השורשים המוסיקליים של תמר שאוקי נעוצים עמוק בשירה הערבית. שאוקי היא נכדתם של אמל וסלים שאוקי, צמד מוזיקאים נודע ומצליח בארצות ערב, שעלו לארץ מלבנון בשנות ה-60'. עם זאת, הילדה תמר זכתה לחינוך מוסיקלי פורמלי מערבי עם מוסיקה קלאסית, ג'אז ונגינה על פסנתר קלאסי, כבתם הבכורה של הצמד שוקי ודורית (שוקי שוקי ודורית פרקש) שלנצח ייזכר הדואט שביצעו לשירה של רחל  "גן נעול". 

תמר שאוקי, 33, בוגרת תיכון תלמה ילין, שירתה בצבא כמוסיקאית מצטיינית כתבה מוסיקה מקורית והופיעה עם הרכב מוסיקלי שנשא את שמה תמר שוקי (טרם שינתה  את שמה). שנים רבות היא נמנעה מלגעת בחומרים המוקלטים של סבא וסבתא שלה אבל עם מותו של הסב סלים שאוקי, ונתק שנגרם בעל כורחה מסבתה, החלה שאוקי לגשש אחר דרך חדשה, גנזה את האלבום שהקליטה ויצאה למסע חקר מעמיק במוסיקה הערבית שהיתה פס הקול של סבא וסבתא שלה.

מסע החיפוש הביא אותה עד למחלקה הערבית באקדמיה למוסיקה בירושלים. כאן, בסופם של אודישנים מפרכים היא התקבלה ללימודים כסטודנטית היהודיה הראשונה במחלקה שבה המורים והסטודנטים הם ערבים ישראלים. "זה לא שהם לא ידעו מיהו סבא שלי" היא צוחקת.

"חיפשתי את הקול שלי", היא משתפת. "הרגשתי שמשהו לא מדוייק במה שאני עושה והבנתי שזה קשור לשורשים המוסיקליים הערביים שלי. בלימודים הייתי צריכה להוכיח את עצמי, עבדתי קשה כדי להדביק את פערי השפה והאינטונציה המוסיקלית ששונה מאד מהמוסיקה המערבית. תמיד אהבתי ערבית, בתיכון עשיתי בגרות חמש יחידות בערבית". 

בשנה השלישית ללימודים באקדמיה למוסיקה, היא החלה להופיע בפני קהלים יהודים וערבים, ומאז לא חדלה. הופיעה בפסטיבל "מקודשת", מופיעה גם בפני קהל של יוצאי עיראק שוחרי מוסיקה ערבית, וקהלים פלסטינים במזרח ירושלים ותושבי השטחים, כמו גם בכפרים בדואים וערביים בצפון ובדרום הארץ. 

במקביל היא משתפת פעולה עם מוסיקאים בכירים בהם תזמורת נצרת, גיל שוחט, דודו טאסה, איתמר דוארי יאיר דלאל ואחרים, מבצעת  קלאסיקות ערביות ממצרים , סוריה, עיראק ולבנון של ענקי הזמר המזרחי בהם פירוז, אום כולתום, פאריד אל אטרש, נזאם אל ע'זאלי לצד חידושים של מוסיקה מערבית פופולארית ומוסיקה מקורית שלה ושל סבא וסבתא שלה.

במסגרת פסטיבל העוד, בבית הקונפדרציה בירושלים, בניהולו של אפי בניה, היא תעלה את המופע "תמר שאוקי בשחור לבן" - מחווה לצמד הסבים אמל וסלים שאוקי, שיתקיים ביום ראשון 6.11 ב-19:00.

"במופע יושמעו שירים מקוריים של סבא וסבתא, שירים שסבא כתב לצד שירים של אמנים לבנונים ואמנים ערבים מהעולמות הקרובים אליהם כמו אום כולתום פיירוז, ושירי פולקלור ערביים כמו 'עלא דלעונה'. אורח במופע יהיה אבא  שלי, שישיר איתי דואט בערבית לשירם של סבא וסבתא 'שכחת את הזמנים שהיינו קטנים" ("ניסתי למה'קונה זראר"). שנינו מאד מתרגשים לקראת המופע", היא מפרטת.

