"לאחרונה חגגתי יום הולדת 70 והיה איזה רגע שחשבתי לעצמי: 'אוי, מה יהיה עכשיו?'", אומר אלי גורנשטיין. "למזלי, קורים לי עכשיו יותר דברים ממה שקרו בעבר. בסך הכל רק שנהיה בריאים ונוכל לעשות. בגלל זה אני מקפיד ללכת לשחות בבריכה, להפעיל את הלב ומערכת הדם ולשמור על כושר. זה הכי חשוב".
גורנשטיין, שחקן, זמר, מדבב, בדרן, במאי ואפילו צ'לן, הוא אחד הפרפורמרים העסוקים בתעשיית הבידור שמתחזק זה למעלה מחמישה עשורים קריירה בתיאטרון, על בימות הבידור, בטלוויזיה ובקולנוע. "אני לא רק שר ולא רק משחק, אלא גם רוקד, מספר ומדבב. זה 'פרפורמינג ארט' ומבחינתי כל אלו הם מכלול אחד", הוא אומר. "אני מודה כל יום על הזכות להיות רלוונטי. אני מקפיד כל הזמן להסתקרן, להתעדכן, ללמוד ולגרום לכך שדברים יקרו. זה גם עניין של מזל, ולמזלי אין לי שום תלונה, חרטה או פספוס לגבי הקריירה שלי כי כל הזמן קורים דברים. אני לא אוהב להתרפק על העבר, אלא תמיד מחפש את הדבר הבא. אני מודע לזה שעברתי לא מעט תחנות לאורך הדרך ואני גאה בכל אחת מהן".
בימים אלה מככב גורנשטיין לצד להקת "מוזס סי" במופע חדש, קונצרט קולנועי בשם "אוסקר" (המופע הקרוב ב־9 ביוני, 21:30, היכל אמנויות הבמה הרצליה), שמחזיר את הצופים לשירים הבלתי נשכחים מסרטי מיוזיקלס, מתח וריגול, סרטי דיסני וסרטים זוכי אוסקר.
"זה מופע המוקדש לשירים מהסרטים, ובעצם מה שקורה זה שלפעמים השירים נשארים בתודעה יותר מהסרטים", הוא אומר. "המופע לוקח אותנו לשירים בקולנוע מתקופת צ'רלי צ'פלין ועד שנות ה־70. אני שר למשל את Moon River מהסרט 'ארוחת בוקר בטיפאני' בכיכובה של אודרי הפבורן. זה שיר ממש אהוב עליי. יש לי גם נכדה בשם 'מון', אז אני מקדיש אותו גם לה. זה אחד השירים היפים ביותר שיש. עוד שירים שאנחנו מבצעים במופע הם מסרטי ג'יימס בונד ושירים מסרטי מערבונים. בקיצור יש הכל מהכל. בגלל שדיבבתי הרבה מסרטי וולט דיסני, אז אני שר גם שירים משם. מי שמפיק את המופע הוא מוזס (משה סימן טוב), שגם שר במופע הזה, והוא מאפשר לכל זה לקרות. הלהקה שלו נהדרת ויש השקעה של וידיאו ארט. זה מופע נוסטלגי מרגש".
בדמות הנבל
גורנשטיין נולד בתל אביב. במסגרת שירותו הצבאי שירת בצוות הווי חטיבת הצנחנים ובלהקת פיקוד מרכז, לצד דורית ראובני, יענק'לה מנדל ועוזי חיטמן. "כשמלאו לי 17 אמי הייתה מודאגת שאהיה חייל קרבי כי היה לי פרופיל גבוה, אז היא שאלה את אריק לביא, שהיה שכן שלנו בבניין ברחוב הירקון בתל אביב, אם הוא יכול לראות אם אני מוכשר", הוא מספר. "אריק אמר לה: 'שלחי אותו אליי'. הגעתי אליו והכנו אודישן ללהקה צבאית: קטע שירה - שרתי את 'העיירה של טוביה' ששר יהורם גאון, וקטע משחק של אפרים קישון מדבר. ניגשתי לאודישן, עשיתי אותו מצוין והבוחנים אמרו לי: 'טוב, תודה'. ואז אמרתי להם: 'רגע, אני רוצה להוציא את הכלי'. הם היו בהלם ושאלו בתמיהה: 'מה אתה רוצה להוציא?'. אז שלפתי את הצ'לו וניגנתי 'סונטה ראשונה של באך' והתקבלתי ללהקת פיקוד המרכז. בלהקה עשיתי קולות לדורית ראובני כשהיא שרה את 'מסביב למדורה'. בסוף ההופעות הייתי מצחיק את החיילים ושר להם שירים של סינטרה ונט קינג קול. מאז השירה שלי התפתחה ולמדתי גם לשיר אופרה. כיום, כשאני משחק בבית ליסין ב'המלט', אז אני עושה שלושה תפקידים בהצגה ובסוף אני גם שר את האריה 'Cold Song' מ'המלך ארתור' של הנרי פרסל. כל הזמן אני משלב שירה ומשחק. זה חלק ממי שאני".
