ב-20 ו-21 בנובמבר 2024 תתקיים בכורת הצגת יחיד של מרינה שויף "NO NAME" בשיתוף פעולה עם תיאטרון Fulcro. המופע יוצג במרכז סוזן דלל: 20 בנובמבר - הבכורה ברוסית עם כתוביות בעברית, 21 בנובמבר - הבכורה בעברית עם כתוביות ברוסית.
"לאחר 9 חודשים המרחב מסביב מתחיל להצטמצם ודוחף את האדם החוצה בעוצמה. כדי להימלט מהכאב, הוא מחפש דרך החוצה, דרך לחופש" — מתוך הרצאות הכנה ללידה.
NO NAME הוא הצהרה על האומץ של אישה להיות היא עצמה. סיפורה החשוף והאכזרי של השחקנית, המסופר בז'אנר האוטופיקשן, מורכב מאירועים אישיים מחיי האישה ומאירועים היסטוריים גדולים. חינוך סובייטי, הגירה, מלחמת המפרץ, הפלה, הצלחה, התמכרות, אלימות וחיפוש נואש אחר תמיכה, שבסופו של דבר מתגלה בתוכה ולא בתוך אנשים אחרים.
מאז ילדותה הגיבורה חווה תחושת "אי-ספיקה", ובמאבק נגד התפקידים והציפיות שהונחו עליה, היא נשאבת להרס עצמי. במופע עדין ואקספרסיבי זה מוצאת האישה מוצא ממציאות שבה תלות, אלימות כלפי עצמה ותפיסה צרכנית של הגוף הם הנורמה. למרות שלא שיחקה במחזה של שרה קיין "4.48 פסיכוזה", הגיבורה משחזרת את עלילת המחזה בחייה האישיים.
אולם – עם סוף אחר, שבו האישה אינה משלמת בחייה על האלימות שנעשתה בה. יש לה את הזכות לטעות ולבחירה. NO NAME מדבר על הערך של כל חיים – על מה שעומד מאחורי הבחירה לחיות. בעידן שלנו, שבו שולט נרטיב הכוח (קרא: אלימות), שבו הכוח נמדד ומוכח במלחמה, המופע מעמיד את השבריריות מעל הכוח.
אוטופיקשן — ז'אנר שבו הביוגרפיה של היוצר מצטלבת עם בדיה ספרותית. המחזה "4.48 פסיכוזה" מאת שרה קיין. שרה קיין התאבדה זמן קצר לאחר כתיבת המחזה, עוד לפני הבכורה. המחזה עוסק באובדן המשמעות עקב סופיות החיים. NO NAME מהווה תקווה לשרוד חוויה בלתי נסבלת.
שויף נולדה ב-1974 בברית המועצות. בין 1995 ל-1998 למדה משחק בבית צבי. עבדה בתיאטראות רבים, בין היתר: הקאמרי, בית לסין, חיפה, תיאטרון באר -שבע, הבימה, תמונע, תיאטרון הספרייה, האופרה הישראלית ועוד.
בין ההפקות בהן השתתפה: ״סיבת המוות אינה ידועה״, ״אדמה דקה״, ״אוצר יקר״, ״עיר הנפט״, ״לכודים״, ״עלייתו ונפילתו של גרגורי״, ״הרב קמע״, ״כובע הקש האיטלקי״, ״חלום ליל קיץ״, ״משיח״, ״הרוזן ממונטה קריסטו״, ״אפריל הקסום״, ״דבורה בארון״, ״מלחמת טרויה לא תפרוץ״, ״למה לא באת לפני המלחמה״ ועוד.
השתתפה בסדרות והפקות רבות בטלוויזיה וקולנוע: ״טוביאנסקי״, ״סוף שבוע בגליל״, ״עוד אני הולך״, phantom love "איזה מקום נפלא״, ״בין השורות״, ״צעד קטן״ ״מילואים״, ״אהבה קולומביאנית״, ״תיק סגור״, ״פיק אפ״, ״תעשה לי ילד״, ״שלי הכובשת״, ״הנערים״ והפקות רבות אחרות.
אבל מאחורי התמונה היפה הזאת מסתתרים פצעים, כבדות, אפליה ואלימות, שאיתן מתמודדות נשים רבות. הדבר הכי מפחיד הוא שהגיבורה במחזה, שנכתב בהשראת הביוגרפיה של השחקנית, משלימה עם המציאות הזאת. היא רואה את היחס הזה כלפיה כצודק ואת עצמה כמי שלא ראויה לנורמליות. זה מוביל לתלות, לדיכאון.
זהו פרויקט חברתי שמראה עד כמה האלימות כלפי נשים הפכה לנורמטיבית, וכמה אומץ ומאמץ נדרשים מכל אחת מאיתנו כדי לעמוד על שלה. המשימה של המופע הזה היא לעודד דיאלוג בסביבה בטוחה וליצור קהילה שתיתן אומץ להיות עצמנו.
משך המופע: שעה וחצי
מומלץ מגיל: 16+
המופע כולל סצנות אלימות.
יוצרים:
רעיון ושחקנית ראשית — מרינה שויף
מחזאית — קסניה ירוש
במאית — דאשה שמינה
מעצבת תנועה — פולינה דריידן
מעצבת במה — קסניה סורוקינה
מלחינה — סשה גפן
מעצב סאונד — אנדריי מירני
מעצב תאורה — מקסים דוב
מעצב מדיה — איליה דליאטיצקי
מנהל טכני — אנטון טרושין
תרגום — פולינה ברוקמן
מפיקות — סוניה גרומובה, אניה גינזבורג, ליזה שקולניק
מעצבות הפוסטר:
קסניה סורוקינה (סגנון וקונספט)
דריה קוזמינה (צילום)
אליסה אובראזצובה (עיצוב)
נסטיה וונסוביץ' (איפור ושיער)
סוניה גרומובה (מפיקה)