צדי צרפתי על המלחמה: "לא רואה עתיד, לא רואה אופק. זה נורא” | ראיון מיוחד

לרגל עליית ההצגה “אהבה ממבט ראשון" בבימויו, מבית התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי והיכל התיאטרון מוצקין, המבוססת על שיריו של אריק איינשטיין, מספר צדי צרפתי על המועקה שאוחזת בו מאז 7 באוקטובר ועל התיאטרון שעוזר לו להתמודד איתה, נזכר ברגע שבו חוה אלברשטיין נתנה לו את הצ'אנס הראשון לביים, חוזר לגיל 10, אז התחיל את דרכו כשחקן, ומסביר מה מניע אותו גם בגיל 83 להיות אחד הבמאים העסוקים ביותר בישראל. 

צדי צרפתי: "צביקה פיק לא היה דומה לשום דבר שהיה פה"
שלומית אהרון מכריזה על עצמאות מ"הכל עובר חביבי" ומצדיעה לצדי צרפתי

צדי צרפתי, יליד תל אביב, זוכר את כל מלחמות ישראל, ממלחמת השחרור ועד חרבות ברזל, אבל אווירה כמו זו ששוררת עכשיו לא חווה בכל 83 שנותיו. “עברתי את כל המלחמות, אבל לא עברנו דבר כזה, וגם כשאני מדבר איתך יש לי מועקה כזו, משהו כבד נורא, עצוב נורא, כואב נורא, ואתה רואה שזה מסביבנו ואתה לא רואה עתיד, לא רואה אופק וזה נורא”, הוא אומר. “ב־7 באוקטובר, באותה שבת ארורה, הייתי בבית, התעוררתי נורא מוקדם, ואני זוכר שהייתי צמוד לטלוויזיה. הסתכלתי על המסך והרגשתי שזה לא אמיתי, כאילו שאני צופה בסרט דרמה בדיוני, לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות”.

אתה מאמין שיהיה טוב?
“שמע, אופטימי אני לא, אבל אני מקווה שיהיה טוב, אני מלא תקווה. מה שאני אגיד יישמע אידיוטי, כי כל הנתונים כרגע הם שהחטופים נמצאים שם בשבי חמאס ושעזה חוזרת להיות מה שהייתה, ראית את הסרטון של העזתים בחוף הים. אני רק יכול לקוות שיהיה טוב. גם ככה אנחנו חיים במדינה כל כך קטנה, והנה כאילו הצפון ועוטף עזה כבר לא קיימים, התושבים מפונים, ומה יישאר? תל אביב ושכנותיה? לזה ציפינו? למדינה קטנה יותר ממונקו?”.

יש תחושה שבחודשים האחרונים אמנים, שנמנעים בדרך כלל מלהביע דעה פוליטית, מתחילים פתאום לדבר ולהעביר ביקורת. אתה מרגיש את זה?
“לרוב, בתוך תוכנו, האמנים, דיברנו פתוח, אבל לא בפומבי. למשל, אצלי בעבודה יש אנשים שאני לא מבין את צורת החשיבה שלהם, ואפילו כשאני מדבר איתך על זה אני מתעצבן, אבל אני מאמין שאין ברירה אחרת מאשר לדבר. זה לא עניין של צד, לא עניין של ימין או שמאל, אלא מדובר בנתונים, במציאות. אתה לא יכול להתעלם מזה. אני רואה את הטלוויזיה ורואה את העזתים חוגגים ושהשווקים עובדים שם ושהם מקבלים תמיכה מכל העולם, אז בעצם עדיין אי אפשר להחזיר את תושבי עוטף עזה לבתים. אני מודה שאני לא יודע מה יהיה, אבל אני חושב שאין מנוס מלדבר על זה. מרגישים את האווירה הזאת ואת השינוי בכל מקום, לא רק בתחום האמנות”.

“המציאות מחורבנת”

חבל ההצלה שסייע לצרפתי לשרוד את התקופה הכאוטית הזאת הוא גם העוגן שלו ב־73 השנים האחרונות (כן, מאז שהיה בן 10) – התיאטרון: “העבודה הצילה אותי, אבל מעבר לעבודה, כשאתה במאי, אתה עובד קשה. אתה קם ב־7 בבוקר, ב־9 אתה בחוץ וכבר פוגש את השחקנים, ועצם זה שאתה עם אנשים, אתה מדבר איתם וחולק איתם מצבים – וזה מקל. אבל אז בערב, כשאתה חוזר הביתה וניצב מול הטלוויזיה, המועקה לא עוזבת אותך. המזל שלי הוא שאני עובד, ובעבודה יש משהו מבריא, תרפויטי, בייחוד בתיאטרון, וזה תמיד טוב”.

