היו לילות
ביצוע: אסתר עופרים
במקור: שלי שרונה
השיר שבו קנתה הזמרת אסתר עופרים את עולמה, ונחשב עד היום לשיר הדגל שלה והמזוהה עמה יותר מכל, הוא למעשה גרסת כיסוי לשיר שביצעה במקור השחקנית והזמרת שלי שרונה, שמה הבימתי של הזמרת רחל סוואטיצקי.
שרונה, שהצטרפה לתיאטרון התל אביבי הסאטירי כל הרוחות בשנת 1939, ביצעה את השיר בתוכניתו השלישית של התיאטרון, "הגפיר האמיץ יחיא" תחת הכותר "בין דגניה לכנרת". כחצי שנה לאחר מכן פרשה מהתיאטרון ובראשית שנות ה־40, לאחר שהתחתנה, עזבה את עולם הבידור.
מחברי השיר, יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, נשכרו על ידי התיאטרון לכתוב עבורו שירים, אך התמהמהו, וערב לפני המועד שבו היו צריכים לשלוח את השיר לפי התחייבותם נפגשו בבית הקפה כסית והשתכרו. בשעה שתיים בלילה, כשהם שתויים, כתבו את השיר, ומלצרי בית הקפה זכו להשמעת בכורה.
השיר הוא שיר עלילה וזיכרון של אורלנד, ומבטא, בדרכו המטפורית, את החלוציות העברית בשנות העלייה השנייה והשלישית על רקע סיפור המפגש והחיים המשותפים עם אהובה.
לאחר הביצוע של שרונה השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות לאורך שנות ה־40 וה־50, בין השאר של לאה דגנית, חנה רובינא, חנה קיפניס וכו', אך כאמור גרסת הכיסוי הבולטת מכל הייתה של עופרים.
בשנת 1961, לאחר שעופרים השתתפה בפסטיבל הזמר והפזמון ושרה לראשונה לבדה, היא החלה ללקט חומרים לאלבום סולו ראשון. מי שסייע לה בבחירת הרפרטואר היה אמרגן צמד העופרים דאז עדי סמל. סמל חשף את אסתר לרפרטואר של שירי ארץ ישראל הישנה ושירי מולדת, וכיוון שב"היו לילות" היו גם אלמנטים קלאסיים עופרים החליטה להקליט אותו, לא לפני שפגשה את המלחין זעירא בביתו וקיבלה את ברכתו.
"כשהקלטנו את השיר באולפן בתל אביב הקול של אסתר נשמע ברמקולים מחוצה לו", סיפר לי המוזיקאי שמעון כהן, מעבד השיר. "אנשים התחילו להתאסף ברחוב, עצרו ולא הבינו מאיפה הקול העוצמתי בוקע. הביצוע של אסתר לא היה מחושב אלא היא שרה מהרגש, נתנה את הלב והביעה את התחושות שלה תוך כדי השירה. בזמן הקלטת השיר אסתר כל כך התרגשה עד כי השתנקה מדמעות והחלה לבכות. עצרנו את ההקלטה, הרגענו אותה וחזרנו להקליט".
מאז שעופרים הפכה את השיר לקלאסיקה הוא זכה לביצועים רבים, בהם של יהורם גאון, ריטה, חוה אלברשטיין, רוחמה רז ועוד, כשלאורך השנים, על פי נתוני אקו"ם, הוקלטו מעל 130 גרסאות שונות של השיר.
הורה היאחזות
ביצוע: כוורת
במקור: להקת הנח"ל
אחד השירים הידועים ביותר של להקת כוורת והקאבר המוצלח ביותר שלה בוצע במקור בשנת 1953 על ידי להקת הנח"ל בתוכניתה הרביעית - "טעות לעולם חוזרת", עם הזמרים יוסי בנאי, יונה עטרי, גאולה גיל ודרורה חבקין. זהו אחד משירי ההורה הראשונים בישראל. השיר מקביל בין העבודה החקלאית לבין אימוני הצבא, תוך כוונה להביע את ערכי הנח"ל (התיישבות ולחימה).
