אל ההצגה ״לא סוף העולם״ הגעתי בהתרגשות קלה. קראתי את התוכנייה בשקיקה וצחקתי לא מעט מהרעיון המוזר של לנסות להוכיח את האמת לאנשי קונספירציה. עם זאת, ההצגה לא כיוונה לקונספירטורים וגם לא לאנשי האמת, למעשה - לא ברור בכלל מי קהל היעד בפנזטיה הרומנטית הזו. בין בדיחות קורעות מצחוק, דיאלוגים שהכוונה בהם טובה אבל התוצאה קצת פחות והשלכה כוללנית על מחלות נפש, ההצגה הצליחה לגעת-לא לגעת בי. עם התפאורה המצוינת, השימוש בוידאו כאלמנט שמוסיף המון לעלילה וציטוטים מפוברקים שעד עכשיו מהדהדים לי בראש, משהו שם לא היה עד הסוף.
כוכב ההצגה הוא מיכאל, המגולם על ידי מעין בלום שנותן הופעה מכובדת והצצה לחייו של מורה לפיזיקה ולוזר שלא מוצא את עצמו בעולם. אל מול מיכאל עומדת נועה, המגולמת על ידי מעין קילצ'בסקי. נועה היא הבחורה המשוגעת שמצליחה לטלטל את עולמו של מיכאל ולהוציא אותו למסע להוכיח לה את האמת - שהעולם הוא עגול. למעשה אנחנו עדים להוויה בין האמת האבסלוטית לבין האמת כפי שאנחנו מרגישים אותה. נועה מגיעה עם הגישה של ״איך אתה יכול לערער על איך שאני מרגישה?״. בעוד שמיכאל מנסה ולא מצליח לנסח את התשובה הפשוטה ״האמת היא האמת, לא משנה מה את מרגישה״. מי כן מצליח לעמוד שלו? דמותו של גליליאו גליליי, שעושה חסד עם כל ההצגה ומוסיפה חן, כנות והומור לכל עלילת האהבה המשונה שאנחנו עדים אליו.
גליליאו גליליי מגולם על ידי אברהם סלקטר, שעושה תפקיד נהדר בתור הדמות היחידה בהצגה שנאמנה לאמת, האמת האמיתית, לא זאתי שאנחנו חשים בלב שלנו. שכן, כל מהות ההצגה עומדת על ההבדלים בין האמיתות השונות. הנבל של העלילה הוא הבן-זוג הפיקטיבי של נועה, זוהר, שמגולם על ידי תמיר גינזבורג, שגם הוא נותן הופעה מצויינת ומצליח להכניס אותנו לתוך ראש של רמאי מיומן. הרמאי המיומן מראה לנו יכולות של פוליטיקאי ומוכיח כיצד כל כך קל לשלוט בנרטיב המציאות בו אנחנו חיים. עם זאת, העובדה שהמניע העיקרי בחייה של נועה הוא קושי נפשי שנגרם בגלל גברים שמקיימים איתה זוגיות מהצד - מרגיש כמו בוז לכל הנשים באשר הן שמתמודדות עם קשיים נפשיים. דמותם של גליליאו, מיכאל וזוהר מעניקות לנו את האופציה באמת לחוש את המציאות שהם חיים וגורמת לנו ללכת איתם עד הסוף. אבל דמותה של נועה, שמניעה את ההליכים וגורמת לכל הדמויות ללכת אחריה, פשוט לא הייתה עמוקה מספיק.
״לא סוף העולם״ בתאטרון תמונע הצליח לגעת-לא לגעת בי. היא הצליחה לבדר ולהצחיק עם הציטוטים המפוברקים והעבירה בי צמרמורת קלה עם הדרך בה בני אדם מתמודדים עם האמת. ניתן להזדהות בקלות עם הניגוד בין האמת האמיתית, לבין השקרים שמספרים לנו ברשתות החברתיות ועוד מעיזים לקרוא לזה ״לפקוח את העיניים״. אבל לפעמים רקע אישי, שלא קשור לגברים, יכול לעזור לבנות דמות טובה יותר מאשר עוד בקבוק וודקה קלישאתי. נשים ״משוגעות״ הן לא רק כלי מאבק בין לוזר פיזיקאי לבין שרלטן מצליח ביוטיוב. למזלנו, ההומור והקלילות של שאר הדמויות הצליחו להעביר את המסר המצוין של העלילה. איך אמר גליליאו גליליי לפני מותו? ״ואף על פי כן, הכל פוליטי״.
