קשה להיות אדישים לתמיר בר. השם שלו עדיין לא מוכר בכל בית, אך הדברים בהם לקח חלק או יצר בעצמו כבר הפכו לסוג של קלאסיקה. מסרטוני הקאלט בדיגיטל של "כאן", הדמויות הבלתי נשכחות מ"ארץ נהדרת" וכמובן, "שם טוב האבי", אופרת הרוק שיצר, שגם זיכתה אותו בפרס אקו"ם (!) – אין ספק שבשנים האחרונות פרץ לפה מותג חדש, ומה אני אגיד לכם, מסתבר שהמותג לא מפסיק לספק את הסחורה.
"החופש הגדול", אלבום הבכורה של בר, הושק רק לפני חודשיים ועל אף הביקורות הטובות, הוא עוד לא באמת פרץ. ועדיין, זה לא מנע ממנו להשיג "סולד אאוט" מרשים וחגיגי בבארבי, מה שנחשב כאבן יסוד משמעותית בדרכו המוזיקלית של אמן ישראלי. אז איך זה קרה בעצם? המותג, חברים, המותג.
מאות רבות של מעריצים בטווח גילאים משתנה ומפתיע (רוב גברי, למי שתהה) שגומעים בשקיקה כל בדיחה, כל פאנץ' (באמצע המופע הוא שולף מחברת ומקריא משם פאנצ'ים – just saying), כל קריצה ומעתה – גם כל שיר שיצר בר. מבלי ששמנו לב, הוא מחזיק בארסנל לא מבוטל של להיטים, פרי עמלו – בטח ביחס לזמן הקצר שהוא נמצא בעשייה המוזיקלית.
בשעה 22:00 בדיוק הוא עולה לבמה. הקהל משולהב, מחכה לצרוח את המילים ובר מחזיר באותו המטבע – ולוחץ על כל הכפתורים הנכונים כדי לענות על כל הציפיות, עם כל השירים האהובים והמוכרים, וגם אלה שפחות.
מבין כל הנאמברים אמש, לא הופתעתי שהשניים הבולטים ביותר מ"שם טוב האבי", כמובן, "סם הרדמה" ו"האזרח הקטן". בשניהם זכינו לאירוחים כייפים ומרימים של רביד פלוטניק, ישי סויסה וג'ימבו ג'יי (בהתאמה) שגרמו לקהל לאבד את כל העשתונות. גם "לא היה גייז", תוצרת "ארץ נהדרת", לא השאיר אף אחד אדיש.
מהאלבום החדש בלטו במיוחד "נהר" ו"ילד טוב", שחושפים, לרגע, את האישיות שמאחורי ה"תמיר בר" ויכולים בכיף להשתחל לכל פלייליסט מוזיקת צ'יל ישראלית ומשם, לטפס אט אט בצמרות המצעדים. גימיק מתוק באמצע היה אירוח של דנה פרידר, שהגיעה לביצוע של "נערה חשמלית" (פסטיגל 2007, אני יודעת שתהיתם). למה ואיך זה קשור לתמיר בר? אין לי מושג, אבל אני אף פעם לא מתנגדת לשמוע את השיר הזה ולהרגיש שוב בבית ספר.
תראו, זו לא הופעה מצטיינת. העובדה שזו הייתה הופעת ביכורים בלטה לא מעט: החל מבעיות דיקציה (או שמא סאונד) שגרמו לכך שלא הצלחתי להבין אף מילה בלפחות שניים-שלושה שירים (ואני עוד אמורה להיות מילניאל שאוהבת ראפ) ועד השימוש הלא מידתי באוטו-טיון, שהצורך בו ברור, והוא אכן תבלין נחוץ בחלקים מסוימים, אך אמש זה כבר חצה את הרף המוסכם, ואיבד קצת מהטעם.
ומילה על תמיר הפרפורמר: הביטחון שלו נוטף, הוא קופץ וזז בלי הפסקה ומצליח לשמור על אותו רף אנרגיות גם 75 דקות אחרי שהתחיל (לא מובן מאליו), אבל בתור מי שאירח לא פחות מ-5 אמנים שונים על הבמה, ניכר היה שהסנכרון בין הקהל אל האמן הנוסף היה קצת מאתגר ולרגע חשף את הגולמיות של בר כפרפורמר על במה חגיגית וגדולה כמו הבארבי.
אין דרך לחמוק מזה, נהניתי בהופעה. אפילו מאוד. הנאמברים המוכרים עשו את שלהם וגם בשירים הפחות מוכרים, הלהקה המצוינת (!) והקסם של תמיר ממכרים. התקווה היחידה שלי היא שבהופעות הבאות נצליח לפרוץ את החומות של "תמיר בר" המותג ונקבל הצצה לאותו יוצר מוכשר ומסקרן, עכשיו כבר מוזיקאי, שעשה אתמול את הצעד הראשון והחשוב בדרך לקריירה חדשה, ואין ספק שיש לו את כל הכלים כדי להצליח בה.