20 שנה לאחר מכן, בערב מחווה לשירי להקת הנח"ל ("להקה שכזאת") שנערך בשנת 73', השיר זכה לגרסה רוקית והומוריסטית של כוורת בעיבודים של דני סנדרסון ואלון אולארצ'יק. חמישה מבין שבעת חברי כוורת היו בוגרי להקת הנח"ל: דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק ומאיר (פוגי) פניגשטיין, והכירו את השיר כחלק מרפרטואר הלהקה.
קפה אצל ברטה
ביצוע: יגאל בשן
במקור: הנשמות הטהורות
בשנת 1972 חברו נתן כהן ויורם ירוחמי, יוצאי צוות הווי הנדסה קרבית, לזמרת נאוה ברוכין, בוגרת צוות הווי חטיבת הצנחנים, והקימו את להקת הנשמות הטהורות, שהתבססה על הרמוניות קוליות ועל שירים שכהן הלחין את מרביתם.
בשנת 1973 קיבל כהן לידיו טקסט בשם "קפה אצל ברטה" שכתב אהוד מנור, שאותו טרם פגש אישית. מי ששידך בין השניים היה המפיק שלמה צח, שניהל והפיק אז את הנשמות הטהורות. השיר נכתב על מגדת עתידות חיפאית בשם רחל, שאליה נהג ללכת חברו של מנור צדי צרפתי.
"אהוד החליט לשנות את השם של רחל ל'ברטה' כדי ליצור סקרנות, ומאוד התחברתי לטקסט ולאיכות", סיפר לי כהן בראיון. "הלחנתי את השיר והקלטנו אותו באולפן, אבל אז פרצה מלחמת יום הכיפורים ויצאנו להופיע בפני חיילים במוצבים. מי שצוותו לחוליה שלנו היו יגאל בשן ומוטי גלעדי. יגאל שמע אותנו מבצעים את השיר בפני חיילים, התאהב והחליט להקליט אותו".
כהן בהתחלה היסס, שכן השיר יועד לתקליט הבכורה של הנשמות הטהורות שטרם יצא לאור, אך בשן הפעיל לחצים כבדים, ולאחר שהוצאת התקליט של הנשמות הטהורות התעכבה בשל המלחמה, כהן "נכנע" לבשן ואישר לו להקליט אותו.
השיר נכנס למצעד הפזמונים בביצועו של בשן ב־25 בפברואר 1974 והעפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים של רשת ג'. במקביל, גרסת הנשמות הטהורות העפילה למקום הראשון במצעד הפזמונים של גלי צה"ל. כך נוצר מצב שהקאבר וגרסת המקור כיכבו במקביל בראש מצעדי הפזמונים בתחנות רדיו שונות.
הקסם השחור
ביצוע: ג'קי מקייטן
במקור: ניסו מתתיה דריו
בתחילת שנות ה־80 היה "הקסם השחור" לאחד הלהיטים הגדולים במדינה, בביצועו של ג'קי מקייטן. מאז הפך לקלאסיקה ים תיכונית ובוצע בפי אומנים שונים, בהם חיים משה, אייל גולן, דודו אהרון ודקלון.
השיר נכתב במקור בספרדית והוקלט לראשונה בשנת 1942 על ידי הזמרת המקסיקנית הנודעת טונה לה נגרה. במקור נשא השיר את השם Angelito Negros ("מלאכים שחורים"). הוא זכה לפופולריות עולמית עצומה דווקא בשנת 1953, עת הוקלט באנגלית על ידי הזמרת האמריקאית ארת'ה קיט.
בשנות ה־50, עם פריחתה של סצנת הריקודים הסלוניים לישראל, סצנה שהייתה די וטו בפני הממסד הציוני, החליט הפזמונאי אברהם ברושי לכתוב גרסה עברית לשיר וקרא לו "הקסם השחור".
"במוזיקה הייתה אווירה חושנית ורומנטית והמילים פשוט יצאו לי מהלב", סיפר לי ברושי המנוח בראיון שקיימתי עמו בשנת 2014. "רציתי לתאר בשיר אהבה אקזוטית מרוחקת שקיימת בעיקר בדמיון". בשנת 1954 השיר הוקלט לראשונה על ידי הזמר הישראלי ניסו מתתיה דריו, שהיה מכוכבי הז'אנר הסלוני באותה תקופה ומכר בתוך שבוע 5,000 עותקים, ו"הקסם השחור" הפך ללהיט רדיו.
