"אחרי שאמירי, אחי האהוב, נפל, הסתובבתי ברחובות וכשראיתי בכל פינה את המדבקות והשלטים ‘יחד ננצח’, הרגשתי, ועד היום מרגישה,
קווץ’ בלב, אגרוף בבטן”, אומרת עופרי צור, ממובילי פרויקט #יוצריםתקווה" ואחותו של סרן אמיר צור ז"ל שנפל בקרבות בכפר עזה. "כל כך הרבה אנשים הרגישו שאין דבר כזה ‘יחד ננצח’, אנחנו הפסדנו, אנחנו יכולים ללקק את הפצעים, יכולים להתחיל שוב לנסות להשתקם ולצמוח, אנחנו יכולים הרבה דברים, אבל התקווה שלנו שינתה את פניה".
בשביל הנפש: כל ההכנסות מתערוכת אומנות ישראלית יועברו לעמותת "אנוש"
"היא שבורה יותר, היא כואבת יותר, והיא כואבת אצל כולם", המשיכה, "לא רק אצל צד אחד, ואני חושבת שדווקא במרחב הזה אנחנו כל כך זקוקים לתקווה להיאחז בה, אפילו כדי לנשום, שזו כביכול תכונה בסיסית, אבל עכשיו היא לא מובנת מאליה”. השיחה האחרונה בין אמיר (23) ובין עופרי אחותו הגדולה, התקיימה בבוקר ה-7 באוקטובר.
אמיר, פרמדיק בסיירת מטכ”ל ואלוף ישראל בריצות ניווט, צלצל כהרגלו לאחותו ואפילו התבדח: “הוא התקשר אליי כשהוא הוקפץ לבסיס שלו, ואפילו עשינו הרבה צחוקים, ובשיחה הזו אמרתי לו שאני מבקשת ממנו שמה שלא יקרה – שלא יהיה הראשון להגיע לבסיס. אבל בסוף הוא הגיע ראשון ואפילו סידר לחבר’ה את הציוד. הוא צחק ואמר לי, ‘אל תדאגי, אצלצל אלייך כשאסיים’. אמרתי לו, ‘טוב, תשמור על עצמך’. אמיר והצוות שלו יצאו לכפר עזה והיו הכוח הראשון שהגיע לאזור, ושם התחיל הקרב הקשה שממנו הוא לא חזר. דווקא במקום הזה של האובדן, הכי חשוב לי, וגם למשפחה, למצוא את התקווה הכל כך שברירית הזו, הכל כך עדינה, תקווה שחומקת, וזה משהו שעושים בצעדים קטנים, אבל כל תקווה כזו עוזרת לנו באיזשהו מקום ללכת בדרכו של אמיר”.
איזה אדם היה אמיר?
“אנחנו ארבעה אחים ואמירי הוא האח הקטן. הוא היה פלא חד פעמי. אמירי היה איש שמח ־ מאוד, מלא שמחת חיים, החיוך הקורן היה סמל
סטטוס שלו, הוא היה חכם ויפה תואר, הפספוס של נשות ישראל. הוא היה אדם ערכי, אמיץ ולא מתפשר, והחזיק גם רוך וחום וחיבוקים
חזקים לכולם. אם אמירי היה רואה את הכאב שכולנו חווים סביב האובדן שלו, הלב שלו היה נשבר. אני לא חושבת שזה משהו שהוא היה יכול לעמוד בו. הוא גם בחר להיות מדריך טיולים לפני הגיוס, ובגלל שהוא היה ספורטאי שייצג אותנו בחו”ל – הוא היה יכול ללכת למסלול של ספורטאי מצטיין אבל הוא בחר ללכת לסיירת מטכ”ל כי הוא חשב שכך הוא יוכל לתרום ולתת הכי הרבה. הוא היה קטן ממני בשמונה שנים אבל היינו קרובים מאוד למרות פער הגילים”.
“אור בין הסדקים"
כחלק מהתמודדותה עם האובדן ושאיפתה להיאחז בתקווה, הייתה עופרי אחת המובילות בפרויקט #יוצריםתקווה שיזמה חברת ההייטק
הישראלית “מאנדיי” ובמסגרתו פנתה החברה ל-26 ישראלים וישראליות וביקשה מהם לתת פרשנות, דרך האמנות, למילה “תקווה”: חטופות
שחזרו מהשבי, בהן אמיליה אלוני ואביגיל עידן בנות ה-5 ומורן סטלה ינאי, בני משפחות שכולות, בהם אייל חצור, אחיו של הלוחם יונתן חצור ז”ל שנהרג בעזה, ונעמה פרידמן, חיילת באוגדת עזה וזוגתו של אמיר צור ז”ל, מילואימניקים, פצועים, תושבי העוטף, אנשים שנכנסו ללבבות מאז השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, כמו גם ידוענים, בהם גיא פינס, ציון ברוך, זיו קורן, וכן יצירות של נרצחים ונופלים, בין היתר של ענבר היימן (Pink) ז"ל, שנרצחה בשבי חמאס, ולביא ליפשיץ ז”ל שנפל בקרב ברצועת עזה.
