זה היה בשלהי ינואר 79’. חודשיים לפני יום הולדתה ה־14 עלתה נערה אלמונית בשם גיתית שובל לבמת פסטיבל הזמר והפזמון ושרה את השיר “שבעה קנים" שעמו סיימה במקום השביעי. לצדה התמודדו באותו פסטיבל כוכבים מקומיים כגון חדוה עמרני, ריקי גל, צביקה פיק, שרי, להקת “סקסטה" ולהקת “חלב ודבש".

“התגלגלתי לפסטיבל הזה לגמרי במקרה", מספרת שובל, כיום בת 57, ממקום מושבה בבוסטון. “אמי, הפזמונאית שרה שובל, התבקשה לחבר את המילים ללחנים של חמישה שירים, ששלח סרג’יו פנחס. הוא היה אז עולה חדש מרומניה, וניסה להתברג בתעשיית המוזיקה הישראלית. אמי רצתה להשמיע לו מה שהיא כתבה, אז הציעה לי להקליט את השירים, בלי שום מחשבה שזה יעלה אותי לבמת הפסטיבל. לאחר בירור השאלה אם ניתן לשתף בפסטיבל מבצעת כה צעירה, עליתי עם השיר, ואיתו נקבע מסלול חיי. הספיק לי שנהניתי מהרגע".

שובל נולדה בחולון. אביה, נסים, שבילדותו המוקדמת ניצל מהשואה, היה מוזיקאי ועבד ב"קול ישראל". הוא נפטר בגיל 45 מהמופיליה. אמה, שרה, כתבה בשנות ה־70 וה־80 פזמונים רבים, שהמפורסם בהם הוא הלהיט “לבב אנוש", שהיא חיברה עם המלחין יוסף הדר לאסנת פז. “כבת של מלחין חלמתי להיות זמרת ובלי להתכוון, התגשם לי החלום כה מוקדם", היא מספרת. “בגלל שהוריי עסקו בתחום הכרתי את הנפשות הפועלות. מהם זכור לי במיוחד מנצח הפסטיבל, יצחק גרציאני - יוצא בולגריה כמו אבי - כאיש מצחיק וחמוד".

גיתית שובל, שנת 1981  (צילום: ראובן קסטרו)
גיתית שובל, שנת 1981 (צילום: ראובן קסטרו)

איך התמודדת עם הפרסום אחרי הפסטיבל?
“בבת אחת מצאתי את עצמי ככוכבת היום בבית הספר שבו למדתי. הילדים שם, שראו אותי בטלוויזיה, לא ידעו איך לאכול את העניין, ומכל עבר עטו עליי עם בקשה לחתימה. ‘תרגיעו’, אמרתי להם. ‘אני אחת מכם’".

הכול יכול לקרות
לאחר שירותה הצבאי כזמרת סולנית, החליטה שובל לרדת מהבמה. מי שמנע ממנה לבצע את הצעד היה איציק בכר, זמר החי שנים רבות בארצות הברית. “לפני שאת מחליטה סופית, כדאי לך לפגוש מישהו", אמר לה.

“טיפסתי במדרגות אל הדירה של איציק, וכשהוא פתח לי את הדלת, ראיתי בחור מנגן בפסנתר, כשגבו מופנה אליי", היא משחזרת. “אני לא יודעת איך זה בא לי, אבל באותו רגע הרגשתי שזה האיש שאיתו אתחתן. כנראה התאהבתי בגב שלו". זה היה רון דרויאן, מוזיקאי המבוגר ממנה בשבע שנים. שיתוף הפעולה המוזיקלי עמו הפך בהמשך לזוגיות שהסתיימה מתחת לחופה. אחד משיאי פעילותם המוזיקלית המשותפת הוא האלבום “לילה לילה", משירי מרדכי זעירא.

“הסיפור של האלבום הזה החל במופע משירי זעירא בפסטיבל ערד", היא מספרת. “אני שרתי שם את ‘שיר ההודיה’, שזעירא כתב והלחין, ובתום המופע זומנה לי הפתעה מרגשת, כשאלמנתו, שרה, ניגשה אליי מאחורי הקלעים והזמינה את רון ואותי לבוא אליה לשם הפקת אלבום משירי בעלה. הפגישות עם האישה המדהימה הזאת היו לנו חוויה בלתי נשכחת".

בשני העשורים האחרונים היא אינה חיה בישראל. “זה קרה באופן בלתי מתוכנן", היא מתארת. “בהיותה בת 18, תותי, אחת הבנות שלנו, נסעה ללמוד בתוכנית קיץ בברקלי ואחריה הגיע לשם שקד, הבן שלנו.

ואז כאמא יהודייה טובה אמרתי לרון, בעלי, שאם מחצית מארבעת ילדינו שם, נהיה כולנו איתם. כך נסענו לקנדה, שם יש לרון משפחה, וזה גם התאים לפעילות המסועפת שלנו בתחום הדיבוב, שבינתיים נרגענו ממנה". בין 11 אלבומיה של שובל ישנו גם אלבום שהוקדש כולו לשירי נעמי שמר בהפקתו של יוסי בן־נון, קרוב משפחה שלה, המוכר בעיקר כמלחין מוזיקה לתיאטרון.

“עלי שלכת", מיני־אלבום, לפי שעה האחרון באלבומיה, שהופיע לפני חמש שנים, שונה מקודמיו בהיותו באנגלית ובו משירי זמרים יהודים, בהם לאונרד כהן, בוב דילן וקרול קינג. שובל, המופיעה גם כזמרת חזנית, אף הוציאה אלבום של תפילות. לפני שנים אחדות הם עברו מטורונטו לבוסטון, שם למדה לתואר שני בכתיבת שירים.

האם יש לך תוכניות לשוב לישראל?
“אף פעם אי אפשר לדעת. הכל יכול לקרות. הרי לא העליתי על דעתי שיום אחד אעבור לחיות הרחק מישראל". ד