מקייטן הגיע אל השיר 26 שנים מאוחר יותר, שכן הוא הושר בחפלות ובמסיבות לאורך שנות ה־60 וה־70, והחליט להקליט אותו בליווי הגיטריסט יהודה קיסר. גרסתו הצליחה כל כך, עד כי מעטים יודעים שמדובר בשיר לטיני שממותג בארץ כשיר ים תיכוני.
לא חשוב לי לאן
ביצוע: ג'קי מייקה
במקור: מיקי אמיר
מי שקנה את עולמו בביצועו לשיר הזה ומזוהה עמו יותר מכל הוא היוצר והזמר ג'קי מייקה, שהקליט את השיר לאלבום הבכורה שלו "ימי נעוריי" (1980). מייקה הפך אותו ללהיט ענק ועד היום הוא צרוב בתודעה בשל ביצועו לשיר. מאז זכה לגרסאות כיסוי ידועות של אורי פיינמן, שימי תבורי והפרויקט של רביבו.
השיר הוקלט לראשונה על ידי היוצר והזמר מיקי אמיר בשנת 1974 תחת הפקתו של המפיק והאמרגן החיפאי יעקב מירקין (שהיה שותף ביצירתו, אף שבחר לא לקבל קרדיט על כך). כיוון שבאותן שנים היה ריבוי של זמרי פופ שניסו את מזלם, הגרסה של אמיר הושמעה אומנם ברדיו אך לא הפכה ללהיט ונשכחה.
"בסוף 1979, כשהשלמתי כמעט את העבודה על אלבום הבכורה שלי, היה חסר לי שיר אחד ונותרו ימי הקלטה אחרונים", סיפר לי מייקה בראיון. "ואז יעקב מירקין הציע לי שיר שהוקלט לפני כמה שנים אבל די נשכח בשם 'לא חשוב לי לאן'. שמעתי את השיר ואהבתי, אז החלטתי להקליט אותו בניחוח יותר מסולסל שיהלום את רוח התקופה, וכך בדקה האחרונה השיר נכנס לאלבום והשאר היסטוריה".
לא חשוב לי לאן ביצוע: ג'קי מייקה במקור: מיקי אמיר מי שקנה את עולמו בביצועו לשיר הזה ומזוהה עמו יותר מכל הוא היוצר והזמר ג'קי מייקה, שהקליט את השיר לאלבום הבכורה שלו "ימי נעוריי" (1980). מייקה הפך אותו ללהיט ענק ועד היום הוא צרוב בתודעה בשל ביצועו לשיר. מאז זכה לגרסאות כיסוי ידועות של אורי פיינמן, שימי תבורי והפרויקט של רביבו. השיר הוקלט לראשונה על ידי היוצר והזמר מיקי אמיר בשנת 1974 תחת הפקתו של המפיק והאמרגן החיפאי יעקב מירקין (שהיה שותף ביצירתו, אף שבחר לא לקבל קרדיט על כך). כיוון שבאותן שנים היה ריבוי של זמרי פופ שניסו את מזלם, הגרסה של אמיר הושמעה אומנם ברדיו אך לא הפכה ללהיט ונשכחה.
ים של דמעות
ביצוע: זוהר ארגוב
במקור: אווה פרנסיס
סיפורו של השיר נושא אותנו אל ראשית שנות ה־70, כשהזמרת־יוצרת זמירה חן פגשה בבית קפה בתל אביב שחקנית ותיקה, אשת בוהמה מהגווארדיה של שנות ה־40 וה־50, שסיפרה לה על רומן אסור שניהלה עם גבר נשוי, שהבטיח לה לעזוב את אשתו ולהתמסר לה. בדיוק כשעמד להיפרד מאשתו נודע לו כי היא בהריון, דבר ששינה את תוכניותיו, וכדי לתת סיכוי לחיי משפחה החליט להגר עם אשתו והתינוק העתיד להיוולד – לארה"ב.