“מאנדיי”, שפיתחה מערכת הפעלה לעבודה עבור ארגונים, תכננה ברבעון האחרון של 2023 לעלות בקמפיין שיווקי ראשון למוצריה, המיועד לשוק הישראלי, אך החליטה לא להעלות אותו בעקבות אירועי ה־ 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה אחריהם, ולתרום את שלטי החוצות עבור יצירות האמנות במטרה להעביר מסר של אופטימיות ותקווה. “הרגשנו שהאנשים שידעו להביא את המורכבות הזו למרחבים הציבוריים אלו אמנים שקשורים לתקופה הזו בכל מיני הקשרים, אנשים שחזרו מהשבי, אנשים שהיו במילואים, אנשים שפונו מבתיהם, אנשים ששכלו את יקיריהם, יוצרים שנוגעים בתקופה ויוצרים שלצערם התקופה נגעה בהם”, מסבירה עופרי.
“יש כל כך הרבה אנשים שמבינים עכשיו שהתקווה שלנו היא שונה ומורכבת, ואנחנו צריכים אותה כדי להיאחז בה אבל אנחנו גם צריכים להבין כיצד היא נראית היום. מהמקום הזה מגיע הפרויקט שלנו, כשבעצם חברת 'מאנדיי' תרמה שלטי חוצות ענקיים, ופנינו ליוצרים וביקשנו מהם
לצייר את התקווה הזו מהזווית שלהם. הפרויקט מגיע מתוך הבנה שאנחנו מחפשים את האור, אבל הוא לא אור זוהר כמו שהיה לנו לפני ה־ 7
באוקטובר, אלא זה אור שנכנס בין הסדקים של כל כך הרבה שברים, של כל כך הרבה אנשים מצולקים, של חברה שלמה שצריכה להבין איך
חוזרים למסלול, אם חוזרים למסלול, לאן הולכים, והמקום הזה הוא קריטי”.
ספרי על ההתמודדות עם האובדן ומציאת התקווה בתוכו.
“לצערי נכפה עליי להיות אחות שכולה, וזה מאוד כואב, אבל אני עושה עבודה גדולה כדי לנסות ולהחזיק את התקווה הזו. זה כמו לתרגל
שריר, זה לא משהו שבא באופן טבעי, ולכן אולי אני מחפשת אותה אצל אמנים, ברחוב, ואולי גם בגלל זה מתכווצת לי הבטן כשאני שומעת או
רואה את הסיסמה ‘יחד ננצח’. עבורי זו עבודה מתמדת, החיפוש אחר התקווה. זה לא משהו חד־פעמי, זו החלטה שצריך לקבל בכל פעם מחדש.
לפעמים אתה מוצא ולפעמים לא, ואני מקווה שהרחוב והאנשים ומה שניצור פה יחד יהיו איזושהי קרקע שמאפשרת למצוא את התקווה בצורה יותר פשוטה ואולי גם בקושי מסוים”.
“תהום בלי תחתית"
היום משיקה “מאנדיי” את הפרויקט ואת יצירות האמנות שנוצרו בחסותו על גבי כ־ 100 שלטי חוצות הפזורים ברחבי הארץ מתוך מטרה לתת מקום של כבוד לתקווה ולתת לה ביטוי אמנותי ויצירתי במרחב הציבורי, דווקא בימים כואבים וקשים כל כך. שלטי החוצות יוצרים תערוכת רחוב גדולה שאותה ניתן יהיה לראות, בין היתר, בשלטי ענק באיילון, קניון עזריאלי תל אביב, פי גלילות, גשר מחלף הסירה, מתחם הבורסה ברמת גן, נתב”ג, מלון גני ירושלים הקרוב לכניסה לעיר ירושלים ושדרות רגר בבאר שבע.
כל היצירות המשתתפות בפרויקט מופיעות בעמוד האינסטגרם @yozrimtikva שבו ניתן למצוא גם את הסיפורים מאחוריהן. בנוסף, החל מהיום מוזמן הציבור הרחב להעלות באינסטגרם יצירות בנושא “תקווה” ולתייג #יוצריםתקווה. יצירות נבחרות יזכו להופיע על גבי השלט הדיגיטלי הגדול בעזריאלי.
“אני אומרת את זה על כל במה אפשרית, אבל עבורי התקווה נמצאת ברווח שבין השבר ותיקונו”, אומרת עופרי. “השבר שאני ואנו חווים הוא השבר הגדול ביותר, העמוק ביותר והנוראי ביותר. זו תהום שאין לה תחתית, אבל התקווה שלי היא שאיכשהו, מתישהו, נצליח לתקן מעגלים סביבנו. אמירי לא יזכה לראות זאת והתקווה לא תחזיר לנו אותו, אבל אולי לאורו או על פי זכרו שמברך אותנו נצליח להצמיח פה דברים טובים. זו
צוואתו הבלתי כתובה”.
