"יש משהו מאוד מרגש במחזה הזה, דווקא בגלל שהוא כל כך משפחתי ונוגע בנימים של משפחה דרך המודרניות שמשתנה והדיון שנפתח שם על מבנה משפחה ומה זו משפחה", אומר השחקן רמי ברוך, לרגל עליית ההצגה “מה קרה לעולם?" מאת גור קורן ובבימויה של תמר קינן מבית תיאטרון הקאמרי.
ההצגה, שבה מככב ברוך לצד אודיה קורן, ישי גולן, אנדריאה שוורץ, נטע שפיגלמן ושירן בוחניק, מגוללת את סיפור מערכת היחסים בין רזיה (קורן), מושבניקית בת 70, שכל חלומה הוא עוד נכד או שניים, ובין בנה, אחרי שזה עזב את הבית בעקבות ריב קשה עם אשתו. “זה מחזה קומי־דרמטי, שמתחוללת בו התנגשות בין־דורית", אומר ברוך.
“מדובר במשפחה של מושבניקים ותיקים שחיים את העולם הישן מול הצעירים שחיים על פי מושגי 2023, עם מה שנקרא בפיהם במחזה ‘נישואים מאפשרים’. השינויים בעולם ובזמנים משפיעים לא רק עלינו כאזרחים, אלא גם על התא המשפחתי שלנו, וחלק מהם מובאים היטב לידי ביטוי במחזה החדש. בהצגה, רצון הבן הצעיר מתנגש עם הרצון של אם המשפחה. ההצגה מתחילה יום לפני ההלוויה של האמא ולוקחת אותנו במנהרת הזמן אל תקופות שונות בחיי המשפחה הזו. זה מחזה שנכתב בעקבות מות אמו של גור קורן לא מזמן".
ברוך, החולק את תפקידו בהצגה עם השחקן מוטי כץ, מגלם את אב המשפחה, יצחקל’ה, בעלה של רזיה. “יצחקל’ה הוא איש אדמה מופנם, שנתן לאמא לטפל בהכל ולא התערב יותר מדי: היא זו שהלכה לאסיפות הורים, שלקחה את הילדים לסרט וקנתה להם גרביים", הוא מספר.
“הוא בעיקר עבד את האדמה ודגל בלאפשר לילדים עצמאות מוחלטת, ומבחינתו הילדים צריכים לעשות מה שהם מבינים. הוא לא התערב בכלום. הוא נתן לרזיה לשלוט בכל העניינים, וכאשר התברר שהיא חלתה, הוא גילה פתאום רגשנות שהפתיעה את כל המשפחה ובייחוד את אשתו, שחשבה שהיא יודעת עליו הכל. הדמות שלו מתפתחת מסגירות וחיסכון גדול במילים ובהבעת רגשות לאכפתיות ולהתעניינות וחום שלא אפיינו אותו".
איך אתה רואה את שינויי הדורות באופן אישי?
“אני שומע וקורא על כך. לא שחוויתי את זה עליי או על ילדיי, אבל אני בהחלט מודע לכך שיש פוליאמוריה ויש מסיבות חילופי זוגות. אני יודע שהתופעות האלה קיימות. ההתנגשות בין הדור הצעיר לדור הנוסטלגי יותר יוצרת דרמה קומית על רקע מותה של האם. לכן צוחקים לא מעט וגם מתרגשים לא מעט".
מעל 100 תפקידים
ברוך (67), מהשחקנים הוותיקים בתיאטרון הישראלי, נולד וגדל בחיפה. הוא זוכה פרס מפעל חיים מטעם תיאטרון הקאמרי, ובאמתחתו שלל פרסים שקצר על תפקידיו בהצגות הרבות שבהן השתתף, מסוף שנות ה־70 ועד ימינו.
לאורך השנים הוא גילם מעל 100 תפקידים. “יש תמיד התרגשות ממחזה חדש, הצגה חדשה וסיפור חדש. זה כמו עוד ילד שנולד", הוא אומר. “אפשר לשאול סבא וסבתא שיש להם שישה נכדים, האם הם עדיין מתרגשים מלידה של עוד נכד? כמובן שזה אחרת כי זה לא הנכד הראשון, אבל עדיין ישנה התרגשות גדולה ועדיין אתה אוהב באותה מידה גם את הנכד השביעי. צריך להבין גם שיש התרגשויות שונות, וזה תלוי בתפקיד שאתה מגלם.