לפני נסיעתו נפרד מאותה שחקנית והבטיח לכתוב לה מכתבים, עד שיוכלו שוב לממש את אהבתם. השחקנית חיכתה ימים, שבועות, חודשים ושנים – ושום מכתב לא הגיע. 20 שנה לאחר מכן פגשה באקראי את בנו, חייל, ונודע לה כי אותו אהוב נהרג בתאונת דרכים בשבוע שבו הגיע לארה"ב.
בהשראת סיפור מצמרר זה כתבה חן את המילים, הלחין שותפה ליצירה המוזיקאי רפי גבאי, וביצעה הזמרת אווה פרנסיס (שם הבמה של שריתה אלפסי) בשנת 1971 במסגרת תוכנית רדיו, בעיבוד של אלדד שרים בסגנון פסטיבל סן רמו האיטלקי. בשנת 1976 השיר זכה ללחן שונה פרי עטו של המוזיקאי והזמר יואל שר.
באמצע שנות ה־80, במהלך נופש באילת, שמע זוהר ארגוב את השיר מבוצע על ידי זמר במלון שבו שהה, התאהב במנגינה ובטקסט, והחליט להקליט אותו כשיר הנושא של אלבומו הבא משנת 85'. בעוד שגרסתה של פרנסיס נשכחה לחלוטין, גרסתו של ארגוב הפכה לקלאסיקה וקיבלה גושפנקה לכך בשנת 2003 כשבוצעה על ידי נינט טייב בגמר "כוכב נולד", ביצוע שהעניק ל"מאמי הלאומית" את הזכייה. גרסתה של נינט הגיעה למקום הראשון במצעד השבועי של רשת ג' ולמקום הרביעי במצעד השנתי של אותה תחנה.
בסבוסה
ביצוע: שריף
במקור: אחמד עדאוויה
הלהיט שהפך את שריף, ילד הפלא הדרוזי (דאז), לכוכב ענק ונהיה קלאסיקה ים תיכונית אהובה הושר במקור על ידי הזמר והשחקן המצרי אחמד עדאוויה, שהקליט אותו בשנת 1982. השיר מדבר על בטלן שסבתא שלו אפתה לו בסבוסה (עוגייה מתוקה) מחמאה, סוכר ודבש, בעוד אמא שלו מביאה לו שתייה, כשהוא עצמו מתפנק ורוצה לישון כל היום.
בשנת 1989 השיר הוקלט על ידי הזמר דודו יסמין בשם "משחק החיים" (בסבוסה), עם נוסח עברי של דני שושן, שעוסק בבחור ששר שיר אהבה לעוגייה, בסבוסה. במקור שר יסמין: "סוכר יא סוכר בסבוסה, הדבש שלך מה לי עשה?". בשנת 1990 הקליט את השיר הזמר מאיר לוי והחל להופיע עמו באירועים. מי ששמע את השיר בביצועו של לוי היה יהודה קיסר, שבאותה תקופה טיפח את ילד הפלא מדליית אל־כרמל מייק שריף, וחשב שזה יכול להיות שיר הפריצה שלו.
קיסר קנה משושן את השיר תמורת 300 דולר, והחליט לשנות את משמעות השיר לשיר העוסק ביחסים של בינו לבינה. הוא החליף את המילה "דבש" ב"אבא": "סוכר יא סוכר בסבוסה, אבא שלך מה לי עשה?". השאר היסטוריה.
צל עץ תמר
ביצוע: זוהר ארגוב, קרולינה
במקור: איזי גרשוני
בשנת 1945 כתב אפרים פישל וינשטיין שיר אהבה במטרה להרשים את בת זוגו רבקה יז'בסקי, שנישאה לו בסוף אותה שנה. השיר הולחן על ידי גיסו של וינשטיין, המוזיקאי חיים קוברין, בסגנון הטנגו.
