"הייתי הילדה השמנה עם החד־גבה, שהייתה מאוד רגישה. כשילדים מתייגים אותך זה נשאר ככה, ואתה מאמין לאמת הזאת", נזכרת נטע ברזילי בילדותה, שהעניקה השראה לשיר החדש שלה ״Playground Politica״ שיוצא היום.

"למדתי בבית ספר בינלאומי בניגריה, שהיו בו ילדים מכל העולם. בגלל שכולם היו נורא אחרים במבטאים שלהם ובאיך שהם נראים - לא היה אף אחד שונה. כשחזרתי לארץ - בפעם הראשונה הבנתי שאני שונה מאחרים: הכרתי מעט שירים בעברית ויותר ביטלס ושירים יפניים וניגריים. כשהגעתי לארץ הייתי זרה. עזבנו את ניגריה כי אח שלי אובחן עם תסמונת אספרגר, לא הייתה לזה מודעות אז, אז אמא שלי החליטה שאנחנו חוזרים לארץ. לא עשינו שום מסיבת פרידה, זה היה לעזוב באישון לילה. הרגשתי שהשארתי את הילדה השמחה שבי שם".

נטע ברזילי - Playground Political (באדיבות יוניברסל)

כעסת על אמא שלך?
"לא הבנתי על מי אני כועסת, הייתי נורא עצובה, לא הבנתי למה. אני לא מתחרטת או חושבת שאפשר היה לעשות משהו אחר בצורה שבה גדלתי, אבל אנחנו צריכים לשאוף לחינוך יותר סובלני ומקבל בכל מקום".

איך הילדות הזו השפיעה עלייך כאדם בוגר?
"אני חייבת המון מהחשיבה העצמאית שלי, מהחופש שלי כבן אדם, ומהפתיחות המחשבתית שלי לבית הספר הזה בניגריה, שלומדים בו ילדים של אנשים שעובדים ב'לפתור את הבעיות של אפריקה'".

הקליפ של השיר צולם בניגריה ומשלב בין צילומי ריקודים של ברזילי והזמר הניגרי Mr. Eazi, צילומים של ביקור של ברזילי במדינה וחומרי ארכיון משפחתיים מילדותה. "השיר קיים כל כך הרבה זמן בתוך המגירות שלי, ואני נורא שמחה שהוא סוף־סוף רואה אור", היא אומרת. "זו פנינה מאוד מיוחדת. זה בית ספר מאוד צנוע, הוא נשאר אותו הדבר, כשהלכנו לצלם בניגריה עכשיו, ביקשתי לבקר בבית הספר, והם נורא שמחו שבאתי. זה כמו שביונסה באה לבקר בבית הספר שלה. הם למדו את השירים שלי ואת המסרים שלי, וזה היה ממש משוגע".

השיר כולל סימפול של שיר הילדים "נדנדה". "כשהייתי בבית הספר בישראל, בכל פעם שהייתי רוצה לברוח, הייתי רצה לנדנדות", מספרת ברזילי. "הייתי תופסת את הנדנדה ולא עוזבת אותה, הייתי מדמיינת שזה משגר אותי חזרה".

איך נוצר שיתוף הפעולה עם Mr. Eazi?
"אחרי שכתבנו את השיר, הרגשתי שאנחנו צריכים עוד קול לסיטואציה הזאת. אני מאוד אוהבת אפרו־פופ ואני מקשיבה להמון זמרים. בגלל שהאנרגיה שלי כל כך דחוסה ואינטנסיבית, רציתי מישהו שהוא כמו מים, ושהוא מניגריה, ו־Mr. Eazi הוא בדיוק כזה. הוא סיפר שכשהוא שמע את ההקלטה של השיר, מסביבו כולם הרימו גבה. הוא אמר: ‘הבנתי שאני קופץ לזה, זה היה נשמע לי כמו להיט ענקי’. מה שמדהים ב־Mr. Eazi זה שגם הוא למד בבית ספר בינלאומי וגדל בחוויה שהיא כמעט זהה לשלי, אני מאמינה שהיקום עובד בדרכים מגניבות.

ראיתי את זה כמו איזה סימן. אני לא רוצה שזה יישמע לאנשים כמו ‘נטע עושה שיר על אפריקה’. זו לא הסיטואציה, זה שיר על המקום השמח שלי. המילה ‘ניגריה’ מעוררת אצל הרבה אנשים משהו מסוים, ואצלי היא מעוררת את המקום השמח שלי. עבורי זה גרעין של חופש וקבלת האחר ואהבה עצמית ויצירתיות ושמחה אמיתית, חסרת דאגות. היכולת להתקיים במרחב כמו גחליליות זוהרות ומקסימות. אומנם יש בשיר המון רפרורים לעולם האפרו־פופ, אבל יש גם כלים מברזיל ומלודיות שמזכירות את אסיה וילדה מישראל. זה מאוד חובק”.

איך היה לצלם בניגריה?
"זה היה נורא מרגש, בית הספר לא השתנה. הם מסורתיים. הכיתות הן אותן כיתות, הצוות הוא אותו צוות, הספרנית שמרה את כרטיס הספרייה שלי. לא החזקתי את עצמי, בכיתי כל הזמן. אני לא רגילה לעשות קליפים שאני לא ב־100% שליטה עליהם, ופה עשיתי קליפ עם אמן אחר, במדינה אחרת, עם במאי ניגרי. זה היה קשה לשחרר, אבל יש בקליפ חזרה לאמת ולטבעיות".

