גם אם זה לא ממש חדש, על רקע מורכבות יחסי העמים באזור, כל ניסיון להעתיק את זירת ההתרחשות של "רומיאו ויוליה", הקלאסיקה של שייקספיר, מעורר סקרנות. 39 שנים אחרי שעודד קוטלר השיק בתיאטרון חיפה את ה"פטנט" ב"שייקספרימנט", קולאז' מיצירות הגאון מסטרטפורד, עם מוחמד בכרי וחוה אורטמן בדמויות הנאהבים מוורונה; ו־25 שנה אחרי שערן בניאל ופואד עווד ביימו בתיאטרון החאן הפקה דו־לשונית של המחזה, בכיכובם של ח'ליפה נאטור ואורנה כץ, מגיע תורו של תיאטרון יפו לממש את ייעודו כתיאטרון ערבי־עברי בגרסה משלו ל"רומיאו ויוליה".
הפעם זאת יוזמתו של דורי אנגל, במאי ושחקן עם תעודות מלונדון ורקע שייקספירי, להצית את הפתיל בהצגה "רומיאו וג'ולייטה", העולה הערב בבכורה חגיגית בתיאטרון היפואי. "זה מתבקש מאליו להעתיק את עלילת המחזה אלינו, למזרח התיכון, בהצגה המביאה את סיפור אהבתם של זוג צעירים משני צדי סכסוך פוליטי מדמם", אומר אנגל. "בעיבוד שלי משחקים שחקנים יהודים וערבים, איש איש בשפתו. האם זה יביא את השלום? אלוהים יודע".
כמו בחיפה ובחאן, גם כאן רומיאו הוא ערבי, או פלסטיני, כפי שחשוב למילאד גאליב קניבי - שחקן שנחשף עד כה רק לקהל דוברי הערבית - להציג את עצמו. בהצגה הוא מוצא את עצמו מול עדי לב, שחקנית שמחזיקה בתואר שני למשחק קלאסי מלונדון, וחובבת שייקספיר מובהקת מנעוריה. "מה שמשך אותי לשייקספיר, היה השילוב בין כתיבתו השירית לעיסוקו בנושאים ארציים", מציינת לב.
"לא רק שלא שיחקתי עד כה בהצגה יהודית־ערבית, אלא גם לא יצא לי להכיר מקרוב ערבים, שזה עצוב", מתוודה לב. "מההתחלה ריגש אותי המעבר של ההצגה למציאות של היום, כשג'ולייטה היא יהודייה ורומיאו ערבי, בסיפור אהבה חסר סיכוי. המפגש עם מילאד היה מדהים, בתוך הפקה שיש בה תחושת משפחה, שלא כמו אצל המשפחות בוורונה. ההווי המשותף בחזרות היה לא מעט סביב אוכל, שהכינו ראודה סלימאן ועירית נתן־בנדק, שתיים משחקניות ההצגה".
איך התלקח ה"רומן" בינך למילאד?
"הרבה בעיניים, שנינו בעלי תשוקה למשחק. אנחנו פשוט שם בשביל לגרום לזה לעבוד בהצלחה".
חזותה ה"נערית" של לב עוזרת לה לגלם בהצגה עלמה בגיל העשרה. "הניסיון שצברתי עד כה, עזר לי להתגבר בהצגה על טקסטים מורכבים ולעבור בחזרות תהליך רגשי מטורף, כשתוך חמישה ימים הדמויות נפגשות, מתאהבות, מתחתנות ומתות".
לב (32), תל־אביבית, בת להורים בעלי רקע ביטחוני. נטייתה לאמנות הסתמנה בגיל מאוד צעיר כשהחלה לכתוב שירים, לשחק בהצגות ולנגן בפסנתר. "מאז אני מקפצת בין הרבה דברים, כשהמשחק אצלי במקום הראשון", היא מעידה. "איך זה התחיל? - רציתי שיסתכלו עלי. כשראיתי שזה עובד, המשכתי".
לב, בוגרת בית ספר לאמנויות בסמינר הקיבוצים עם שירות צבאי באמצע כחזאית בחיל האוויר, החלה לעסוק גם בקריינות ובאימפרוביזציות, לצד משחק בפרינג', "עד שהרגשתי שאני צריכה איזו הרפתקה בחו"ל".
את ה"הרפתקה" חוותה בלונדון, בעקבות מפגש עם הבמאי היהודי אנגלי בן ניילור, כשהעביר בארץ סדנת משחק שייקספירי, "מה שהיה בשבילי חוויה משנת חיים. אגב, בתקופה שבה שהיתי בלונדון שיחקתי בגרסה האנגלית של 'יעקובי וליידנטל' מאת חנוך לוין".
למילאד גאלב קניבי, בן זוגה של לב בהצגה, זוהי הופעה ראשונה בתיאטרון יפו, אחרי שבעבר שיחק, בין השאר, באחד מגלגוליו הקודמים - תיאטרון "אלסראיא". "לשחק את רומיאו זה חלום רטוב של כל שחקן", מעיד קניבי. "אבל לא בגלל זה נכנסתי לדמות של רומיאו, אלא בגלל שניתן לי להציג אותו כפלסטיני, שאומר מה שהוא חייב להגיד, ודווקא בסגנון של שייקספיר".
מה הוא אומר?
"רומיאו הפלסטיני אומר: 'אומנם אני אוהב את ג'ולייטה, אבל אין שלום במקום הזה, שיש בו דם והרג".
כשנשאל קניבי איך זה לשחק לראשונה בהצגה שבה מושמעת השפה העברית, הוא חותך: "האמת? אני לא אוהב את השפה העברית. כשדורי (אנגל) הציע לי לשחק את רומיאו בעברית, שאלתי אותו למה שג'ולייטה לא תשוחק בערבית".
מה יש לך נגד העברית?
"מילדותי באל־קודס, שאתם קוראים לה מזרח ירושלים, הבנתי שמדובר בשפה של הכובשים, שלא כדאי להתקרב אליה".
ועדי, ג'ולייטה שלך?
"כיף לשחק איתה גם כשחקנית מדהימה, וגם כבן אדם".
קניבי (29), בוגר האקדמיה לדרמה ברמאללה, בניהולו של ג'ורג' איברהים, "ממנו למדתי ששחקן צריך להביא לכל תפקיד משהו משלו". קניבי, כיום חיפאי, נודד בין הצגות במגזר הערבי, להצגות ברשות הפלסטינית.
התיאטרון בשבילך הוא גשר לשלום?
"לא. אני לא מאמין בשלום. אין גשר לשלום במדינה הזאת. באתי ליפו לעבוד עם יהודים, לא עם ישראלים, שאיתם אני לא רוצה להיות".
"רומיאו וג'ולייטה" – הצגת בכורה. הערב, 20:30, תיאטרון יפו