בשנת 1952 השיר הוקלט לראשונה ונקרא "כינור קסמים". מי שביצע אותו היה הזמר איזי גרשוני, יוצא הלהקה הצבאית החישטרון. ביצועו של גרשוני לא התרומם ובשנת 1954 הוקלטה לו גרסת כיסוי של הזמרת לילית נגר, שיצאה לאור תחת השם "נגן נגנה". מי שהציג לנגר את השיר היה סלים (שלמה פיינטוך), הבעלים של חברת התקליטים מקולית.
השיר בביצועה של נגר זכה להשמעות ברדיו, אך במשך השנים בוצע בעיקר בחפלות בפי זמרים ים תיכוניים. בשנת 1976 הקליט את השיר הזמר שלום נחום לתקליטו "ממרחקים", אך בשנת 1981 הוא זכה לחשיפתו הגדולה הראשונה כשהוקלט על ידי זוהר ארגוב. מאז שארגוב ביצע אותו השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות, המצליחה שבהן הוקלטה בשנת 2012 בפי הזמרת קרולינה לאלבומה "זוהר", ששילב בין מוזיקה אלקטרונית למזרחית. גרסתה זו הפכה ללהיט והעפילה למקום ה־16 במצעד השנתי ולמקום השלישי במצעד השבועי.
במשך שנים רבות נותרה זהות כותבי השיר לא ידועה, ולאור הצלחת הקאבר והעניין הציבורי המחודש התחילו האתר זמרשת ורון וינשטיין, בנו של אפרים, באיתור קורות השיר וזהות יוצריו. בשנת 2014 החל אקו"ם בהליך בוררות, שבסופו נקבע כי וינשטיין וקוברין הם היוצרים.
לך איתה
ביצוע: נוער שוליים
במקור: אילנה רובינא
בשנת 1970, לאחר תקופת שהות בת ארבע שנים בצרפת, שבה אילנה רובינא, מהזמרות הפופולריות בשנות ה־50 וה־60, לישראל. כחלק מהניסיון לחזור לתודעה הציבורית חיפשה חומרים לאלבום חדש, ובשנת 71' הקליטה את "לך איתה".
"השיר הזה הפך 'בטעות' ללהיט", מספר מחבר המילים קובי רכט. "לא סבלתי אותו בהתחלה. חשבתי שזאת בלדה קיטשית ומטופשת ואמרתי לקובי (אשרת, שהלחין את השיר יחד עם רכט - ד"פ) שאנחנו צריכים לגנוז אותו. פתאום אני מקבל טלפון מאילנה רובינא, שבדיוק חזרה מפריז, והיא אמרה לי שאשרת השמיע לה את השיר והיא 'מתה' להקליט אותו.
אמרתי לה: 'אילנה מותק, אף אחד לא ישיר את השיר הזה. תרדי מזה, זה קיטש. אני לא רוצה שישמעו את זה'. היא לא ויתרה ואף בכתה לי בטלפון. בסוף נשברתי ואישרתי לה להקליט אותו, וזה הפך ללהיט ענק".
בשנת 1988, כשהמוזיקאי רונן בן טל הפיק את אלבום הבכורה של נוער שוליים, הוא החליט שהלהקה תבצע גרסת כיסוי לשיר. "בכל אלבום שהפקתי היה חשוב לי לשלב קאבר לשירים שאהבתי בילדותי, ועשיתי זאת לראשונה בנוער שוליים", כתב בן טל בעמוד הפייסבוק שלו בהקשר זה.
בגרסת הלהקה השיר קיבל גוון דרמטי, אפלולי ועגמומי. קאבר מוצלח נוסף שהשיר זכה לו היה בשנת 2010 בביצוע עוזי נבון ומכרים בגרסה גברית – "לכי כבר (לכי איתו)".
ילדים זה שמחה
ביצוע: ריטה
במקור: הברירה הטבעית
השיר הושר לראשונה בשנת 1976 במסגרת ההצגה החברתית "קריזה", ומציג בצורה מחאתית את האפליה שלה זכו בני עדות המזרח בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה, כשהוא מבקר את יחס הממסד שמזניח אותם ומעודדם לכאורה להוליד הרבה ילדים בשביל המדינה מבלי יכולת לכלכל אותם.
