"בשבילי העיסוק במוזיקה הוא הגשמה ונשמה, מהות ותשוקה גם יחד, משהו שמגיע ממעמקי הנפש", אומרת הזמרת כרמית גולסט, שתרגמה את דבריה לאלבום-בכורה, שאותו היא הוציאה בגיל 46.
הגשמה של מה?
"הגשמה של חלום שלא חלמתי. כשהייתי בהופעה של עלמה זוהר עם חברה, איכשהו אמרתי לה שזאת הפנטזיה שלי לעמוד ככה על במה ולשיר בפני קהל עם גיטרה. 'למה פנטזיה?' - התפלאה. 'כי אם זה יקרה לי, אז כנראה בגלגול הבא', השבתי לה. כעבור כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון ממיכל זנדני, מורה לפיתוח קול וגם זמרת יוצרת, שהציגה את עצמה כמתנה ליום ההולדת שלי. כלומר, שיעור פיתוח קול במתנה. עד אז לא האמנתי, שהפנטזיה תיהפך אי-פעם למציאות".
והיא הפכה?
"מה אתה יודע! מהשיעור הבודד התגלגלתי ללימודים בבית הספר למוזיקה 'מזמור' ואני, שאפילו לא ידעתי איך מחזיקים גיטרה והייתי טאבולה ראסה בנגינה, מצאתי את עצמי עוברת מקורס לקורס ועד כדי כך נסחפתי לעניין, שסגרתי סטודיו שהיה לי, שבו הדרכתי אמהות ותינוקות בשיטה, המבוססת על תורת פלדנקרייז. הבנתי שאי אפשר גם וגם וגם, כשאני רוצה להתמסר ללימודי מוזיקה אינטנסיביים בתמיכת בן הזוג המדהים שלי".
יפה אמרת, אבל איך נכנסה לתמונה דנה ברגר?
"דנה הייתה המורה שלי לגיטרה ולהלחנה בשנה השנייה שלי ב'מזמור', שהצטרפה למסע שערכתי, כשלשנו יחד את חומר הגלם שלי. המשכנו בכך גם לאחר סיום הלימודים שלי, כשרוב השירים שהקלטתי הם משותפים של שתינו".
ואמירות כמו "רוצה להיות", "בוחרת להיות", או "האומץ להיות"?
"זה מתחבר לעולם הבודהיסטי שאני צוללת לתוכו בשנים האחרונות ממקום של בחירה ושל אותנטיות, גם התבוננות פנימה, תוך הבנה שאם יש קולות שמעכבים, הם רק קולות".
גולסט, החיה ביישוב הקהילתי עשרת, בחרה באורי בראונר כנרות כמפיק המוזיקלי של אלבומה. "ראיתי אותו מנגן הן בהופעה של קרולינה והן בהופעה של קותימן - והדליקה אותי הרבגוניות המוזיקלית שלו", היא מסבירה. "ואילו גל דה פז היא מפיקת השירה באלבום".
במקור, היא בת למשפחה יוצאת עיראק. "שירים מזרחיים לא בכיוון שלי" - מאשקלון, שם הייתה להוריה מאפייה. "תמיד אהבתי לשיר והייתי סולנית במקהלת בית הספר", היא מספרת. "כשהתבגרתי, זה לא היה חלק מהחיים שלי. אחרי שירות צבאי בחיל האוויר, למדתי כלכלה באוניברסיטת בן-גוריון ומינהל עסקים לתואר שני במכללה למינהל. שלוש שנים הייתי ראש מינהל הסטודנטים במכללת מדיצין לרפואה משלימה".
כלומר, את אדם רציני...
(צוחקת) "אני מהמשקיעים ומהחרוצים".
גולסט מגיל 17 עם בעלה, הראל. הם נישאו אחרי הצבא וחיו במושב נתיב העשרה, על גבול הרצועה, שם למדה נגינה בגיטרה מהזמר מיכה ביטון. כשנולדה בתה הבכורה, רז, הסקרנות הבלתי נדלית שלה הוליכה אותה ללימודי טיפול בתינוקות בשיטה, הדומה לשיטת פלדנקרייז ופתיחת סטודיו בנושא הזה, שפעל במשך כעשור.
אולי לא תאמינו, אבל כל המסופר עד כאן איננו אלא הקדמה לסיפור העיקרי: "לקראת יום הולדתי ה-40 החלטנו, הראל ואני, להגשים חלום - לקחת את הילדים שלנו, להעמיס עלינו תרמילים ולצאת לטייל בעולם. בחצי שנה היינו בעשר מדינות במזרח. זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת לילדים ולנו".
איפה המוזיקה? - אני מתחיל לאבד סבלנות.
"כבר מגיעים", היא מרגיעה. "בתוך הטיול המשפחתי במזרח, כשהיינו בנפאל, לקחתי פסק זמן של חודש, שבמהלכו הראל המשיך בטיול עם הילדים, אני חגגתי את יום ההולדת שלי בסדנת יוגה ומדיטציה בהרים, שם גם עסקתי במוזיקה תוך כדי געגועים מטורפים לילדים, כשבפעם הראשונה התנסיתי בלהיות לגמרי לבד עם עצמי. דווקא תוך כדי הלבד מי שהיה מדריך בסדנה הזמין אותי להופיע באיזשהו מועדון, מה שלא קרה לי אפילו לא בלימודי השנה השלישית ב'מזמור'. לא חלמתי לעלות על במה, אבל הרשיתי לעצמי כי אף אחד לא הכיר אותי שם".
בעקבות אותה הופעה הייתה גולסט נחושת החלטה לצאת עם שובה ארצה במופע של שירים ושל סיפורי-מסע ו"מאז אני לא הפסקתי להופיע". "עכשיו אני כבר מכירה בעצמי כזמרת ואפילו הוצאתי אי.פי", היא מציינת בסיפוק.
באיזה סגנון?
"כל מיני. פולק, רוק מלודי, פלמנקו וגם שיר בסגנון ארץ-ישראלי מובהק, כשכל שיר לקח למקום אחר".
לבסוף, מה אומר הראל שלך על זה שבת-זוגו הפכה לפתע באמצע החיים לזמרת?
"הראל הוא הפרטנר המושלם למסע החיים המרתק שאנחנו עוברים, כשאנחנו מאפשרים זה לזה להיות מי שאנחנו רוצים להיות".