שלוש שחקניות צעירות ודתיות מעלות על הבמה את סיפור חייהן כשותפות לדירה בירושלים, בקומדיה שכותרתה איך לא, "דירת רווקות" בתיאטרון אספקלריא.שלוש השותפות: תגל צוריה, לירון הרניק ורני לובר, הכירו במהלך לימודיהן במכללת אמונה וחלקו במשך שנתיים דירה בירושלים. עד מהרה, הן הבינו שבחייהן האמתיים כרווקות בדירת שותפות, יש גם חומר ליצירה.
מטפחים את הדור הבא: תיאטרון חיפה מציע קייטנה ייחודית
ראש העיר חיפה יונה יהב בסווינג
עם הרעיון להפוך את החיים לקומדיה בימתית, רני לובר ביצעה קיצור דרך ופנתה ישירות אל אביה חגי לובר, המנהל האמנותי של תיאטרון אספקלריא (תיאטרון העוסק ביצירה יהודית). "נושא דירת שותפות אינו חדש, אז אבא הציע שנתמקד בנושא ספציפי שלא דובר בו עדיין" היא מספרת. הנושא שנבחר היה יחסי הורים וילדים שעוזבים את הבית לטובת חיים עצמאיים "מערכת יחסים בין דורית שיוצרת קונפליקט ומתח" אומרת לובר.
צעירות בשנות העשרים לא זכאיות לחיים עצמאיים?
רני לובר: "אחת השאלות שמעסיקה את שני הצדדים הורים ובנות, היא היכן נמצא הבית? מבחינת הורי, הבית הוא בית ההורים ובמקרה שלי בבית אל, שהורי שואפים שאגור עד שאתחתן ואעבור לבית משלי. בעוד שעל פי תפיסתי הבית הוא המקום בו אני נמצאת. עזבתי את בית ההורים כרווקה, כי אני אוהבת עצמאות. בנוסף, המעבר למגורים בירושלים מקורו בנוחות בשל הקרבה למקום הלימודים".
החשש של ההורים הוא גם מפני התרחקותכן מאורח חיים דתי?
"הדרך שלי בעולם הדתי פתוחה יותר מזו של הורי. אני למשל לובשת מכנסיים. גם הדרך שלנו הצעירות להכיר בני זוג שונה מזו של הורי. כיום יש אתרי היכרויות ואפליקציות".
את סיפורי הרווקות שלהן הפקידו השלוש בידיה של המחזאית מוריה חסין וזו עיבדה אותם למחזה "דירת רווקות" כשהדמויות הבימתיות שיר, הדר והודיה, הן בנות דמותן של שלוש השחקניות. מחזה הוא סוג של קומדיית מצבים, מעין העתק הדבק של חייהן, כשהנושא המרכזי הוא כאמור יחסי הורים ובנות, כשבין לבין עולים גם נושאים כמו דימוי גוף, זוגיות אלימה, נישואים כמעמד חברתי כשאל החיים של שלוש השותפות פולשת האם של אחת השותפות (השחקנית צאלה מיכאלי) שעוברת לגור בדירת השותפות למספר ימים כשבעלה בחו"ל, ומבחינתה זו הזדמנות לנתב את חיי בתה תוך שהיא מכניסה את הדירה לסחרחורת.
"סיפרנו למוריה המחזאית סיפורים מצחיקים וכואבים מהדירה. לדוגמא, סיפור על אחת האמהות ששלחה תמונה לא עדכנית של בתה לבחור לפני הדייט של שניהם. היא חשבה שהתמונה הישנה מחמיאה יותר לבת. הם יצאו לכמה דייטיים הקשר התפוגג", סיפרה.
אתן רווקות שהוריהן שואפים שתהיו נשואות
"להיות אישה נשואה משמעו מעמד חברתי. גיל הרווקות והנישואים במגזר הדתי הוא משמעותי, כשהיום הנורמה היא חתונה עד גיל 24. בגיל מבוגר יותר מוטבעת בבחורה סטיגמת 'הרווקה', ואז צריך לעשות לא מעט כדי לשנותה. למשל, לעשות הפרשות חלה, להתפלל לזוגיות, ללכת לקברי צדיקים, להגיד במשך 40 יום את שיר השירים ועוד".
עוד מספרת לובר כי "יש בנות שחצו את גיל 24 ויש עליהן לחץ. אם כי הנורמה משתנה והדבר תלוי כמובן ברצונה של הבחורה האם היא מוכנה לחיי משפחה. אחותי הגדולה ממני בשמונה שנים, נישאה בגיל 20, ואילו כשאני בת ה-26 מסתכלת על עצמי אני תוהה האם אני מוכנה לחיי משפחה.
אני חיה את חיי וממלאת אותן בחוויות ולימודים. לא הייתי יכולה לעשותם כאלה עם משפחה וילדים". זמן קצר לפני שפרצה מלחמת ה-7 באוקטובר עזבה רני לובר את דירת הרווקות הירושלמית ועברה להתגורר בקרית שמונה, בעקבות לימודי תואר שני בדרמה תרפיה במכללה האקדמית תל חי.
כשפרצה המלחמה והגליל פונה, באופן הכי טבעי שבה לובר אל חברותיה בדירת השותפות. כיום היא מפונה מהגליל למעלה אפרים בבקעת הירדן. המלחמה שטרפה את חיי כולנו, טרפה גם את לוח הזמנים של ההצגה, ובחלק מהזמן היא הוצגה במלונות של מפונים בירושלים ובים המלח. "הופענו בפני קהל מגוון, לא רק דתי, ומצאנו שכולם עוסקים באהבה, בשאיפה לזוגיות ולקרבה" מגלה לובר.
במהלך המלחמה שכלה משפחת לובר את הבן יהונתן לובר ז"ל בן ה-24 שנהרג בעזה, מותיר אחריו את אשתו אביה ואת נחמן, בנו בן עשרה חודשים. כחודשיים לאחר שנהרג נולד בנו השני אמציה. יהונתן היה הבן השישי מבין תשעה ילדים במשפחת לובר והיה צעיר מרני אחותו בשנה ושלושה חודשים.
"אני לא זוכרת את החיים שלי בלעדיו. באלבום התמונות אנחנו תמיד יחד. היינו חברים טובים אף שבגיל ההתבגרות תפסנו כיוונים שונים. היינו שונים ואוהבים כל כך. במפגשים המשפחתיים היה כיף לדבר איתו הוא היה חכם ומצחיק. יהונתן לא צפה בהצגה אבל חיכה מחוץ לתיאטרון עם בנו, כשאשתו באה לצפות בהצגה" היא נזכרת.
בחלוף שלושים ימי האבל שבה רני לובר למקומה שעל הבמה. "ההורים עודדו אותי לחזור לבמה ולחיים כבר אחרי השבעה. אבל הייתי זקוקה לזמן הזה. כשחזרתי לשחק, להיות בדמות אחרת ולשמוע אנשים צוחקים. וואו, הרגשתי שהבמה מרפאת אותי. שהיא משחררת אותי ונותנת לי זווית אחרת על החיים. זו הייחודיות של התיאטרון. מקום בו אפשר לצחוק ולבכות באותו הזמן".
"דירת רווקות" תיאטרון אספקרליא, גן הפעמון, ירושלים. ההצגות הקרובות: יום שני (הערב) 20.5 , 6.6, 1.7