בחג השבועות, חג הביכורים, נהוג בדרך כלל להעלות על נס את אלבומי הבכורה הגדולים. אותן יצירות חד פעמיות, פרצי כישרון של אמן צעיר ורעב או להקה מבטיחה, שהותירו חותם מיידי וחרטו לנצח את שמו בדפי הנצח של ההיסטוריה.

אבל, מה לעשות, לא תמיד זה קורה ככה. ישנם אמנים ענקיים שלקח להם זמן להתניע, ואלבומי הבכורה שלהם נעים בין קוריוז נשכח לבין כישלון מסחרי ואמנותי מפואר. הפעם בחרנו להיזכר דווקא בהם.

דיוויד בואי

האנקדוטה הידועה ביותר לגבי אלבום הבכורה של דיוויד בואי קשורה דווקא בסינגל שיצא כדי לקדם אותו, אך לא נכלל בתקליט עצמו. מדובר בשיר מטופש להפליא בשם The Laughing Gnome, ומעשה שהיה כך היה:

בשנת 1990 יצא בואי, אז כמובן כבר האייקון המיתולוגי שהוא, לסיבוב הופעות ובו חידוש: הקהל יוכל לבחור חלק מהסט-ליסט. קווי הצבעה נפתחו במיוחד. מגזין המוזיקה NME בחר להטריל את בואי ויצא בקמפיין "Just Say Gnome", הקורא למעריצים להתקשר ולבחור דווקא בשיר האידיוטי והנשכח ההוא. הקמפיין הצליח כל כך עד שקווי הטלפון קרסו, ובואי קיבל אותו ברוח ספורטיבית וטובה, אבל לבסוף לא ביצע את השיר.

מלבד הסיפור ההוא, אין ממש מה לומר על האלבום. הוא לא הותיר שום חותם, אף שיר ממנו לא נחרת בזיכרון (גם לא בדיעבד), וכשהוא יצא, ב-1967, הוא לא זכה לשום יחס תקשורתי. רק כעבור שנתיים ניל ארמסטרונג ינחת על הירח, בואי יוציא את "ספייס אודיטי", והאגדה תתחיל להירקם.

אלטון ג'ון

ב-1969, אותה שנה בה בואי החל להמריא, יצא לאור בבריטניה אלבום הבכורה של יוצר צעיר ומבטיח. הוא נולד כרג'ינלד קנת' דווייט, אך עם תחילת הקריירה המוזיקלית, לדרישת חברת התקליטים, אימץ לעצמו שם במה המורכב משמותיהם של שני מוזיקאים שאהב. כבר אז חבר לאלטון ג'ון לברני טאופין, כותב המילים שילווה אותו לאורך כל שנות הזוהר, אבל באלבום הראשון, "Empty Sky", הקסם עדיין לא קרה. למעט הצלחה מינורית של השיר (היפה) "Skyline Pigeon", האלבום כשל לחלוטין. רק כעבור שנה יצרו הצמד ג'ון-טאופין את האלבום השני, שנקרא "אלטון ג'ון" וכלל את "Your Song, את "I Need You to Turn To" היפהפה ועוד, וכוכבו של ג'ון החל לדרוך.

בלר

בשנת 1991 זכתה להקת בלר בחוזה להפקת אלבום הבכורה שלה. אל הרביעייה מקולצ'סטר הוצמד סטיבן סטריט, המפיק של להקת הסמית'ס הגדולה, וביחד נוצר אלבום שהושפע מאוד מסגנון Baggy - מין שילוב בין רוק, דאנס ופסיכדליה שאפיין את להקות סצינת מאדצ'סטר, בראשן הסטון רוזס, שהיו בשיאן ב-1989-90.

אז הכוונות היו טובות, אבל המימוש? לא משהו. למרות ההצלחה של הסינגלים "There's No Other Way" ו-"She's So High", ולמרות העטיפות הנפלאות של האלבום והסינגלים, האלבום שיצא באוגוסט 91 כשל. גרוע ממנו היה סיבוב ההופעות של הלהקה בארצות הברית, שהיה קטסטרופה של ממש. דיימון אלברן כינה לימים את האלבום כ"איום", והוסיף כי הוא נעשה בחופזה כדי לרצות את חברת התקליטים. ב-1993, באלבומה השני, "Modern Life Is Rubbish", בלר שינתה כיוון, כוננה את סגנון הבריטפופ ועלתה סוף סוף על מסלול ההצלחה.

רדיוהד

מדובר באחד הסיפורים המוכרים והמשעשים, אבל תמיד נחמד לחזור עליו שוב: בתחילת 1993 יצא לאור בבריטניה "Pablo Honey", אלבום הבכורה של רדיוהד, וזכה להתעלמות רבתי. הוא נחשב לעוד אלבום רוק חסר ייחוד, לא הצליח במיוחד מבחינה מסחרית, ודי נבלע בצלו של אלבום הבכורה של סוויד, שכבש את בריטניה באותה נקודת זמן.

רק במדינה אחת במזרח התיכון האלבום זכה להצלחה מפתיעה: זה קרה בזכותו של האיש והאגדה, יואב קוטנר, שהשמיע שוב ושוב בגלי צה"ל את השיר Creep עד שזה הפך ללהיט מספר 1 בישראל (ועם תחילת ימי ערוץ 2 זכה לככב, בגרסת הקאבר של ירמי קפלן, בפרסומת המיתולוגית לקסטרו עם יעל אבקסיס). ההצלחה סידרה לרדיוהד סיבוב הופעות בתל אביב - הראשון שלהם מחוץ לממלכה המאוחדת, ומשם ההצלחה החלה להתפשט ברחבי העולם. וכך, בזכות האיש הקטן מהרדיו, נוצרה האגדה של אחת הלהקות החשובות בכל הזמנים. "פאבלו האני", בכל מקרה, נחשב עד היום לאלבום החלש ביותר ברפרטואר של תום יורק וחבריו.

אריק איינשטיין

בשנת 1966 אריק איינשטיין כבר היה כוכב גדול במונחים מקומיים, אחרי הצלחת שלישיית גשר הירקון ומשחקו בהצגה "אירמה לה דוס" ובסרט "סלאח שבתי". בבואו להקליט אלבום סולו ראשון הוא חבר לדפנה אילת - פזמונאית, מלחינה ושחקנית, דמות מעט נשכחת שלא בצדק בתרבות הישראלית, שהייתה אחראית לכמה משירי "גשר הירקון".

אילת כתבה את מילות כל השירים באלבום "שר בשבילך" למעט אחד, והלחינה את רובם (למעט כמה שהתבססו על לחני להקות מצליחות מחו"ל, כגון הצלליות). למרבה הצער, מדובר ככל הנראה באלבומו הנשכח ביותר של איינשטיין, שאף שיר מתוכו לא הצליח להישאר בתודעה. הסגנון המוזיקלי של איינשטיין עוד לא היה מגובש דיו, טרם מפגשיו המכוננים עם שמוליק קראוס ושלום חנוך. כעבור שנה תגיע הצלחת "החלונות הגבוהים", ולאחר מכן "מזל גדי", "פוזי" ו"שבלול", שיהפכו את איינשטיין מכוכב גדול לאגדה ישראלית נצחית.