בראשה של קרן בר גיל, באחת ההפוגות שבין סגרי הקורונה אז היא אירחה בחצר ביתה ברמת השרון את "כנסיית השכל" להופעה ביתית, אירוח שהפך לחברות.
"אני מעריצה את הלהקה מאז חזרתי מלונדון ב-2007. הם מרגשים אותי. בהופעה בחצר הבית שלי הם נכנסו לי ללב עם האותנטיות שלהם והצניעות. חשבתי שאפשר להסתכל עליהם במבט רחב ולא רק כלהקה שצמחה מהפריפריה למרכז, כזאת שמשלבת מזרח ומערב ועם הטקסטים שלהם שעומדים במבחן הזמן. כשהבנתי שהם מציינים 30 שנים, נזכרתי בתערוכות אמנות שעסקו במוסיקאים, בהן ביקרתי בשנות מגורי בלונדון, והצעתי לעשות להם תערוכה שמחברת בין מוסיקה לאמנות. עמי רייס ורן אלמליח התלהבו מיד מהרעיון, רן גם הכיר את אותי מעולם האמנות, אבל דניאל זייבלט ויורם חזן הסתייגו" אומרת בר גיל.
"לעשות עלינו תערוכה? באותו רגע זה נשמע לי מגלומני. הקהל שלנו אוהב את המוסיקה והטקסטים, אבל אנחנו לא להקה שמעריצים אותה בהערצה עיוורת כמו שהיה עם צביקה פיק למשל. אבל לאחר שראיתי את התערוכה אני מתרגש. קרן הביאה רעיון מחוץ לקופסה ועשתה עבודה מצויינת", מפרגן יורם חזן.
התערוכה, שתוצג עד ה-30 באפריל סוקרת את ההיסטוריה של הלהקה, ששמה "כנסיית השכל" לקוח מספרו של רוברט מ. פירסיג "זן ואמנות אחזקת האופנוע", שם כינה פירסיג את המוסדות האקדמיים "כנסיות השכל".
התערוכה נפתחת במקום בו הכל התחיל, במתנ"ס בשדרות, ממשיכה אל הקומונה באלנבי, דרך הפריצה הגדולה, ההופעות ההמוניות, לרבות שיתופי הפעולה עם אמנים מובילים כמו אהוד בנאי, ריטה, ו"איפה הילד". בתערוכה מוצגים פריטים היסטוריים מחיי הלהקה כמו כרזות, חולצות, כתבות מהעיתונות, כולל השער מ"מעריב לנוער" מ-93', הכתבה של יואב קוטנר עם הכותרת "אני מאמין ב'כנסיית השכל'", כרטיסים להופעות משנות ה-90, ובמיוחד כרטיס להופעתם בפסטיבל ערד, צילומים של חברי הלהקה לאורך השנים.
בפרק הדיסקוגרפיה מוצגים תשעת האלבומים, כמו גם הסינגלים מויניל, ואיתם תצוגה גראפית של עטיפות הדיסקים ושל מילות השירים: "היינו עושים אהבה", "תגידו שטוב", "ידיים למעלה" , "שום דבר לא יפגע בי", "למיה יש אקדח" ורבים נוספים.
הפרק היצירתי והמרגש בתערוכה הוא '"תגידי שחם, תגידי שקר- אמנים מגיבים לכנסיית השכל", הכולל יצירות של עשרים אמנים המתכתבות עם שירי הלהקה. "'למיה יש אקדח' הוא השיר שכל האמנים רצו ליצור בהשפעתו, היות שהוא הכי ויזואלי. בתערוכה אכן יש אקדח יצירתו של אריק וייס, ועוד אקדח משוקולד של ננסי פומגרין שעשוי מצבע מתכתי, למרבה הצער הוא נאכל למרות שהיא עבדה עליו במשך שבועות", צוחקת בר גיל.
יצירות אחרות בהשראת השירים הן משל האמנים רונן שהרבני, אפרת גלנור המתייחסת לשיר 'רוץ ילד', או יצירתה של שגית זלוף נמיר בהשראת "השיר מהגן': שולחן אוכל ועליו במקום אוכל, מונח ראשו של ילד. אלון קדם מציג ציור בהשראת "איך זה מרגיש" והצילום של בועז אהרונוביץ צולם בזיקה לשיר 'עושים אהבה'. ויש עוד.