עם שחרורו מהצבא חבר לצחי נוי לצמד הקומי "חומה ומגדל". אז הגיע הטלפון שהכניס אותו לעולם הילדים. "הופעתי עם צחי בצמד, ומי שליווה אותנו היה האקורדיוניסט איתן שפירא, שעד היום אני מופיע עמו", הוא מספר. "הוא צלצל אליי ואמר שמחפשים לתוכנית 'טלפלא' שחקן נוסף לצד מוטי ברכאן ודודו אלהרר והציע לי ללכת לאודישן. הלכתי לאודישן באולפני הרצליה, שרתי את 'במדינת הגמדים', סיפרתי איזה סיפור והם קיבלו אותי. מרגע שהתוכנית שודרה, ב־100% רייטינג, התחילו לזהות אותי והפכתי למעין כוכב ילדים".
איך באה לידי ביטוי הכוכבות?
"השתתפתי בפסטיבלי שירי הילדים, למשל עם השיר 'סיבה למסיבה', בתוכניות ילדים רבות כמו 'הספינה המזמרת', 'קשת וענן', 'רחוב סומסום', 'החברים של ברני', 'פרפר נחמד' ועוד. עבדתי בטלוויזיה החינוכית, וזו הייתה תקופה קסומה".
דרך העבודה ב"רחוב סומסום" נכנס לעולם הדיבוב, והוא מוכר בעיקר בזכות דיבוב דמויות נבלים בסרטי דיסני. בין היתר, הוא תרם את קולו לג'אפר ("אלאדין"), סקאר ("מלך האריות"), פרולו ("הגיבן מנוטרדם"), קלייטון ("טרזן"), אנטון אגו ("רטטוי") ודיבב עד היום ביותר מ־100 סרטים. "עבדתי עם שפרירה זכאי ב'רחוב סומסום', והיא לקחה אותי לעבוד בדיבוב סרטי דיסני אי שם בתחילת שנות ה־90", הוא מספר. "זה לא שדיסני בחרו את אלי גורנשטיין בכל פעם, אלא שבכל פעם מחדש שפרירה שלחה אותי לאודישן ובכל פעם מחדש הם בחרו בקול שלי, כך שהתמזל מזלי לעשות את התפקידים הכי חשובים בשדה הדיבוב".
זה תחום שעדיין מלהיב אותך?
"מלהיב אותי בעיקר שעד היום אנשים מזהים אותי לפי הקול שלי ושהוא חרוט במוח שלהם. זה נכס".
אבני דרך
אחת התחנות המשמעותיות שהפכו אותו לדמות קאלט הייתה כשגילם את זמי, החייל האאוטסיידר, בסרט "הלהקה" (1978). "יצרתי יחד עם יוצר הסרט אבי נשר את הדמות של זמי השקט, הביישן והמפתיע", הוא מספר. "אבי הוציא ממני יכולות כשחקן שלא ידעתי שטמונות בי, והסצנה המאולתרת בסוף הסרט, 'סצנת הלבן', הובילה את זמי, האאוטסיידר, להתפוצץ ולהציל את הלהקה מפירוק. לא תכננתי מראש לשפוך על עצמי לבן. באותו יום צילום אבי ניגש אליי ואמר שהתפקיד שלי עכשיו יהיה להציל את הלהקה, שזה צריך לקרות עם לבן ושיש לי רק טייק אחד, כיוון שאין בגדים להחלפה עבורי. התהלכתי בחורשות של צריפין, מקום הצילומים, ושברתי את הראש מה אעשה. ואז זה קרה ושפכתי על עצמי לבן. כולם היו בשוק, ואז התפקעו מצחוק. אף אחד לא ידע שזה הולך לקרות, אפילו לא אני".
כשחקן תיאטרון, הוא שיחק במרבית התיאטראות בישראל, בין היתר בהצגות כמו "אחרון הפועלים", "גטו", "מתנקשים", "טרטיף", "חלום ליל קיץ", "כטוב בעיניכם", "שלוש אחיות" ו"ציד המכשפות של ארתור מילר". כמו כן, השתתף במחזות זמר כמו "כנר על הגג", "צלילי המוזיקה", "אמריקה", "פינוקיו", "היפה והחיה", "המפיקים", "עוץ לי גוץ לי" ועוד. בימים אלה הוא ממשיך לרוץ, כמו בשנים האחרונות, עם המופע "אלי גורנשטיין שר סינטרה", ויתחיל בקרוב חזרות להצגה חדשה בשם "מלצרית" בתיאטרון הקאמרי.
איזה מבין התפקידים שעשית הכי אתגר אותך כשחקן?
"בקולנוע זה היה התפקיד של הרב שלמה בסרט 'גט' של שלומי ורונית אלקבץ. בתיאטרון היו כמה אבני דרך. אפילו עכשיו ב'המלט' אני עושה שלושה תפקידים מדהימים ועובר מתפקיד לתפקיד. לאורך השנים עשיתי תפקידים מאתגרים כמו א"ד גורדון בהצגה 'אחרון הפועלים' ופרנץ ליבקינד, המחזאי הנאצי, ב'מפיקים'. כשגילמתי את אייכמן בסרט התיעודי 'ההקלטות האבודות' - בעצם לא דיברתי, אלא למדתי לעשות תנועות בפה לפי קולו האמיתי ולחקות את התנועות שלו. זה גם היה מאוד מאתגר".