"נולדתי בברוקלין ב-1932 בזמן השפל הגדול", אומר למעריב יצחק גרינפילד, צייר בן 91 שמתגורר בעין כרם בירושלים ולקראת תערוכה חדשה. יצחק שהציג תערוכות בכל העולם הוא סיפור הצלחה ישראלית.
אבא שלו הגיע מטרסינלבניה לארצות הברית בשנות ה-20 ועבד בטקסטיל ואימו מגליציה הונגריה (כיום אוקראינה) שעלתה אחרי ששרדו את מלחמת עולם הראשונה. סבתא שלו ברחה מביתה בעיירה קטנה ליערות בכדי להימלט מהקוזקים שאנסו וביזו יהודים בעיירה. כשחזרו הם מצאו שהקוזאקים השתוללו על הבית שלהם והפכו אותו לאורווה לסוסים שלהם, אבל היא ניצלה. בעלה שהיה חייל בצבא ההונגרי שרד רק כדי למות כמה שנים אחר כך משפעת, אז היא מכרה את הבית ועברה לווינה שם הייתה קהילה יהודית גדולה.
בשנת ה-20 היא עלתה עם כל משפחתה לארה״ב, חוץ מאח אחד שהיה לו בקע ולכן נשלח בחזרה, זאת בהתאם למדיניות ההגירה שהייתה נהוגה אז בארצות הברית. הוא לא שרד את השואה. בארה״ב אמא שלו פגשה את אבא שלו והם התחתנו, יש לו שני אחים.
"בגיל שנתיים - שלוש כבר התחלתי לצייר", אומר לי יצחק, היה זה את הקרבות במלחמות השונות. יצחק הילד נשלח לבית ספר ציבורי אבל גם הלך לחדר ללמוד לימודי יהדות. בתיכון הגיע לבית ספר ציבורי שהיו בו 4000 תלמידים, מתוכם 3700 היו יהודים, יצחק היה עורך העיתון של בית הספר וכתב בו גם שירים וסיפורים. מחוץ לבית הספר למד אומנות Educational alliance art school שהיה בית ספר יהודי לאומנות במנהטן, בגלל שההורים שלו עודדו אותו לעסוק בכשרון שלו, גם היה לו קשר עם אומנים בינלאומים שבאותה תקופה יצחק היה עוזר להם ולומד מהם פיסול קרמי. הוא למד מכך המון מידע על פיסול קרמי וציור.
באותה תקופה בגיל 15 יצחק למד על מושג חדש - "ציונות", זאת על ידי חברים שהיו בהשומר הצעיר, יצחק הצטרף לשומר הצעיר ולמד הרבה מהמדריכים שהיו כמו משפחה בשבילו. בשנת 1950, כשיצחק היה צעיר בן 19 והיה באוניברסיטה, הוא החליט לעלות לארץ ולהצטרף לקיבוץ. הוא עזב את האוניברסיטה, ועבד בעבודות מזדמנות כדי לשלם על כרטיס העליה שלו לארץ ישראל. באותו הזמן הסוכנות היהודית לא עזרו לאמריקאים, מבחינת הסוכנות כל האמריקאים היו עשירים, אבל זה לא היה נכון, חצי מאנשים בקבוצה שלו הגיעו ממשפחות שלא היו עשירים, ובכל התקופה הזו יצחק המשיך לצייר.
כשהגיע ארצה והצטרף לקיבוץ גלאון בנגב, הקיבוץ נתן לו זמן חופש לצייר ואפילו בחדר אוכל תלו אחד מהציירים שלו למרות שזה לא ציור סוציאלי אבל ציור פריסטייל. בארץ הוא פגש את אשתו ציפורה, בחורה יפהפיה מעדת התימנים, בת של רב מראשון לציון. כשהתחתנו אמרו לאבא שלה 'איך נתת לבת שלך, בת של רב, להתחתן עם קיבוצניק?!', והוא ענה "אנו חיים בדור מיוחד של קיבוץ גלויות והבת שלי ויצחק מקיימים המצווה של קיבוץ גלויות". אחרי החתונה יצחק וציפורה עברו לעין השופט יחד עם כמה ידידים, יצחק זכה במלגה ללמוד בונציה טכניקות הדפס אומנות כמו ליתוגרפיה, ובהמשך עבר לעין כרם.
"התערוכה החדשה, בטכניקת אסמבלאז', נקראת: "אריות ואותיות". בתערוכה יש סמלים קבליים, אותיות עבריות, מנעולים ישנים וכוכבי-ים. היצירות של יצחק הן חלק בלתי נפרד מנוף האומנות הישראלית. יצחק הציג בעשרות תערוכות ברחבי העולם. "זה נקרא אריות ואותיות שאני לוקח את כל החפצים שאני מוצא ושומר כמו ארון שקבלתי מהסוכנות היהודית שהתפרק, הרבה אני משתמש באותיות" אומר יצחק. וכל זה בכדי להראות את האור שלו, לדוגמה א' אפשר לפרש הטקסט להתחברות שלו אישית כמו ארץ, אתגר ועוד אסוציאציות. יצחק גרינפילד שלימד ציור משתמש בחומרים מזדמנים שהוא מוצא בכדי לייצר את האמנות הנדירה והייחודית שלו. "מכל דבר שאני מוצא אני שומר ובהמשך משתמש לציור". יש לו ביטוי בחיים האישיים ובחיי יהדות בתערוכה, כמו זיכרון לשואה שמונצח על ידי עלים, והר למתן התורה, ביצירה עצמה ההר קטן והלוחות גדולים".
יצחק הציג בעשרות תערוכות בכמה מקומות בעולם ומהווה חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ליצחק חמשה בנים ועשרות נכדים. אחד מנכדיו הוא איש התקשורת יוני קדם, צעיר מוכר במגזר החרדי ששירת בגלי צה״ל ועבד כיועץ תוכן דיגיטל בקמפיינים בבחירות של מפלגות ש״ס, יהדות התורה, וכן מפלגות וגופים נוספים.
"אני גאה בסבא שלי", אומר למעריב יוני קדם. "זה איש שהוא סיפור הצלחה ישראלי וציוני, והוא מהווה חלק גדול מהנוף הישראלי והירושלמי, זכיתי בסבא שלי ואני רוצה שכל המדינה תראה את האדם הנפלא הזה ואת היצירות הנדירות והנפלאות של האמן המקסים הזה, שאני קורא לו סבא". אומר יוני.