תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר קיים הבוקר (רביעי) חשיפה ראשונה לשירים וקטעים מההצגה המוזיקלית "בלוז לחופש הגדול". זהו מחזמר שלישי המבוסס על סרט ישראלי, הפעם על פי סרטם האייקוני של רנן שור, דורון נשר ואילן דה-פריס, סרט שהפך לאבן דרך בתרבות שלנו. הסרט העז לגעת לראשונה בהתנגדות של חלק מבני הנוער להתגייס לצבא.
איך אומרים, "פעם שלישית גלידה"? אז האמירה מופנית כמובן לשלישייה המוכשרת המונה את אורן יעקובי, אמיר לקנר ועילי בוטנר. השלישית שמנצחת על פסקול המחזה ומנתבת את המחזה בעיבודים חדשניים. כתיבת השירים מחזירה את הצופים הישר לימי התיכון העליזים ואילו הלחנים המרגשים שוברים את הלב ועוטפים את המחזה ברוח התקופה הכואבת של מלחמת הדמים בשנת 73'. בשיחה עם בוטנר הוא מיד שואל בפליאה "לא מעריב לנוער?". למרות שסירבתי בתוקף כבר בשאלתי הראשונה, ניתן להבין כי בוטנר היה מצליח לענות באותנטיות מוחלטת ובאופן שיתאים גם לנוער.
יש שוני מאוד גדול בין השירים, הבלדות המרגשות שמזכירות את אלתרמן ושיר הפתיחה שמדמה שיר מסיבת סיום?
"אני יכול לפרוש" מצהיר בוטנר בצחוק מובך. "תראי זה מאוד טריקי, בנוגע לשיר הפתיחה, שירי מסיבות הסיום הם שירים טיפה מצחיקים, בוסריים עם חריזה מטופשת. בסופו של דבר אלה י"בניקים שמתגייסים לצבא ולא כותבים שירים ולכן כתיבת השיר היא טריקית, אתה צריך לזכור שאלה צעירים ובעצם אנחנו נכנסים לדמויות ומנסים לחשוב מה בוגרי תיכון יכתבו בעצמם".
"אם אני מספיק גדול בכדי למות בקרב, אז אני מספיק גדול כדי לחיות עכשיו"
ההצגה מביאה את סיפורה של חבורת נערים ונערות, בימי החופש הגדול האחרון שלפני הגיוס לצה"ל. החברים מתכוננים למסיבת סיום התיכון ומתמודדים עם החלטות שיקבעו את עתידם: הגיוס המתקרב, האהבה הראשונה, הנאמנות לחברים, ואיך מנציחים חבר קרוב שלא שב מהצבא. לאט לאט, הקיץ הכל כך ישראלי הזה, שבין הילדות לבגרות, הופך לקיץ גורלי שישנה את חייהם של גיבורי ההצגה לעד. לצד זאת, לא ניתן להתעלם מרלוונטיות של המחזה לימינו אנו: פרשת המילואימנים שדרשו להפסיק להתנדב, צעירים שחוששים להתגייס ובעיקר הלחימה אחר העקרונות שמלווה בפחד מאוד גדול.
בתגובה לכך, דור הררי שמשחק את מוסי מספר על המחזה והפחדים שלו: "הסיפור והנרטיב הם האישיו במחזה, הגיוס שקוטף את החברים, החבר שהופך למספר והפחד שעולה בעקבות זאת". לשאלת הפחד משיב הררי: "אני פחדתי עוד בשרשרת חיול, חתמתי על מסמך שאומר 'עד חירוף הנפש'". יחד עם זאת, הררי לא משתהה כשנשאל על הסירוב: "בחיים לא, אני מחובר לסיפור שלי ולא הייתי מוותר על גיוס לצה"ל".
בהמשך אליו, איתמר אלבז משחק את ארל'ה, צעיר המתחבט בשאלה "האם טוב למות בעד ארצנו". אלבז לא יכול היה שלא להתייחס לאותה התמודדת של ארל'ה ביחס לעולמו הפרטי, "האם ללכת למילואים בגבול לבנון בעוד שאי הציות רווח פה ואתה נמדד על פי ההחלטות שלך.. לשאלתך אני לא הצלחתי להסיר את המדים".
בהמשך לאלבז, נועם קליינשטיין המשחקת את נעמי המתגייסת ללהקה הצבאית, תפקיד שלא היה רחוק ממציאות חייה. "להרים את המורל זאת תרומה חשובה", מוסיפה קליינשטיין ולא מתוך טקסט כתוב, אלא אמונה שהחזיקה לאורך שירותה הצבאי. באשר לשאלת הסרבנות שמרחפת מעל המחזה, קליינשטיין לא מתבלבלת: "אני לא הייתי מוצאת את עצמי מסרבת, אני מאוד נהנתי מהשירות שלי ומהחוויה שלי בלהקה צבאית". לצד זאת, קליינשטיין לא שוכחת את המהות של המחזמר: "המחזמר מציף קולות מאוד חשובים ששומרים עלינו לא להיות צמאי מלחמה".
המחזה, שכתב אורן יעקובי ("אפס ביחסי אנוש", "לעבור את הקיר"), מבוסס על סרטם האייקוני של רנן שור ודורון נשר. את ההצגה מביים יותם קושניר, שזו עבודת הבימוי הראשונה שלו בתיאטרון הרפרטוארי, ידיעה מעניינת לאור העובדה שאם לא היו חוזרים על כך מספר פעמים לא הייתי שמה לב. בעודי יוצאת מחדר החזרות אני פוגשת במעלית את אחד משחקני הלהקה, "מרגיש שליהקו אתכם יחד כקבוצה אחת", אני מפצירה בו. חיוך גדול נפרס על פניו. "אני לא מרגיש ככה אבל אנחנו באמת מאוד נהנים יחד", הוא ממהר לענות ואני כבר מבינה שכנראה נעשתה עבודת בימוי מאוד חזקה. תחושת האחדות של השחקנים, הצטלבויות המבטים ועבודת הכיאוגרפיה המדויקת שמאפשרת מקום לכל אחת ואחד.
בתחילת הפרזנטציה הצהירה ציפי פינס מנהלת התיאטרון: "חשבתי לקיים את הפרזנטיה על הבמה אך הרגשתי שאנחנו עוד לא מוכנים". אני עד עכשיו לא מבינה על מה פינס מדברת, אבל כבודה במקומה מונח ואני אקח אמירה זאת כציפייה עתידית - אם ככה התיאטרון נראה שהוא לא מוכן אני לא יכולה לחכות להצגה המלאה שתעלה ב-17/10 בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר. אך אם בכל זאת יש מקום להתנגדות בדבריה של פינס, דעתי שחדר החזרות היה כה קטן ולא הצלחתי לתפוס את כל השחקנים בזווית הראייה שלי. מהקצת שהצלחתי לתפוס נראה שהפסדתי לא מעט בצד השני.
שחקנים: חני נחמיאס, דור הררי, נועם קלינשטיין, טל גרושקה, איתמר אלבז, אבירם אביטן, דורון אורן, דור אלמקייס, אלינור וייל, רדה קנטרוביץ', שגיב לוי, סתיו צוברי, רוני אקרמן, גל דרורי, עמית מוריס, עומרי פלד/אופיר מרדכייב.