בשנות החמישים והשישים עליזה קשי הייתה לאחת הזמרות הידועות בישראל: סולנית להקת הנח"ל ("יא משלטי") ולהקת "בצל ירוק" ("היי טיריליי") שפיתחה קריירת סולו מצליחה בארץ כשזכתה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון הראשון (1960) עם השיר "ערב בא" (וביצעה אותו גם בדואט עם הזמר שמעון בר) ובהמשך סיפקה להיט גדול נוסף – "שובך יונים", יצאה בשנת 1962 לסיבוב הופעות בינלאומי וזכתה לחוזה הקלטות בארה"ב ובברזיל, הקליטה אלבומים בשש שפות וייצגה אותנו בכבוד בפסטיבלי זמר ברחבי תבל.
בשנת 1973, בשלהי מלחמת יום הכיפורים, התארחה בתכנית הטלוויזיה "מפגש אמנים" ולאחר שביצעה את השיר "היום היום" (הזה ממש) פלטה בשידור חי קללה: "כוס אמק לערבים", שעוררה סערה במדינתנו הקטנטונת.
קשי הסבירה כי חשבה כי המיקרופון סגור וכי אחיינה נהרג במלחמה כשבועיים לפני כן בקרב ברמת הגולן, אך הדעות החלוקות בציבור ובייחוד התנגדות התקשורת לפליטת הפה (למרות התנצלותה) 'חיסלו' לה את הקריירה, היא עברה לגור בארה"ב והשתדלה למעט בראיונות לכלי תקשורת ישראליים.
בארה"ב השתתפה בסרטים, הקליטה אלבומים והופיעה עד שפרשה לפני כ-15 שנה. בפרק הנוכחי של "מילים ולחן" חזר חוקר המוזיקה דודי פטימר, ידידה, לסיפורה של קשי בת ה-86 ולשיריה הגדולים בתחנותיה השונות, לסיפור המלא מאחורי פליטת הפה האייקונית ומה מעשיה בימים אלה.