אחד המאפיינים הבולטים של צרפתי, מעמודי התווך של עולם הבידור והתיאטרון בארץ, הוא הטוטאליות: כשהוא עסוק בעבודה על הפקה מסוימת – הוא עסוק רק בה ולא מביט לצדדים: “כשאני עובד על הפקה, אני כולי בתוך זה, ואני אומר לאנשים: ‘עזבו אותי, אני עוזב את הארץ לחודשיים־שלושה’. אתה לא יכול לביים הצגה מקורית ולמצוא זמן לעוד דברים. בדרך כלל אחרי חזרות אני הולך לאכול בחוץ ואז אני חוזר הביתה בערב, יושב מול הטלוויזיה וחוזר למציאות, עד הבוקר למחרת. הבעיה היא שעכשיו המציאות מחורבנת”.

ההפקה שממלאת את זמנו של צרפתי בתקופה האחרונה היא “אהבה ממבט ראשון” - הפקה משותפת לתיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי ולהיכל התיאטרון מוצקין, המבוססת על שיריו של אריק איינשטיין, שכתב שלומי מוסקוביץ' ובהשתתפות דפנה דקל, דיאנה גולבי, שי המבר, עדי אלון, אלי גורנשטיין, דודו פישר, אור טרגן ועוד, שתעלה ב־15 במאי בבית החייל בתל אביב ותמשיך לרוץ על במות היכלי התרבות ברחבי הארץ.

“צללתי לתוך השירים של אריק איינשטיין כדי לראות אם יש שירים שיהיו מעניינים ושייצרו תכנים. אני כמובן מכיר את השירים של אריק, שהם שירים נפלאים ופס הקול של המדינה, אבל רציתי שירים שיספרו סיפור”, הוא אומר. “לפני שחתמתי על חוזה פגשתי את המחזאי שלומי מושקוביץ, שהעלה ב־2017 מחזמר בקאמרי בשם ‘פשוט לאהוב אותך’ משירי אריק איינשטיין וחברים, ואמרתי לו: ‘אני לא רוצה לחזור על זה, אם אני עושה את זה אז אני רוצה דבר אחר’.

שאלתי אותו אם הוא מוכן לפתוח את זה לכיוונים אחרים, הוא אמר ‘כן’, וראיתי שהשירים יוצרים תכנים. זה לא מחזמר שמורכב מסצינה ושיר, אלא השירים הם חלק מהטקסטים, השירים מספרים את הסיפור. אני גאה מאוד בכך ש־17 מתוך 24 השירים במחזמר הם כאלו שאריק כתב בעצמו, ואני מודה שהייתי קצת בשוק. תוך כדי שנברתי בשירים שמתי לב שאריק כתב המון שירים עם עניין, תוכן ועומק, כאלו שישרתו אותי באופן נפלא, ואז בחרתי את השירים.

השארתי ארבעה שירים ממה שעלה אז בקאמרי ו־20 שירים מפתיעים ואחרים. לא הלכתי על להיטים גדולים, אלא על שירים בלתי צפויים כמו ‘עיתונאי קטן שלי’ או ‘יושב מול הנייר’. כשהוא שר ‘הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן’, אתה אומר לעצמך כמה זה רלוונטי להיום. מובן ששירים כמו ‘עוף גוזל’, ‘שיר סיום’ או ‘שיר של אחרי המלחמה’ נמצאים בפנים, אבל היה לי חשוב לא ללכת רק על ערב שמורכב מלהיטיו אלא גם על שירים שיוצרים תוכן”.

יצא לך לעבוד עם אריק בעבר?
“לא, אריק מבוגר ממני בכמה שנים, והכמה שנים האלה נחשבו בתקופה ההיא לדור כמעט”.