השיר בוצע והוקלט במקור על ידי הברירה הטבעית של שלמה בר, מלחינו, והפך ללהיט גדול ולאחד משירי המחאה הגדולים במחוזותינו.
בשנת 1993 יצאה ריטה לסיבוב הופעות בינלאומי, הקליטה אלבום בלועזית ועם שובה לארץ החלה לעבוד על אלבום חדש בסגנון מזרחי – "ערים בלילה". האלבום נגנז, אך אחד השירים שריטה תכננה לשלב בו הייתה גרסת כיסוי ל"ילדים זה שמחה", שיר שהלם את הסגנון שריטה רצתה לאלבום.
השיר נכלל באלבומה "אהבה גדולה" (1994), כשבגרסתה שיר המחאה העצוב זוכה לקצב משמח, חושני ומרקיד, הנוגד כמעט לחלוטין את תוכן המילים של המחזאי יהושע סובול. למרות זאת, השיר הפך בביצועה של הזמרת ללהיט ענק והתפרסם לא פחות מהמקור.
חלומות
ביצוע: רוחמה רז, אייל גולן
במקור: ניקול ריו
בשנות ה־70 שהה המלחין יאיר קלינגר בצרפת וכתב לאומנים מקומיים. את אחד מלחניו הקליטה הזמרת הצרפתייה ניקול ריו. בהמשך הלחן זכה לטקסט אנגלי בביצוע הצמד "מארק אלמונד".
במהלך ביקורה של הזמרת רוחמה רז אצל קלינגר בצרפת היא שמעה את הלחן, וקלינגר ביקש ממנה להקליטו בעברית. ששבה לארץ פגשה רז את הפזמונאית רחל שפירא, שכתבה טקסט עברי והשיר "חלומות", שהוקלט על ידי רז בשנת 79', היה ללהיט ענק.
בשנת 2003 אייל גולן הקליט אלבום גרסאות כיסוי, ובחר ב"חלומות", שאהב כנער, כשיר הנושא. גולן ביצע את השיר בבכורה בתחרות מלכת היופי של אותה שנה. הקאבר הפך ללהיט גדול והגיע למקום השלישי במצעד השנתי של רשת ג'.
הלילה לא
ביצוע: דודו טסה
במקור: ריטה
בינואר 2003 הקליטה ריטה את השיר "אתה בכל זאת" לאלבומה "חמצן". עם צאתו הגיע למקום השני במצעד הפזמונים של רשת ג'. באותן שנים היה דודו טסה הגיטריסט בלהקה של ריטה, ולפני ההופעות נהג להשתטות ולאלתר על השיר בסגנון רגאיי.
ריטה התלהבה מהאלתור והמליצה לו להקליט את השיר בגרסה כזאת. טסה הקשיב לה והשיר, תחת השם "הלילה לא", הפך ללהיט הגדול מאלבומו הרביעי "בדיוק בזמן".
זה היה ביתי
ביצוע: כלא 6 והילה הררי
במקור: מני בגר
השיר נכתב, הולחן והוקלט על ידי מני בגר בשנת 1981 לאלבומו הראשון "רוק תל אביב". בגר, שבסוף שנות ה־70 חי בהולנד בעליית גג, כתב את השיר על מצב רוחו העגמומי וגעגועיו הביתה. כשהשיר יצא הוא הפך ללהיט, ואף אומץ על ידי מפוני ימית בשנת 82'.
בשנת 2004 הוקלט על ידי להקת ההיפ־הופ כלא 6 והזמרת הילה הררי עם בגר כזמר אורח והפך למזוהה עם ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות, כשהוא מעורר סערה רבה בתקשורת. בגרסת הכיסוי ובקטע ההיפ־הופ שהתווסף לה נאמרו מילים שיצאו במפורש נגד תוכנית ההתנתקות, אך הפן הפוליטי לא מנע מבעדו להפוך ללהיט רדיו.
כל השירים שנבחרו לפרויקט הם גרסאות כיסוי שהוקלטו שלא במסגרת תוכניות טלוויזיה או סרטים, פרויקטים מוזיקליים ייעודיים לגרסאות כיסוי או מופעי מחווה.