"יצירות האמנות ביחס לשירים זה החלק בתערוכה שמאד מדבר אלי. זה ממש מגניב. התפעלתי מהעבודה של רונן שהרבני, מהעבודה של אלון קדם לשיר 'איך זה מרגיש' שבמרכזו אדם בלב ים כשהצבעים מדגישים את הסערה, השקט והשלווה. גם העבודה של שגית זלוף נמיר עם ראש הילד על השולחן המכוסה במפת שבת מרשימה. אני מתרגש מהדיאלוג שנוצר בין המוסיקה לאמנות הפלסטית. גם בעבר קיימנו סוג של דיאלוג עם אמנות. לדוגמא הקאבר לאלבום שלנו מ-2010 של האמנית מיכל רובנר, או קונצרט וידאו עם רועי ניצן ל'שורות של אנשים'. הכל מתחבר לתערוכה".
בשלושים שנות קיומה "כנסיית השכל", מעולם לא התפרקה, אף כי רק שלושה מחמשת חבריה - יורם חזן, רן אלמליח ודוד רז - נמנים על ההרכב המקורי, כשמ-2007 נמנים בהרכב גם דניאל זייבלט ועמי רייס.
"זו שאלה ששואלים תמיד: איך זה שלא התפרקתם? אני סבור שאם היינו מתפרקים היינו פורמים את חוטי המשחק. יש משהו בחיבור שלנו והיכולת למצוא את הדרך המשותפת גם במשברים, והיו כאלה. אחד המשברים שהגיע עד סף מכות פיסיות, קרה כשהמנהל שלנו החליט שרק אחד מאיתנו יקשיב לגרסה הסופית של האלבום. בתקופות משבר, שהיו תמיד על רקע אמנותי, ידענו לרדת מתחת לראדר לא לעשות חזרות, לא לכתוב יחד שירים. כשמייק גולן, חבר ילדות מההרכב הראשון, עזב זה היה משבר ואיתו הרכבה מחדש. על רן, דוד ועלי שומר הקשר המיוחד של שלושה שגדלו יחד", אומר חזן.
קרן בר גיל, אוצרת של אוספים מהגדולים במשק, מייצגת בישראל את האמן צלם העירום ההמוני טוניק ספנסר, בשנים האחרונות היא אוצרת תערוכות העוסקות בחיבורים בין אוכל ואמנות ואף הוציאה את הספר "מדיה מעורבת" המציג 50 שפים ואמנים על הקשר בין אוכל לאמנות ולהיפך. ועכשיו לראשונה היא אוצרת תערוכת רוק.
"לאמנות הפלסטית יש לעתים תדמית אליטיסטית. בעוד שכיום מרבים להציג אמנות בשילוב עם תחומים נוספים כמו אופנה אוכל טכנולוגיה. לא פעם ביקור בתערוכות אמנות גבוהה גרם לי לצאת מהן עצבנית. החוויה לא היתה ברורה, בעוד שדיאלוג בין תחומים מפרה את כולם".
איך את מסכמת את התערוכה?
"אני מסתובבת עם תחושת סיפוק, למרות שלא היה קל לעבוד עם חברי הלהקה זה היה שונה מעבודה עם אמנים בתחומים אחרים. אבל עמדתי באתגר".
האם התערוכה תגיע גם לשדרות?
יורם חזן: "בימים אלה פותחים בשדרות מוזיאון לתולדות העיר ואנחנו מקווים שאפשר יהיה להציג את התערוכה גם שם".
תוכניות לעתיד?
"במוצאי שבת כחלק מחגיגות השלושים ללהקה, נופיע עם אהוד בנאי במיני ישראל. אנחנו חולמים על אלבום עשירי, ומקווים להרים סיבוב הופעות בכנסיות ברחבי הארץ. אחרי הכל אנחנו כנסיית השכל".
התערוכה "שט לי בזמן"
כנסיית השכל חוגגת 30 שנה
נעילה 30 באפריל
הבית הסקוטי, יפו