איזה שיר מבין שיריו מדבר אליך במיוחד?
“’יושב מול הנייר’. הופתעתי כי לא זכרתי את השיר הזה בכלל, וכששמעתי אותו ראיתי אדם שיושב מול הנייר ומתחבט כי הוא לא יודע מה לכתוב. המדינה הולכת פייפן, הוא משתגע והרוס מזה וזה עושה אותו עצוב, ונדמה כאילו השיר נכתב אתמול”.

עוד מוסיף צרפתי: "היא מנהלת מערכת יחסים לא ברורה ולא בריאה עם עודד, ומצד שני, עודד נתקל בבחורה אחרת ומתאהב בה, ויש מלחמת עולמות בין הנשים ובינו לבינן ועם המשפחה של החברה של עודד. דיאנה גולבי מגלמת את הבחורה הבוהמיינית שחולמת להיות פזמונאית מפורסמת, ויש את הבחורה השנייה שמשחקת אותה שי המבר, שעודד מתאהב בה. בתוך זה יש את אלי גורנשטיין ודפנה דקל שהם ההורים של הבוהמיינית ועוד כמה חבר’ה שמגלמים דמויות צבעוניות בחבורה הזאת. הקאסט מושלם”.

אתה עובד כל הזמן עם חבר’ה צעירים, איך אתה חווה את זה? האם פער הגילים והדורות מורגש?
“האמת היא שאני אפילו לא שואל את עצמי את השאלה הזאת. אני לא מרגיש שום הבדל, ואני מקווה שגם הם לא מרגישים. תשמע, עצם העובדה שאתה עובד כל הזמן שומר אותך מעודכן, ואני גם לא במאי שהם לא מכירים ולא יודעים מי הוא, אז זה שומר אותי בעניין”.

עד כמה העובדה שהתחלת את הדרך כשחקן תורמת לך כבמאי?
“יש לכך תרומה עצומה כי אתה מרגיש את השחקן, מרגיש את הטקסטים. כשחקן, היו לי המון בעיות עם עצמי - דימוי עצמי נמוך קצת, חוסר ביטחון. בגיל 29 החלטתי לפרוש מקריירת המשחק, אבל עד אז למדתי וזה היה בית ספר עבורי. כשהייתי שחקן, הייתי שחקן בתיאטרון רפרטוארי, בהבימה ובעיקר בקאמרי, אז כל צורת החשיבה הייתה שונה".

צדי מספר כי הוא בכלל לא חשב לעסוק בתחום: "לא חשבתי להיות במאי ובטח לא במחזות זמר, אף על פי שמחזות זמר כבר קרובים יותר לתיאטרון. ‘אהבה ממבט ראשון’ זה לא בדיוק מחזמר כי אין ריקודים, וזה לא פתאום שהכוכב פותח את הפה ושר שיר מרגש, אלא הכל קורה תוך כדי הטקסטים, הכל נורא מעורבב, והנגנים יושבים על הבמה ומעורבים. זה יותר מאתגר עבורי ויותר מיוחד וייחודי בעיניי”.

“כל הזמן הייתי ליד”

את הופעתו הראשונה כשחקן עשה צרפתי בגיל 10, כשהשתתף בסרט הישראלי “4:55 השעה הגורלית”. לתיאטרון התגלגל בגיל 13, כשחקן בהצגה “כטוב בעיניכם” מאת שייקספיר, שהוצגה בתיאטרון הקאמרי, אז התחכך עם כוכבי ענק כמו חנה מרון ויוסף מילוא. בהמשך, כיאה לילד פלא, לוהק להפקות נוספות כמו “חסמבה” (תיאטרון בימתנו), “הנפש הטובה מסצ’ואן”, “רומיאו ויוליה” ו”סיפורו של מורה” (תיאטרון זירה), “הטירה”, “שש כנפיים לאחד” ו”עלי כינור” (תיאטרון הבימה) ועוד.

“ילדות נורמלית לא הייתה לי, בוא נסגור על העניין הזה”, הוא אומר. “כילד כבר בגיל 10 שאפתי להיות בתיאטרון ובגיל 13 התגלגלתי ל’כטוב בעיניכם’, ונכון שאלו היו תפקידונים קטנים אבל זה תרם לי המון. בעצם לא היו לי חיים כי למדתי בבית ספר, ובשיעורים הייתי ישן כי התיאטרון נסע המון והייתי חוזר מההצגות הביתה רק ב־2 בלילה". 

