את ההשראה ליצירה "טאטרי –TATRY", מופע מחול לשמונה רקדנים של להקת "פרסקו", שאב הכוריאוגרף מור שני מהיצירה המוסיקלית של הנריק גורצקי, המלחין הפולני שחזה את התפוררות הגוש הקומוניסטי, וקטעים מיצירתו העוצמתית מלווים את המופע. "יצרתי את העבודה עם אנסמבל הרקדנים, שהם שותפים ברמת היצירה והביצוע, וככזאת היא מאפשרת חופש יצירה לרקדנים להביא את האינדיבידואל ואת הקול האישי שלהם ליצירה ואל הבמה", אומר שני.
"המוסיקה של גורצקי, שחקרתי אותה ביחד עם המדריך והעורך המוסיקלי איתמר גרוס, התאימה מאוד לרוח התקופה הנוכחית. כשנכנסנו לסטודיו לעסוק במחול עכשווי, הארץ החלה לגעוש, כך שהמוסיקה והמציאות הפוליטית בחוץ הכתיבו לנו את רוח היצירה. בעת הזאת, בלתי אפשרי שלא להיות מושפע מהמתחולל והאמנות מושפעת מהחוץ".
"אפשר לומר שהיצירה היא מיקרו קוסמוס של המציאות הפוליטית החברתית העולמית. אנחנו חיים בתקופה המתבטאת בסדר מול כאוס, חוקים והסכמות שנטרפים, וחיפוש של אנשים אחר הדרך האישית כדי לבטא את עצמם, להרגיש קיימים ולהתחרות על תשומת לב תוך חיפוש מתמיד אחרי האישור החברתי", מעיד שני.
"טאטרי TATRY", יצירה בת 55 דקות מתכתבת לדברי הכוריאוגרף עם המבניות הקלאסית של מחול מודרני, וגם עם הרצון לאתגר אותו. "אנחנו במעקב אחרי חוקי הספר אבל תוך שבירה עדינה שלהם. זו יצירה עם התנגדות רכה. על הבמה נוצר משחק מרהיב בכאוס שמסתדר מעצמו כאשר הכוריאוגף בדומה לשליט החברה, נותן הצצה למנגנון הבחירה מתוך ידיעה שהפיזור המחשבתי והתנועתי מתגבש גם לרגעים של אחידות, דואטים, רגש וקבוצתיות ועדיין יכול להשאר גם כאוס. עם זאת, המופע "טאטרי" מבטא קורולציה בין מוסיקה, גוף ותנועה וממלא את התפקיד הפוליטי של המחול כאמנות פוליטית", מעיד שני.
בימים אלה קיבל יורם כרמי, המנהל האמנותי של להקת "פרסקו", הזמנה לטור הופעות בסין עם המופע. ובינתיים לפני שהלהקה תיסע לסין, המופע "טאטרי –TATRY" יעלה השבוע פעמיים, ב-27-28 באפריל, על בימת סוזאן דלאל בתל אביב.
מור שני, בן 38, נולד באילת לאם מורה למחול ואב איש עסקים בתחום המשקאות. הוא החל לרקוד בילדותו המוקדמת, ולמד בתיכון במגמת מחול. עם המעבר לתל אביב, החל את דרכו המקצועית בלהקת בת דור, ובהמשך, עבד עם להקת המחול "ענבל". לפני שש שנים חזר לישראל לאחר שהות בת עשר שנים בהולנד לשם נסע כדי ללמוד ונשאר.
הוא למד באקדמיית Artez בארנהם, ובאקדמיית Dasarts באמסטרדם, בסיום לימודיו התמנה לאמן בית בבית ההפקות Dasnateiers Rotterdam והמשיך כיוצר עצמאי בבית ההפקות Ick amstredm.
עבודותיו מוצגות ברחבי אירופה, בקנדה ובארצות הברית, והיו מועמדות למספר פרסים כמו פרס zwan ההולנדי להפקת המחול הטובה ביותר לצד הכוריאוגרפים אלן פלטל וירי קיליאן. הפרויקט שלו, Love-ism, נבחר לאחת מ-25 פרקטיקות המחול הטובות ביותר של ארגון בתי ההפקות האירופי. "את תחושת ההתעוררות האזרחית שאני חווה עכשיו, אני משווה לתחושות שחוויתי כשהיגרתי להולנד. זו תופעה השמורה לרגעי משבר", אומר שני.
למה חזרת?
"מסיבות בנאליות. התגעגעתי להורים ולסבתא שמתבגרת. ובכלל, בסיומו של עשור בהולנד הבנתי שזה עכשיו או לעולם לא, ובחרתי לחזור. אני גר במרכז תל אביב. אני מכיר אנשים, יוצרים שעוזבים את הארץ בתקופה הזאת. קל להם לארוז מזוודה ולנסוע לעשות פרויקטים בחו"ל. אני יכול להבין אותם ואת הרצון לחיות חיים נורמליים יותר במקום אחר".
אתה שוקל להגר שוב?
"אני ציוני בעל כורחי. החוויה האירופית הספיקה לי. אני לא רואה את עצמי עוזב שוב את הארץ. בוודאי לא במצב הנוכחי. אי אפשר לעזוב כשצריך להיאבק על מה שחשוב, אחרת המאבק נדון מראש לכישלון. אני מפגין בקפלן ופוגש שם מאה אחוז נציגות של עולם המחול".
מאז חזר לארץ הוא משקיע בפרויקטים קהילתיים ואחרים. בין היתר שני משמש בתפקיד המנהל האמנותי לתוכנית המחול של "תיאטרון הבית" בבית הספר ניסן נתיב ביפו, מלמד מחול במסגרות שונות וגם עוסק בקולינריה.
לאחרונה הצטרף שני לצוות של "לוינסקי 33" מסעדת שוק שפתחה אחותו הצעירה ממנו, שיר שני, עם שותפה בשוק לוינסקי בתל אביב. "מאז הקורונה אני נאבק כלכלית, זה לא קרה לי בשנותיי בחו"ל. לכן, אני חייב לג'נגל בין עבודות כי צריך להכניס כסף. גיליתי שאפשר לעבוד כמעט מסביב לשעון.
לשמחתי ירשתי כישורים משני הוריי. מחול מאמי שהיא מורה למחול, ומאבי איש עסקים בתחם האוכל והמשקאות. אפשר להגיד עלי שהתפוח נפל פעמיים מהעץ".
