זה סיפור פשוט על משפחה, שעוברת טלטלות ומשברים - כמו כל משפחה. יש בה דברים שטואטאו במשך שנים מתחת לשטיח, זרמים תת־קרקעיים אפלים ומשקעים כבדים.
במרכז המחזה - זוג הורים וארבעה ילדים שכבר גדלו: בת אחת חוזרת מטיול ארוך בחו"ל כשהיא חבוטה, סובלת מבגידה ומאהבה נכזבת; בת אחרת דווקא בוחרת לבגוד בעצמה – ולברוח הרחק מהכל; בן אחד, מוכשר ומצליחן, מסתבך עד צוואר עם החוק; והבן השני הופך במהלך המחזה לאדם אחר. בעצם - לאישה. סיפור חזק על ניסיון של בני משפחה לשמור בכל מחיר על שלמות התא המשפחתי - כנגד כל הקשיים.
יחסים בין בני משפחה נחשבים תמיד לנושא מורכב וטעון, אך מחזהו הדרמטי של המחזאי האוסטרלי אנדרו בובל, כולל הרבה אתנחתאות קומיות - כמו בחיים - באמצעותן מייבשים בני המשפחה את הדמעות.
העלילה נעה על פסים של רגשנות, והבמאי משה נאור מצליח לפרק את המתח האצור בה באמצעות הומור, המהווה אמצעי הגנה בהתמודדות עם הסיטואציות הבעייתיות והמורכבות שהחיים לא מפסיקים לזמן למשפחה.
נאור מניע היטב את העלילה המסובכת באמצעות התרגום הנפלא והקולח של דורי פרנס, התאורה היפה של קרן גרנק, התפאורה של כנרת קיש והמוזיקה היפה של שאול בסר.
זוהי דרמה ריאליסטית, הנעה בין רגעי צחוק מריר לכאב חשוף, ועבודת הבימוי המעולה מצליחה לשזור את כל צירי העלילה לדרמה נוגעת ללב, עד תמונת הסיום.
כל זה קורה הרבה בזכות משחקם המצוין והמשכנע של יעל וקשטיין, עידו רוזנברג, מיכל עוזיאל וגיא גורביץ', המגלמים את ארבעת הילדים שבגרו לתוך מלתעות החיים. כל ארבעת האחים ביחד, וכל אחד לחוד, בונים דמויות משכנעות הנאבקות לבנות לעצמן חיים משלהן, ולהשתחרר מהצל המשפחתי. גם יונה אליאן וגדי יגיל, המגלמים את זוג ההורים, מגישים ביצוע דרמטי חזק כזוג הנאבק לשמור גם על זוגיותו וגם על שלמות משפחתם.
בשורה התחתונה, "דברים שאני יודעת" היא דרמה משפחתית חזקה ומעוררת חמלה והזדהות.
...