צרפתי ממשיך לספר: "אחרי עשר שנות לימוד הפסקתי ולא המשכתי כי היו בעיות כלכליות בבית, אז עבדתי ואני זוכר שמנהל גימנסיה הרצליה אמר שאני מוכרח להפסיק לשחק, אבל הרווחתי כסף טוב כשחקן, וזה גם מימן לי את הלימודים, עד שהציעו לי בהבימה תפקיד גדול מאוד במחזה והפסקתי ללמוד והתמסרתי לתיאטרון. לא היו לי גם הרבה חברים מפני שהייתי מסיים את הלימודים וישר הולך לתיאטרון. לא היו לי חיים, התיאטרון היה החיים שלי". 

צדי מוסיף: "העובדה ששיחקתי עם מבוגרים בהצגות ביגרה אותי. למשל, בגיל 16 פגשתי את יוסי בנאי ששיחק איתי בהצגה בתפקיד קטן והתחברתי אליו. אחרי שהוא עזב את התיאטרון הוא המציא עצמו כבדרן־זמר־כותב ועף למעלה, וראיתי את ההתפתחות שלו כל הזמן. ראיתי התחלה, הצלחה וסוף של שחקנים. אני יודע בדיוק מה מחכה לשחקן אם הוא לא עובד קשה, אם הוא לא מתאמץ ולא כל כך חצוף”.

את שירותו הצבאי עשה צרפתי בלהקת פיקוד המרכז והשתתף בתוכניותיה “האלוף על הגג” (1959) ו”ככה זה” (1960) לצד כישרונות כמו דני ליטאי, שייקה לוי ועופרה פוקס. כשבוע לאחר שחרורו מהצבא חזר לתיאטרון והשתתף בהצגות רבות, בהן “שלמה המלך ושלמי הסנדלר”, “פונדק הרוחות” ו“כנרת, כנרת”. את קריירת המשחק שלו סיים במחזמר המצליח “שיער”.

“בשלב מסוים הבנתי ששחקן גדול אני לא אהיה. הייתה לי מודעות גדולה מאוד, ובלילה אחד החלטתי לחתוך. הבנתי שאני לא רוצה עתיד מסכן של אחד שמחכה בפתחים לתפקיד הבא”, הוא אומר. “נכון שגם כבמאי אין שום הבטחה שתמיד יהיה טוב, אבל כבמאי זה קרה לי, והבנתי שאני יכול לנשום. כשחקן לא נשמתי כי זה היה דיכאון, הייתי מדוכא כל הזמן וזה לא נעים שלא רוצים אותך ועושים לך טובה ולוקחים אותך. כל הזמן הייתי ליד. כמעט הצלחתי, וכשקיבלתי ביקורות טובות הרגשתי שזה קורה, אבל זה קרה בקטן".

צרפתי מסביר: "הבנתי מהר מאוד שנתונים גדולים אין לי, אז עזבתי. לא הייתי בטוח שאהיה במאי, לא חלמתי על זה. מי ש’אשמה’ בזה היא חוה אלברשטיין. היינו ידידים טובים וכשחקן הופעתי בערב משירי רחל המשוררת בהשתתפותה ובהשתתפות דני גרנות. התאהבתי בחוה, התיידדנו מאוד, והייתי מבקר אותה כשהיא עבדה על תוכנית יחיד, הבעתי דעה וכנראה שזרקתי הערות במקום והיא הציעה לי לביים אותה בתוכנית היחיד בשנת 1971”.

איך הגבת?
“בהתחלה נבהלתי, אבל חוה ניגשה ליעקב אגמון, שלחץ עליי לביים את ערב היחיד שלה, וההפקה הזו שינתה את חיי. בעקבות ההפקה של חוה קיבלתי הזדמנות לביים את המופע ‘הטוב, הרע והנערה’ שהתבסס על שירים מסרטים הוליוודיים בהשתתפות בני אמדורסקי, ישראל גוריון וג’וזי כץ, שהיה לפריצה הגדולה שלי”.