תדר אוניברסלי

כזכור, ברזילי, 29, הפציעה כעוף מוזר ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" עם מכשיר הלופר שבו היא הקליטה את עצמה בלייב על הבמה ויצרה סימפוניות גרוביות של לולאות קוליות. היא הרימה את המסך של "הכוכב הבא", ולאחר הזכייה שלה בגמר הריאליטי, נשלחה לייצג אותנו באירוויזיון ובמאי 2018 הביאה את הניצחון הרביעי של ישראל באירוויזיון עם השיר "Toy". מאז המשיכה בטיפוח קריירה בינלאומית, הופיעה באירועי ענק באירופה וארצות הברית וצברה קהל נאמן של מעריצים מסביב לעולם.

הסינגל הקודם שלך ״I love my nails״, שעוסק באהבה שלך לציפורניים שלך, קיבל הרבה חשיפה וקאברים, איך הרגשת עם זה?
"נלחמתי להוציא החוצה חתיכה מהלב שלי, ואני נורא אוהבת את מה שקרה עם זה. עכשיו אני בלי ציפורניים (ומציגה בפניי את ידיה נטולות המניקור) אני מאוד שמחה שאני עושה משהו והמון אנשים לוקחים את זה אליהם, זה הרבה יותר משיר על ציפורניים, זה שיר על לעמוד על שלך, שיר על 'אם אין אני לי - מי לי'".

את מרגישה שאת מצליחה לדבר לקהל הישראלי?
"אני מדברת לאנשים, אני מרגישה שהמוזיקה זה תדר אוניברסלי וכולם יכולים לתפוס אותו, ולא משנה באיזו שפה. אף פעם לא התביישתי בישראל, אני אוהבת להכניס הרבה חלקים בעברית, אני אמן בינלאומי שיוצר מנקודת מבט מאוד ישראלית".

המציאות של ישראל מביאה איתה עיסוק בנושאים לא פשוטים. איך את חווה את זה כאמנית בינלאומית?
“התפקיד שלי הוא להרבות טוב בעולם, ואני מאמינה שכל מה שאני אגיד בהקשר הזה לא יביא לפתרון של איזו בעיה. כשקורה משהו כל הגוף שלי כואב, ואני רוצה ללכת לדרום עם גיטרה וחברים ולעשות שמח. חשוב לי לצרוח, שידעו את האמת. אבל זה לאו דווקא דבר שמביא לפתרון של איזו בעיה. כשהיה מבצע כן שיתפתי ודאגתי שידעו מה קורה פה. אבל אני לאו דווקא חושבת שזה מוביל למקום טוב. אנחנו בלופ לא נגמר עם הדבר הזה".

כאמנית ישראלית יצא לך לספוג חרמות או יחס קשה?
"כן. הרגשתי שזו בריונות, כי אני אמן שלא מתבטא פוליטית. אני מגיעה מישראל, אבל זה לא אומר שום דבר אחר עליי. זה מעציב שמקשרים אותי לאיזושהי מפלצת שהם בנו בראש, וזה עצוב, אבל אני עומדת בזה".

כל אחד ודרכו

בזמן ששירה החדש מושק בארץ, ברזילי ממשיכה לקדם את הקריירה שלה מעבר לים. את הראיון הזה קיימנו בשיחת זום, בזמן שהיא נמצאת בבריטניה לצורך צילומים לשער של מגזין בינלאומי. כשאני מספר לה איך במהלך טיול לדרום אמריקה בחרתי להשמיע לחברים פרואנים את המוזיקה שלה, היא אומרת לי במבוכה: "ריגשת אותי עכשיו".

בשנה החולפת שימשה ברזילי כשופטת בתוכנית "אקס פקטור לאירוויזיון" ולקחה חלק בבחירתו של מיכאל בן דוד, שלא הצליח להעפיל לגמר האירוויזיון. "מיכאל נתן הופעה מעולה, ואני מאוד שמחה בשבילו", היא אומרת. "יש אלף ואחד דברים שקורים ויכולים לגרום לזה שהדבר לא יצליח, וצריך אלף ואחד דברים כדי שקרמתית משהו יצליח. אתה צריך צוות שהוא יחידה צבאית לכל דבר. אירוויזיון לא דומה לשום דבר שקיים בתעשיית המוזיקה, ומן הסתם זה עלול להתקיל אנשים שלא חוו את הדבר הזה, וזה משפיע רגשית ואתה מתחיל להסתבך בעצמך. זה לא קשור לשיר ולאמן. זה קשור באלף ואחד משתנים".

מיכאל בן דוד (צילום: שחר ארביב)
מיכאל בן דוד (צילום: שחר ארביב)


מה דעתך על הבחירה בנועה קירל לייצג אותנו באירוויזיון?
"זה בול בפוני. היא תשחק אותה, היא בול לזה, ואני מאחלת לה מלא בהצלחה".

ב־31 באוקטובר תופיע ברזילי ב"בארבי" בתל אביב. כשהיא נשאלת אם בא לה גם להופיע על במות ענקיות, כמו קירל בהופעה בפארק הירקון, היא משיבה: "אני לא יודעת אם החלומות שלי הם במות גדולות. החלומות שלי הם לעשות מוזיקה מדהימה ולפגוש קהל מדהים, לא משנה באיזו סיטואציה. כל אחד ודרכו שלו".

נועה קירל (צילום: דניאל אלסטר)
נועה קירל (צילום: דניאל אלסטר)


מה החלום הבא?
"אף פעם לא היה חלום לכבוש את אירופה. אני חולמת לא להפסיק להתרגש, הטבע שלי הוא להיות אמן שמייצר. זה מה שעושה אותי שמחה ומאושרת, להמשיך ליצור ולעשות טוב לאנשים אחרים. סליחה על זה שהתשובה שלי היא בסגנון 'אני רוצה שלום עולמי', אבל אני זה אני. יש לי שאיפות, אבל אני לא אוהבת להגיד הכל. איך נועה קירל אומרת? 'כולם מדברים, אני עושה בשקט'".