"אני לא יכול להגיד שהתפקיד של יצחקל’ה מעורר בי את אותה התרגשות כמו לגלם את וילי לומן במחזה ‘מותו של סוכן’ מאת ארתור מילר או תפקיד הבא שלי במחזה ‘המלך הולך למות’ של יונסקו, כיוון שהאתגרים שם הרבה יותר גדולים. עם זאת, עדיין מדובר בתפקיד נוגע ללב ומרגש. במחזה החדש מוזכרים מושגים שהיו יחסית חדשים לי כמו ‘FOMO’: Fear of Missing Out ו’YOLO’: You Only Live Once. אני מעריך שהקהל מאוד ייהנה כי זה גם מעניין ומרתק לצפות בזה ולהקשיב ומצד שני גם צוחקים לא מעט".
מבין התפקידים הרבים שגילמת, מה התפקיד המאתגר ביותר?
“התפקיד הראשי של וילי לומן ב’מותו של סוכן’, שאני עדיין מגלם, הוא אחד התפקידים המאתגרים ביותר שזכיתי לעסוק בהם. בכל פעם שאני עולה לבמה לגלם את התפקיד הזה אני לא מאמין שזה אכן קורה כי חלמתי להגיע לתפקיד הקלאסי הזה, וזה קרה. עוד תפקידים מאתגרים שגילמתי היו במחזות של חנוך לוין, כמו ב’יעקובי וליידנטל’, ‘הזונה מאוהיו’, ‘אשכבה’ ו’הרטיטי את לבי’, וכן בדמות הנבל יאגו ב’אותלו’ של שייקספיר. יש שלל תפקידים מאתגרים מאוד שאני מרגיש מאוד בר מזל שזכיתי ואני זוכה לגלם".
איך אתה רואה את הדור הצעיר של השחקנים כיום?
“השחקנים הצעירים הם מוכשרים מאוד, וכל דור מוסיף את החוליה שלו לעולם הבמה. תענוג בשבילי לראות אותם עובדים. אני אוהב מאוד להיות בחברת הצעירים, זה גם משפיע על הצעירות שלי ואני שמח לראות שיש דורות צעירים מאוד מוכשרים. אני נתקל בהם למשל בהצגה ‘לילה בפריז’, שבה אני משתתף, וגם במחזה הנוכחי. בהצגה ‘מה קרה לעולם?’ יש גם קלוז’ר: אני משחק בה לצד שירן בוחניק, תלמידה שאותה ביימתי בעבר בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. זו לא נשיפה בעורף, אלא חיבוק עם הדור הצעיר וזה כיף. אני אוהב להסתחבק עם הדור הזה. זה שומר עליי צעיר גם".
אין חשש
בימים הקרובים יתחיל ברוך בחזרות למחזה של יונסקו “המלך הולך למות", בבימוי עירד רובינשטיין. “זה מחזה שעוסק במלך שלא מוכן לקבל את העובדה שהחיים הם סופיים ושיכול להיות שהוא ימות ושיבוא מישהו אחר במקומו", הוא מספר. “קשה לו לקבל את הבשורה הזו. אני מצפה לזה בכיליון עיניים".
אתה משתתף בימים אלה בהפגנות ובמחאות?
“אני עושה את שלי, אני משתתף בהפגנות וחושב שהן מייצגות את מה שאני מאמין בו, וזו זכותו של כל אזרח, ולא משנה מה מקצועו, להביע את דעתו. אני מודאג מאוד ממה שקורה פה מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית, חושב על הילדים שלי ועל דברים בסיסיים. אני רוצה כאן מדינה עם שוויון וצדק חברתי, מדינה שבה אנשים אוהבים זה את זה ומוכנים להיהרג על זכותו של אדם להביע את דעתו, תומכים זה בזה, סולידריים ומאוחדים".
איך הגענו למצב הזה?
“העולם מטורלל. יש פה היטרללות שמייחסים אותה לרשתות החברתיות. כל העולם חווה שינויים משטריים. החיפוש אחר כוח והון מוציא אנשים מדעתם. אומרים שב־100 השנים הקרובות תהיה התנגשות בין ארצות הברית וסין, וזה משפיע גם עלינו בישראל. אני לא חושב שאנחנו, כאמנים, ובכלל כאזרחים, פטורים מהבעת דעה ומלקיחת חלק במה שיקרה ואסור שיקרה. זו זכות בסיסית של כל אדם".
אין לך חשש שזה עלול לפגוע לך בקריירה?
“להיוולד זה נפיץ ולחיות זה מסוכן. הזרע שלך נבחר להיות זה שחי לעומת מיליארדים שלא, ומרגע זה נידונת להחלטות, לבחירות, לקשיים, לסבל ופה ושם לרגעים של אושר. בקיצור, מסוכן לחיות. אז אין חשש".
ההצגות הקרובות:
19 במאי, 20:00
20 במאי, 17:30
21 במאי, 20:30