"אני רוצה להודות לאפי בניה מנהל בית הקונפדרציה שעודד אותי לעשות מופע מחווה לסבים שלי. לאורך השנים חששתי לגשת לחומרים שלהם שיש בהם מורכבות מוסיקלית, הגם שמבחינה אישית הייתי צריכה לעבור תהליך כדי להיות מוכנה ובשלה להיכנס לנעלים שלהם. הלוואי שסבתא שלי תצפה בצילומים מהמופע. בעבר היא התפלאה לשמוע שאני שרה נכון ויפה את המוסיקה הערבית. כשקיבלתי את אישורה זאת היתה סגירת מעגל"ף אומרת שאוקי.

לדבריה, זו הפעם הראשונה מזה שנים רבות שמשמעים חומרים שהקליטו סבא וסבתא שלה, שחומרים רבים מיצירתם נמחקו. "סבא עבד על אלבום שהיה אמור לצאת בהפצה בינלאומית אבל הוא חלה, והתהליך נעצר. אני מקווה ומתכננת להוציאו וירטואלית", היא מגלה.

את השם שאוקי אמצו אמל וסלים כשהפכו לצמד מוסיקלי בלבנון. סבתה, כיום בת 99, נולדה בחלב שסוריה בשם אסתר בוואבה. נושאת איתה עבר משפחתי מוסיקלי בן שבעה דורות. הוריה אף הם היו צמד מוסיקלי מפורסם ושתיים מאחיותיה של אמל היו לזמרות מפורסמות בלבנון. בעיצומה של מלחמת העולם השניה כשהיא בת 16 בלבד אמל החלה לעבוד ברדיו בירות ודמשק ושרה מוסיקה ערבית קלאסית במקביל לעבודתה כתופרת. בת 17 הפכה לזמרת מקצועית.

הסב, סלים שאוקי (הלוי במקור) היה זמר ומלחין שכתב לרדיו לטלוויזיה הלבנונית והסורית ובהגיעו לארץ גם לקול ישראל בערבית. בתחנה זו הוקלטו 200 מלחניו, שנוגנו עם תזמורת רשות השידור. הוא מחברו של "ספר המוסיקה המזרחית והאירופית", מורה בכיר בבתי ספר יהודים וערבים, ומייסדי הקונסרבטוריון הישראלי וממנהליו ועוד. ביחד עם אמל אשתו הוציא סלים סרט המתעד את חייהם המוסיקליים שזכה להצלחה גורפת בעולם הערבי. אמל וסלים שאוקי נישאו ב-1941 בבית הכנסת הגדול בבירות ומאז החלו להופיע להקליט ביחד.

"הם הבינו שכדי להמשיך להופיע בארצות ערב עליהם לשנות את השם. ובחרו בשם שאוקי שהיה שם ערבי ונפוץ בקרב אמנים. בשנת 1961 הם עלו לישראל על רקע יהדותם. אף שהציעו להם להמיר את דתם לאיסלאם", היא אומרת.

אביה של תמר, שוקי שוקי, הצלע הגברית בצמד שוקי ודורית נולד בלבנון ועלה לארץ עם הוריו ואחיו כשהיה בן שש. בארץ התחנך אצל נזירות ובפנימיה, עד שבגיל 13 נשלח לקיבוץ גבעת עוז. "עד היום אבא מברך את החיים שהיו לו בקיבוץ". אמה, הצלע הנשית בצמד, דורית פרקש, בתו של הקריקטוריסט זאב (יעקב פרקש) זוכה פרס ישראל שעלה לארץ מהונגריה,  הם נפגשו במדרשה למסיקה לוינסקי ועד מהרה החלו להופיע כצמד  שוקי ודורית. "גדלתי בבית אמנותי פתוח ששומעים בו הכל וחווים צורות שונות של אמנות. אם כי בעברו  המוסיקלי אבא שלי שר מוסיקה עברית וישראלית, איך נאמר השתכנז, אבל תמיד היה בקשר מוסיקלי עם סבא ועשה איתו הפקות מוסיקליות. עכשיו הוא חוזר יחד איתי אל המוסיקה הערבית  של הוריו שהושתקה".