היה זה בראשית שנות ה-70 כאשר מתי גרינברג, אמן צעיר מישראל, הציג בקובנט גארדן, בלונדון, תחריטים מעשה ידיו. בלי התראה מוקדמת ניגש אליו גבר לא מוכר והנחית עליו שאלה מפתיעה - "האם אתה מוכן לעבוד עם...ג'ון לנון?" הוא תהה מה לו, מתי מבת-ים ולאגדת המוזיקה, אך התייצב למפגש בלתי נשכח בסמוך לאולפני "אבי רוד", המזוהים עם הביטלס.
"כשנפתחה הדלת, מצאתי את עצמי בדירה ריקה ובה התיישבנו על ארגזי עץ", גרינברג משחזר. "כפי שהתבקשתי, הגעתי למפגש עם תיק עבודות שלי ולנון, שעם ההומור שלו הפיג את התרגשותי, בחר מהתיק שלושה תחריטים. הם צורפו כאיור לאחד השירים בספר 'הביטלס 2', שהופיע כעבור זמן קצר. היו לי שיתופי פעולה עם לא מעט אמנים מפורסמים, בארץ ובעולם, אך זה עם לנון היה מהמוזרים ומהמרגשים ביותר".
סיפור המפגש שלו עם לנון הוא אחד מיני רבים שהיו לו בקריירה רבת השנים שלו והוא משתף אותנו בו לרגל התערוכה הרטרוספקטיבית המקיפה שלו "חמש הס.פ.רות", שהוא, כבת-ימי מילדותו, פתח במוזיאון בת-ים לאמנות. זאת, ערב הגיעו לגבורות כסגירת מעגל לאחר 53 שנה מאז תערוכה שקיים באותו מוזיאון עם שלושה אמנים צעירים דאז.
"אחרי התערוכה ההיא, כשיצאתי ללונדון, זה קרה לאחר שבארץ עבדתי תקופה מסוימת בתפאורות של הצגות, ביניהן 'סולומון גריפ' של חנוך לוין, בבימויו של הלל נאמן, בצוותא ו'ציד המכשפות' של ארתור מילר, בבימויו של היי קיילוס, בתיאטרון חיפה, שם ניסה הבמאי לשכנע שיכניסו לבמה תרנגולות אמיתיות. לא השלמתי עם זה כשראיתי את עצמי כאמן בעל תשוקה לבצע רעיונות משלו, לא פעם עם דחף לא נשלט, שבא לביטוי בין השאר בפסלי החוצות שאני יוצר, שהם בעיקר שעוני-שמש שאני יוצר אותם כדי שיהיו חלק מהנוף כיאה למי שהסביבה חשובה לו".
גרינברג נולד בעיצומה של תקופת השואה בסקופיה שבמקדוניה הצפונית. "נולדתי בטחנת קמח ובה ניצלתי עם משפחתי מהשמדה בטרבלינקה", מעיד האמן שפסל שעון שמש שיצר אמור להיות מוצב בעיר הולדתו, שאיתה הוא בקשר. בהיותו בן חמש הוא עלה ארצה עם משפחתו ו"אני זוכר עד היום את העולים מנשקים את האדמה בנמל חיפה וחוטפים ריסוס של די.די.טי".
הוא גדל בבת-ים: "זו הייתה עיר קטנה של בתים נמוכים מוקפים בדיונות, שבה הלכנו יחפים לבית הספר והיה לנו הרבה ים. המפגש הראשון שלי עם אמנות היה בגיל תשע דרך ספר ציורים של ואן גוך, שראיתי אצל חברים של הורי ואותם העתקתי בשיטתיות. מהם הייתה לי הארה, כשהבנתי שכל העולם שלנו מורכב מחלקיקים קטנים שיוצרים תמונה גדולה, כמו בציוריו של ואן גוך.
"בהיותי בכיתה ח' הגיע אלינו בפעם הראשונה מורה לציור, שלמד באיטליה פרסקו (ציורי-קיר). כשבא לממש אצלנו מה שהוא למד וכשהבחין בכישרון הציור שלי הוא לקח אותי לצייר לצידו על הפיגומים. תוך כדי זה למדתי ממנו את רזי האמנות ואגב כך הוא פתח בפניי עולם קסום".
לאחר שירות טכני בחיל האוויר, גרינברג למד בבצלאל, לשם התקבל ישר לשנה השנייה הודות לציורים שצייר ביפו העתיקה. ב-69' יצא ללונדון להמשך לימודיו ועד שובו ארצה סופית ב-2007, הוא תמרן בעיקר בינה לבין ניו-יורק.
התערוכה בבת-ים משקפת את יצירתו מאז ימי עלומיו וזאת תוך כדי חלוקת חלל המוזיאון לשלושה אזורים. הראשון שבהם מוקדש לראשית יצירתו של גרינברג וכולל רישומים והדפסים לספרי-אמן תוך התייחסות לארון הספרים היהודי בשיתופי פעולה עם משוררים, בהם יהודה עמיחי, "אחד האנשים הכי מדהימים שפגשתי בחיי". בשני - הדגש הוא על רישומים ופסלים והשלישי מוקדש לסדרה "הסתחפויות" ויש בו עבודות נייר תלת-ממדיות, שנוצרו בהשראת בועות אוויר תת-מימיות.
"בת-ים השתנתה לגמרי", הוא אומר לקראת סיום. "לא נשמר שום דבר מהילדות שלי ורק הים נשאר אותו ים קסום. רציתי להציב עבודה שלי, אבל מכל הבלה-בלה לא קרה עם זה שום דבר, למרות פניות שלי לעירייה. כשראש העיר בישר לי שב-4 במרץ יוענק לי תואר יקיר העיר בת-ים, אמרתי לו -'הורד את היו"ד ותן לי קיר בבת-ים".