"מסלוניקי עד ליפו" הוא שם שירו החדש של משה פרץ, שיר מקורי המושר בחציו בעברית ובחציו ביוונית, מסוגת הבלדה השקטה, המשכרת חושים בצליליה הבוזוקי שלה ובביצועו של פרץ.
בשיר פרץ הולך על המקום הבטוח והנוח שלו, שכן הוא ידוע כזמר בלדות מנוסה (בדיוק כפי שהוא זמר חפלות מנוסה) ובחר הפעם לוותר על התנסות מוזיקלית חדשה או הרפתקנית יתר על המידה וללכת על הנוסחה הבטוחה ללהיט שיוכל להתנגן בחתונות, בהופעות ובנסיעות בדרך.
אמנם הוא שר ביוונית ללא המנעד האותנטי של המילים אבל זה לא משנה (גם אריס סאן וטריפונס שרו בעברית) כי כל האווירה הרומנטית שבשיר, המלודיה הקליטה והטקסט הקיטשי - מספקים היטב את הסחורה.
עידן רייכל חבק בלדה רומנטית חדשה משלו – "את", שיר שהוא כתב והלחין, ואמנם טבוע בדנ"א הידוע שלו, אך בעיניי מהשירים היותר משעממים שלו, הלחן והביצוע די מרדימים והשיר לא מתפתח יותר מדי.
אין ספק שרייכל הוא אחד הכישרונות הגדולים במחוזותינו ויש לו זכויות רבות במוזיקה הישראלית (וגם לא מעט קלאסיקות), ולכן התאכזבתי יותר כי ציפיתי לשיר שיגרום ללב להתלהב, לעוצמות והיכולות שלו להגיע למיצוי אך התוצאה הסופית רחוקה מהציפיות. פספוס לטעמי.
לעומת רייכל, עילי בוטנר וילדי החוץ השיקו השבוע שיר חדש ומצוין – "אולי", שיר רוק בועט מהסוג המוכר והידוע של ההרכב, עם סולו מופלא של אדר גולד, שיר שהטקסט המתוחכם שלו מציג את הכמיהה של גיבורתו לחיבוקו של בחיר לבה, ועם זאת היא כל כך חזקה כדי להודות שמבעד למעטפת האומץ היא בנאדם שזקוק לאהבה, כמו כל אחד, חווה את הבדידות הדואבת והפחדים ומייחלת לשובו. השיר עשוי מעולה, גם מבחינת ההפקה המוזיקלית והלחן המקפיץ, גם הביצוע הנהדר והעוצמתי והמסר. עילי בוטנר וילדי החוץ במיטבם.
חריזה מטופשת ומאולצת, מילים אדיוטיות, ביצוע טכני ונטול רגש ועניין, לחן שנשמע כמו חיקוי של מיליון לחנים אחרים בסגנון וחוסר פואנטה מרכיבים את שירו החדש של לואי עלי "דבקה", שמלבד העיבוד המקפיץ והחפלתי שמרכך קצת את המכה – זה אחד השירים הגרועים שיצאו בשנה הנוכחית.
"סוף סוף באמת" של דניאל רובין הוא שיר ההודייה האולטימטיבי על מה שהחיים מזמנים לנו, בית, פסנתר, אהבה, בריאות, חברים. היא לא אוטופית ומנותקת מהמציאות אלא יודעת שמתישהוא יש גם עצב, אובדן ו'כאפות' שהמציאות עלולה לכפות, אבל היא יודעת שכל עוד יש לה את מה שהיא צריכה, היא תעבור את זה, תילחם ובעזרת האהבה שבלבה גם תנצח.
הטקסט הפשוט והכל כך עמוק הזה, ההפקה המוזיקלית המעולה של יוגב גלוסמן שנותנת לקולה המופלא והנעים של רובין את המקום הראוי להתבטא והמנגינה המשרתת היטב את המילים – רוקמים שיר שמצליח להשיג את מטרתו – לעשות טוב בלב. אגב, זה סינגל ראשון מאלבום חדש שבדרך. לאור שיר זה, אני מניח שיש למה לצפות.