את המדור אני רוצה לפתוח עם "חייאתי", שירה החדש של שי המבר, שבעיניי היא אחת היוצרות הארצישראליות הכי מיוחדות, ייחודיות וכישרוניות שיש במחוזותינו, הן ככותבת טקסטים מצוינים ובוגרים (שחולקים כבוד הולם ומרגש לקדושת השפה העברית), הן כמלחינה רגישה שיודעת להמציא עצמה בכל פעם מחדש ולא ליפול לנוסחתיות, ומעל לראשונה – כמבצעת שכל ישותה הופכת, אימתי ששרה, לשקופה בפני המאזין.
שירה החדש "חייאתי" הוא מושלם. גם מבחינת המילים ("צלצלתי, וכל מה שנתת זה פעימות מתכת" / "קיץ הבעיר את השמיים, רקד מהגגות"), גם מבחינת הלחן המסקרן שמתפתח משנייה לשנייה ומבית לבית ומהלך בגאון על כל תו ואקורד, בהפקה מוזיקלית מצוינת של ניר מימון שהצליח להבין את השיר ומשמעותו ולעטוף אותו בצלילים מזרחיים ומערביים (במינון מדויק) שמשרתים היטב את קולה של המבר, המלטף וחודר ללב – כתמיד.
אמן נפלא בעל קול אדיר, עמוק ומרגש תמיד הוא עדן מאירי, שהבלדות שלו, לטעמי, הן הצד החזק שלו, וההוכחה המובהקת לכך נמצאת בשירו החדש – "לבד בחדר", שיצרו נעם חורב ואלון פרץ. המנעד החם והעוצמתי של מאירי בא היטב לידי ביטוי בשיר, כשצלילי הגיטרה משכרי החושים לאורך השיר מצליחים להוסיף נופך מכשף לשיר.
הטקסט המצוין, הלחן הקליט והביצוע המעולה של מאירי רוקמים את אחד השירים הטובים שלו עד כה, שיר שילווה אותו, בעיניי, גם בהמשך הדרך.
היוצר והזמר אלי לוזון, שניחן באחד הקולות הטובים ביותר שיש במחוזותינו (ומחוצה להם), חבק השבוע שיר חדש – "לטוב של המחר", שיר שמילותיו נכתבו על ידי מעיין עזרן והלחן, העיבוד וההפקה המוזיקלית של לוזון. לא בכל יום מוציא לוזון שיר וכשהוא מוציא, פרפקציוניסט שכמותו, הוא מוציא שיר שעונה היטב על כל הפרמטרים: הטקסט האיכותי, הלחן, ההפקה והכל כדי לתת לקולו האדיר את מלוא הבמה לרגש ולגעת בלב. השיר החדש, מלא התובנות והאופטימיות לחיים, הוא בדיוק ההוכחה המובהקת לכך.
רועי סנדלר, שבעיקר מוכר בתודעה בשנים האחרונות כבויפרנד של אנה זק, השיק השבוע שיר חדש – "שחור לבן". סנדלר אף פעם לא היה בעיניי זמר מי יודע מה, בינוני ומטה, אבל השיר החדש די תפור ליכולות הקוליות המוגבלות שלו והטקסט הרומנטי והקיטשי מאד, הלחן הפופי והעיבוד המיוחד די מחפים על זיופיו הקטנים והופכים את זה לשיר טוב, שמתאים לו ככפפה ליד ובסוף השיר אפילו נשארתי עם חיוך. בסך הכל שיר יחסית חמוד.
עם סלנג שכונתי והומוריסטי, מחווה לשירי הנשמה של מושיק עפיה ובעיקר המון רגש, מושיקו מור משיק את "ביוגרפיה" (פרפראזה ים תיכונית של "ויקיפדיה" של חנן בן ארי?), שירו החדש. מבחינת הטקסט זה די מביך, חריזה מאולצת, בכיינות ויבבות מיותרות וגוזמה מכוונת של שיברון לב.
כמו כן, אין כל כך קשר עלילתי בין הבתים – הוא שר על בחורה שהולכת לבקר בקברי צדיקים אך אותו לא מבקרת ומתלונן על כך (משמע ממליך עצמו לצדיק) , מתלונן שאופי ויופי לא מספיקים (משמע מלא בעצמו), מתגאה בכך שהתחיל ללמוד משפטים וכי קריירה והיא (הבחורה, אהובתו) זה לכל החיים (כמה סטודנטים למשפטים באמת מוצאים קריירה בזה לכל החיים, במצב הנואש של שוק העבודה הנוכחי?).
משתמש במילה "פרצפת" עם פתח במקום עם חיריק (בעברית תקינה) – עוד הוכחה לא אמינה שהוא למד משפטים (קודם צריך ללמוד מילים, לא?), ומתלונן על כך שהוא על סף דיכאון, חסר ביטחון ושומע שירים שקטים של מושיק עפיה (אולי זו הסיבה לדיכאון?) – איפה ההיגיון בטקסט? אני באמת רוצה לדעת.
דבר שני, השירה של מור מעולה אך אני לא מאמין לו כשהוא שר, הוא לא באמת מתכוון למילים שיוצאות לו מהפה ולא מצליח לרגש, למרות שהלחן וההפקה המעולים יכלו להציל את השיר. הפעם – זה מתפספס בגדול.