“יודע שעשיתי משהו”

בלתי אפשרי למנות את כל ההצגות, המופעים, תוכניות היחיד והפרויקטים שביים צרפתי לאורך הדרך, הן בתיאטרון והן בטלוויזיה. מדובר בעשרות רבות של הפקות מצליחות מאוד בהשתתפות אמנים מהשורה הראשונה בארץ, אך בעיניו יש כמה פסגות שהוא גאה בהן במיוחד: “כשביימתי את האירוויזיון בארץ בשנת 1999, ביימתי לדנה אינטרנשיונל, אחרי שזכתה עם השיר ‘דיווה’, קליפ לשיר ‘Free’ שצולם על רקע הרי ירושלים, וזה קליפ שעדיין עובד חזק ונראה חדשני".

צרפתי מסביר: "הצגות כמו ‘אנני’ או ‘יוסף וכתונת הפסים’ שעשיתי עם חוה אלברשטיין וגם בימוי ההצגה ‘בוסתן ספרדי’, שרצה כבר 2,500 פעמים וזו ההצלחה הכי גדולה שהייתה במדינה. גם ‘סיפור הפרברים’, שזה היה חלום עבורי לגעת בחומרים של ברנשטיין ולעשות את זה בקאמרי, בתיאטרון שילד אותי, או ‘קזבלן’ ששם התעקשתי על בחור בשם עמוס תמם, שעדיין לא עשה קריירה בתיאטרון, ולחצתי ללהק אותו, למרות שכולם היו נגד".

צרפתי אומר בגאווה: "הנה, הוא עשה קריירה מדהימה והפך לאחד השחקנים המובילים. יש לי המון סיפורים כאלה שאני גאה בהם. לאחרונה, כשעשיתי בתיאטרון את ‘מרי לו’, בכיכובה של ליהי טולדנו, וזו הצלחה גדולה מאוד - זו סגירת מעגל עבורי כי בזמנו התאכזבתי שיעקב אגמון לא נתן לי לביים את זה בהפקות הקודמות וזו הייתה גם הגשמת חלום בשבילי”.

בתור מי שמביים מחזות זמר, אתה מרגיש שבתיאטרון הקלאסי מעריכים אותך?
“לא. קודם כל אני מתעסק רק עם מחזות זמר ועולם הבידור. היו שנים שהייתי מתוסכל ונורא רציתי לעשות תיאטרון רפרטוארי, אבל זה כל כך רחוק וכל כך מאחוריי. היום זה אידיוטי, אני לא מתוסכל, כי כשאני מסתכל אחורה אני יודע בכל זאת שעשיתי משהו. נוח לי להיות מזוהה עם ז’אנר אחד”.

מה סוד ההישרדות בתחום כל כך הרבה זמן?
“קודם כל להיות סקרן ולהיות מחובר למה שקורה כיום ולרצות ולא לוותר, הרי לפרוש זה נורא קל. אתה צריך להיות חרוץ ולעבוד נון־סטופ. תיאטרון היום זה לא מה שהיה פעם, כי היום יש תיאטראות שנוסעים ואז יש לך תנאים מורכבים יותר להרים הפקה. העולם השתנה”.

השתנה לטובה לדעתך?
“אני מאמין שהדור הצעיר הוא נהדר, גם שחקנים וגם במאים. הם עושים דברים אדירים, אבל העולם השתנה כיוון שפעם, בזמני, היית יוצא עם הצגה וכל העולם דיבר עליה, והיום נראה שהתיאטרון הוא יותר בצל. אם שחקן תיאטרון רוצה לעשות קריירה הוא חייב מסך, בלי מסך הוא לא יצליח לפרוץ. התיאטרון היום נשען מאוד על שמות גדולים”.

גם אתה הבנת מהר שצריך לשלב גם טלוויזיה. למשל כשופט ב“כוכב נולד” ו“הזמר במסכה”.
“נכון מאוד ואני אומר את זה בלי צניעות - אני עשיתי הכל, גם דברים שלא אהבתי או שלא הייתי גאה בהם. כשביימתי למשל את פסטיבלי שירי הילדים לא הייתי גאה בכך וגם המבט מלמעלה היה קצת עקום. זה לא נתפס כפאר היצירה. בניגוד להיום, שמבינים את זה יותר, אז זה נתפס כאילו אתה עוסק בבידור נמוך, בחלטורה, למרות שכל שירי הילדים שביימתי הם קלאסיקה היום. היו חלטורות שביימתי למרות שלא רציתי, אבל לדעתי גם זה תרם לי לקריירה”.

