״בגיל שישים ושתיים, ללא התראה מוקדמת, ערב חזרה גנראלית על מחזה חדש שלו - נתקף גיא מרוז, המחזאי והעיתונאי בפרנויה קשה ובדיכאון מר״. במילים אלה מתוארת הצגת היחיד החשופה ״לא נורמלי״ שכתב ומבצע העיתונאי המוערך גיא מרוז על במת התיאטרון הלאומי ״הבימה״. בראיון מיוחד למעריב מספר גיא על תהליך היצירה, האופן בו הוא חושף עצמו על הבמה ואת חיי משפחתו, החרטה סביב הציוץ שעורר סערה והוביל אותו להסתגר בביתו, והחשיבות הגדולה לצפות בהצגה שמדברת על מחלת הנפש לה הוא בוחר את השם ״מחלת המוח״. ההצגה עלתה בפסטיבל תיאטרונטו מיסודו של אגמון.

״ההצגה רק עכשיו מתחילה לרוץ. אנחנו עולים איתה ב׳הבימה׳ ומסתובבים איתה ברחבי הארץ. בימים אלה אני עובד על מחזה חדש שמבוסס על חייו של שמעון פרס״. 

הגעתי לצפות בהצגה עם המון שאלות, ויצאתי ללא מילים. במילים אחרות התפשטת על הבמה וחשפת באופן כל כך כנה את הפצעים האישיים שלך. האם תהליך היצירה נבע דווקא מהניסיון להירפא? 
״לא עשיתי את זה כדי לטפל בעצמי – כתבתי כל מני גרסאות מאוד לא טובות של המחזה לפני כן. בהתחלה בכלל ניסיתי לכתוב מחזה גדול עם המון שחקנים. אבל כשהתחלתי להבריא והכתיבה שלי הלכה והשתפרה, הבנתי שאני צריך ליצור מעין מונו-דרמה. חברתי לבמאי שלום שמואלוב והתחלנו לעבוד על הטקסט יחד עם יוני להב והגענו למה שהגענו״. 

חווית נקודת משבר בה הרגשת שאתה חושף יותר מדי פרטים על המשפחה ועל עצמך?
״היה ויכוח בבית. אורלי הייתה בעד המחזה אבל נגד הרצון שלי לשחק. ולמרות שאני לא שחקן, התעקשתי לשחק. חשבתי שאני לעשות את זה באמת טוב בגלל שעברתי את כל זה, וגם אני חושב שזה מייצר מימד חזק. היום גם היא חושבת שזו הייתה החלטה טובה. אבל הוויכוח בבית היה על זה ולא על רמת החשיפה״. 

אתה מדמיין מצב בו אתה חוזר לתקשורת?
״כן, אני לא פוסל את זה על הסף. החיים מאוד עגולים ומוזרים. כרגע אני עושה דברים אחרים וטוב לי איתם. ברור לי שאם תבוא הצעה טובה אז כנראה שאלך על זה. בטלוויזיה מנדנדים לי להתראיין אבל לא צועקים לי ׳בוא תחזור׳. בסדר זה לא מטריד אותי מאוד. אם נקבל הצעה טובה כנראה שניקח אותה. אבל אנחנו לא יושבים ומחכים״. 

גיא מרוז, אורלי וילנאי (צילום: איציק בירן)
גיא מרוז, אורלי וילנאי (צילום: איציק בירן)

הגעתם לכנס העיתונאים בזמנו לתמיכה בוועד עובדי חדשות 13 ובתוכניתו של רביב דרוקר ״אזור מלחמה״ שהוחלט במפתיע להסיר מרצועת השידור. מה אתה חושב על מה שקורה שם?
״מה שמתרחש בערוץ זה דבר מזעזע. אני מקווה מאוד שלא יורידו את התוכנית של דרוקר. זה עצוב לראות חברת חדשות כזאת טובה ומפוארת שהולכת ומתפרקת מול העיניים״. 

בוא נתעכב על נקודת המשבר והפרישה בין היתר ממסך הטלוויזיה.
״זה היה בשיא תקופת הקורונה, הסתגרנו בבית בגלל בעיות רפואיות שפרצו אצל אורלי. ונוצר משבר בינינו לבין התקשורת. זו לא הייתה החלטה מושכלת שלנו - זה פשוט מצב שהתגלגל וקרה. החלטנו להפסיק לשדר בגלל מצבה הרפואי. בתקופת הקורונה חשבנו שאסור לאורלי להסתובב והתחלנו לשדר בבית. ואז לפתע הבנו שישנן עמדות שלמעשה מודרות מהתקשורת הישראלית. לפתע החל בליל של שקרים על שלא התחסנו - שלא היה ולא נברא. אנחנו מחוסנים, הבנו שיש מגפה ושצריך לטפל בה דרך אנשי מקצוע שנתנו להם במה״.

עוד המשיך וסיפר: ״לאחר מכן צייצתי על איתמר בן גביר שאם יהיה שר בממשלת ישראל אני עוזב את הארץ. לא הייתי צריך לכתוב את זה, אני לא מתכנן ולא תכננתי לרדת מהארץ. אבל זה כל כך התיש אותי שהוא נבחר וזה גרר מתקפה של חצי מדינה כנגדי. זה גרם לי להסתגר בבית וגרר איזשהי התמוטטות כללית״. 

ההצגה שלך מקפלת בתוכה את כל המסע הזה, אתה מרגיש שהיא נטענת במשמעות חדשה בתקופה בה אנחנו נמצאים?
״התחושה היא באמת שהכל קורס וזו תקופה מאוד מדכדכת ומייאשת כל דבר שאני עושה נראה לי שולי לצד סיום המלחמה הזו. לא נעים לי להגיד שאני עושה הצגות בהבימה כי הדבר המרכזי שצריך להיות עכשיו הוא סיום המלחמה ושחרור החטופים. זו תקופה מאוד מדכדכת ואני מתפלל שיהיה פה טוב״. 

״ההצגה גרמה לי להבין עד כמה המוני אנשים צריכים את ההצגה הזו, וכמה היא מעוררת הזדהות. מכיוון שהם או בני משפחתם עברו או עוברים דברים דומים. שמעתי תגובות מאנשים שטוענים שסוף סוף נותנים למחלה הזו במה - למחלת הנפש, לה אני קורא ׳מחלת המוח׳. עד כמה לא צריך להתבייש בזה ולתת לה מקום ושם. זה בעיקר מה שלמדתי״.