הכל גם ככה מטורף - אז למה לא לצחוק על זה בעצם? קלאסה, המופע החדש והשישי במספרו של אנסמבל הפרינג' הוותיק ציפורלה, מספק זרקור ציני משובח על תהליך האבולוציה הישראלית מקום המדינה ועד היום.
אמנם על פני השטח, נראה כי מדובר בעוד מופע נונסנס סאטירי של הקבוצה, אבל לאור המציאות המורכבת, הוא באמת שונה מכל מה שאנחנו מכירים, עד כדי כך שנראה שאין ישראלי שלא יוכל להתחבר אליו.
ציפורלה הצליחו לפרוט על כל מנעד הרגשות והצליחו לזקק את המופע לתמהיל מוצלח של סארקזם משובח ומראה תרבותית לישראליות העכשיוויות. ולא, זה לא תמיד נעים להסתכל במראה הזאת.
אביב גפן אירח את מיטב האומנים: נשף הרוק מעולם לא היה עוצמתי יותר
מנת יתר של אושרי כהן: תחסכו מעצמכם שעתיים מייגעות ותוותרו על הסרט הזה
לא דומה לשום דבר
המופע החדש מחבר בין המצב הנוכחי לבין קלאסיקות ישראליות, בין תופעות תרבותיות וטרנדים עכשוויים לרגעים אייקונים שכולנו גדלנו עליהם. בקיצור - סלט ישראלי פרוע ומוטרף שלא דומה למופעים האחרים ("עקיצה טבעית", "התקפת לב", סטריאוטיפי") ואף אין להשוותו.
ניכר שהחל מהשבעה באוקטובר השחקנים עבדו במהירות שיא כמו קבינט חירום (שאשכרה מתפקד) - כאשר המטרה היא להציף נושאים בוערים ובאותה נשימה לספק לקהל המבולבל והמבוהל הלוא הוא עם ישראל, קצת הומור.
אז מה הופך אותו לכ"כ שונה בנוף? סצינות מוזיקליות חזקות ושחקנים אמיצים שצוחקים על הכל, ליטרלי הכל: החל מחיקויים של אריק אינשטיין ושלום חנוך, כוכבות טיקטוק והיפסטרים ב"תדר". מהגששים, ציפי שביט, רפי גינת וחנה לסלאו עד לביבי וחבריו בממשלה. מבר כהן מהאח הגדול (״מאיפה הבאתם גשם?״) עד לסטפן לגר, אליקו ולירז.
החל משמאלנים שמפגינים ועד לחיילים עם פוסט טראומה. זה ממשיך לקטעים נוקבים על האנטישמיות בחו"ל, השתלטות החרדים על המדינה, זוגות שנפרדים בעקבות המצב וכן תופעת ה"דיגיטל קריאייטיבז" שמוכרים לנו חלומות באינטרנט. בקיצור... הבנתם!
דיסוננס ציני וצמרמורות
נראה שחוץ מנושא החטופים הרגיש והעדין, ציפורלה כיסו את כל קשת הנושאים הבעיות וההתנהגויות של החברה הישראלית. אבל גם אם הם לא מזכירים את החטופים, עצם מיקום המופע (מוזיאון ת"א לאומנות) מזכיר לנו שאי אפשר להתעלם מהזוועה. היציאה מהאולם מכוונת הישר לכיכר ולמיצג המדמה את המנהרות ואת התנאים בהם נמצאים החטופים כבר (הרבה) יותר מידי זמן.
קצת היסטוריה
אנסמבל ציפורלה הוקם ב-2005 על ידי חברי מחזור מ' בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב שהצליחו להכנס מהדלת האחורית של תיאטרון השוליים היישר ללב ליבו של הקהל הישראלי. חלק ממייסדי הקבוצה משתתפים במופע הזה (גל פרידמן, לוטוס אתרוג, תומר נהיר פטלוק, תמרה קליינגון, עמרי דורון ואפרת אביב) ועוד.
השחקנים בן פרי ודאנה איבגי כבר פרשו והוחלפו בשחקנים חדשים (כרמל נצר, אלעד סננס, בר חדד וסוזאנה פפיאן). כולם נהדרים יפים ומוכשרים. אני באופן אישי מאוד מתרגשת עבור החדשים היות ומדובר במקפצה ראשונית מכובדת היישר לקריירה בלב הפריים טיים (ראו דוגמא גיה באר גורביץ).
"המופע לראשונה עלה בספטמבר וכמובן כשהתחילה המלחמה ירדנו מהבמות", מספרת לוטוס אתרוג, ממייסדות האנסמבל. "ניצלנו את הזמן להפוך את המופע שיהיה קשור למצב אז כתבנו אותו מחדש. כשחזרנו במתכונתו החדשה בנובמבר והקהל החל להגיע, קיבלנו תגובות מעורבות".
"בגלל שיש המון דברים שנוגעים למציאות, הקהל עצמו היה קצת בשוק. הרגשנו שאנחנו מציפים שאנשים פחות נוטים לדבר עליהם או חושבים שזה לא הזמן לדבר על זה. מטבע הדברים חלק מהקהל התלהב ואהב ויש גם כאלו שהמופע פחות בא להם בטוב", היא מוסיפה.
לסיכום: בעייני, למרות שזה נראה כביכול שהמופע מכוון לקהל "שמאלני", יש לו פוטנציאל אמיתי להוות אימפק ציבורי חזק ומהדהד. אבל זה יקרה רק אם הקהל יכלול את כל קצוות הקשת הפוליטית. כי הסוד האמיתי לשיפור המצב של כולנו - הוא הומור עצמי.