ביימת המון שירי אירוויזיון, מה דעתך על התחרות בשנים האחרונות?
“בשורה התחתונה מה שקובע זה השיר. אם השיר לא טוב - גם תפאורה הכי מושקעת לא תעזור. לכן אני מתמקד בשירים, והשירים, לדעתי, הם קצת פחות טובים בשנים האחרונות מאשר בשנים קודמות. קורה מה שקורה בכל העולם כי העיבוד משמעותי יותר ונותן את הטון. יכול מאוד להיות שאני מדבר מנקודת מבט שלי ושל הדור שאני משתייך אליו, אבל גם אהבתי את 'יוניקורן' של נועה קירל, זה שיר טוב שהגיע למקום טוב. השיר 'טוי' של נטע ברזילי הוא שיר מדהים בעיניי וגם 'גולדן בוי' של נדב גדג’”.

ומה דעתך על השיר "הוריקן" ועל המבצעת שלו עדן גולן?
“'הוריקן' הוא שיר נפלא בעיניי ואני אוהב אותו מאוד. אבל כל מה שנעשה היום עם כל הבלגן בעולם הוא פוליטי. זה תמיד היה, אז בטח בתקופה הזו”.

בגיל 83 הרבה אנשים כבר מזמן בפנסיה, אתה ממשיך להיות פעיל.
“אני מזכיר לעצמי כל הזמן שאני בן 83, אבל אני לא מרגיש את זה. אני חושב שאף פעם לא מרגישים גיל, רק אם חס וחלילה חולים או משהו כזה. אני יודע שהגיל שלי הוא לא פשוט, אבל בעשייה אני לא מרגיש כלום אלא להפך. אני מרגיש הרבה יותר טוב ב־20 השנים האחרונות מאשר פעם כי יש לי הרבה יותר ניסיון וביטחון והאגו פחות משחק תפקיד. היום אני יותר מכיל ורואה דברים מהצד. זה די נוח להיות בן 83, בתנאי שהכל יהיה בסדר מבחינה בריאותית כי מכל הבחינות האחרות הכל בסדר”.

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
“לפצח דברים. כשאתה מקבל רעיון, כמו עכשיו בהצגה ‘אהבה ממבט ראשון’, הייתי צריך לחשוב איך לפצח את זה, ושלומי מושקוביץ ואני יצרנו זאת בהרבה אהבה. עשיתי את הדרמטורגיה להצגה והוא המחזאי, וזה תהליך. אתה לא נושם עד שאתה מרגיש שהרכבת נמצאת על הפסים הנכונים. עד שההצגה הראשונה לא תעלה - אני לא רגוע. עד שהפאזל מתחבר זה מלחיץ אותי נורא, אבל התהליך הוא מדהים והכי מרגש, יותר מרגש מאשר לקבל מחזמר שכבר הועלה בעבר ועבד בעולם הגדול. יותר מרגש לקבל דבר חדש שאתה מפצח אותו”.

אנחנו מדברים רגע לפני יום העצמאות, ואני חייב לשאול, חשבת פעם על קבלת פרס ישראל?
“זה ממש ממש לא מעסיק אותי. יש כל כך הרבה אנשים בדרך שמגיע להם. זה טוב לאגו אבל מעבר לזה, אם לא תקבל את הפרס אז מה? לא תהיה קיים? מה שעשית לא שווה? גם אם תקבל את הפרס לא קורה כלום. זה לא שיזכרו אותך יותר, מקסימום תקבל כמה ג’ובות ושבוע של הרבה סיפוק. אחרי שנה כבר לא יזכרו שקיבלת”.

מה תאחל למדינת ישראל לרגל יום העצמאות?
“הדבר הראשון הוא שיחזירו את החטופים, אי אפשר ללכת לישון במחשבה שהם לא נמצאים בבית. את סדר פסח לא הייתי מסוגל לחגוג, איך אתה יכול לחגוג במצב כזה? אני גם לא אוהב שאומרים לי חג שמח. כשהחטופים בעזה איך אתה יכול להיות שמח? יכול להיות שזה חג, אבל בטח לא שמח”.

הצגות קרובות של “אהבה ממבט ראשון":
15.5 (שעה 20:30) בית החייל, תל אביב
16.5 (שעה 20:30) בית החייל, תל אביב
17.5 (שעה 12:00) בית החייל, תל אביב