ציפי פינס מנכ"לית תיאטרון בית לסין שוחחה הבוקר (חמישי) עם ניסים משעל וגיא פלג על האיומים בפתיחת מוסדות התרבות ללא אישור ממשלתי, ואמרה: "באולמות הגדולים בתיאטרון אנחנו יכולים להכניס בקלות 250 איש, עם הפרדה של שני כיסאות, ורווחים בין השורות". היא הדגישה כי "זו החלטה שרירותית שאף פעם לא נדונה איתנו, אין תאריך תפוגה להחלטה הזאת. למה אולם יכול להכיל 20 אנשים בלבד? זה לא הגיוני".
"אנחנו לא יכולים להפר חוק כי זה פלילי. אבל אנחנו כן יכולים לעשות מה שלא עשינו, וזה להפגין מחאה שלא הייתה כזאת, הפגנה בתוך האולם וזה לגיטימי", ציינה פינס בשיחה עם 103FM, "יש הרבה דרכים לעקוף הוראות, אנחנו לא רוצים להגיע לשם".
תסבירו.
פינס: "חכה אנחנו לא מגלים, יש לנו הרבה תוכניות. יש לי אמון ברוני גמזו, אני מקווה שבשבועיים הקרובים תחול השפעה על כל הטירוף הזה שמתחולל בארץ . קיבלתי אתמול את המתווה הבריטי בתחום התרבות, וזה מדהים. יש להם כבוד לאומנים. מדובר במתווה של חמש נקודות, ומציינים גם איך הם מקבלים כספים. בחו"ל, כן מתחילים להחזיר את התרבות, למה שם הקורונה נגמרה? צריך ללמוד לחיות עם זה, סליחה. זה הכל".
גילה, איך את עוברת את התקופה הזאת?
גילה: "כמו היהודים שאספר לך על הצרה? זה בלתי נסבל בכל פרמטר, לא לעבוד, לשבת בחיבוק ידיים, לטפס על הקירות להשתגע אבל מעבר לזה – אחד הדברים שמכאיבים זו העובדה שציבור ענק יושב ללא עבודה. יושבים שם אנשים, ואף אחד מהם לא דיבר עם המגזר שלנו, של אנשי התיאטרון. אני מסכימה במאת האחוזים עם ציפי - לא דיברו איתנו ולא שאלו האם נראה לנו שזה נכון".
משעל: אבל יש מציאות עם נגיף איום ונורא.
פינס: "אפשר לחיות עם המציאות".
אלמגור: "מדברים שהקורונה הזאת עד שיהיה חיסון אולי שנה נצטרך לחיות איתה, אתה מעלה על דעתך ששנה אנשים ירקבו בבתים? מה איתכם?".
פלג: גילה אני מנסה להבין, כשמדובר בשחקנים ואומנים הדרך שלכם להביע מחאה סלולה דרך ערוצי התקשורת, מה הבעיה שלכם שאין לכם לובי? לא שומעים?".
פינס: "גם זאת הבעיה שלנו, לדעתי לא רוצים שניפתח. אני אומרת לך, הייתי בכנסת, אני מדברת עם חברי כנסת, אנשים שבליבם איתנו אבל אין מלחמה. גם אנחנו לא נלחמנו, גם אנחנו אשמים, ישבנו בשקט כשאמרו לנו עוד מעט, והייתה תקווה. גם אנחנו אשמים, איך אמרו לי ח"כ? אם לא תעשו רעש לא תפתחו".
אז למה לא?
אלמגור: "אתה מדבר על לעשות רעש? זה העיקר? אם למעלה האנשים שמלבים את האש, שאומרים הם יצאו לעבודה, נוסיף ספסלים החוצה, המסעדות יכולות לחיות. תראה מה עושים בעלי האירועים, אומרים 'אנחנו נפר את החוק'. אני חושבת שהתיאטראות, בעיקר הציבוריים שנתמכים על ידי המדינה, לא יעלו על הדעת לפרוע את החוק. הלילה שמעתי את המסמר האחרון בארון התרבות, שר החינוך עומד לבטל את סל התרבות הארצי. אתם מבינים מה זה? זה אומר סל תרבות ארצי, זה מפעל שפותח לתלמידי ישראל את העיניים, האוזניים, הנשמה אל התרבות אל היופי אל האוזן אל התיאטרון אל המוסיקה. חברה שלנו שהפכה לשרת התרבות של נורבגיה באה לארץ ללמוד מה זה סל תרבות ארצי כי בנורבגיה יש ילדים שגרים במקומות רחוקים".
מדוע אתן סבורות שהאוזניים ערלות בכל מה שקשור למצוקת עולם התרבות בעוד שסקטורים אחרים כן מקבלים?
פינס: "אני חושבת שאף אחד לא מבין שזה כלכלה, שזה פרנסה. אנחנו כרגע לא נלחמים על האומנות, או בינתיים על חופש הביטוי, אנחנו נלחמים על עבודה לנו ולכל האנשים שמתפרנסים, לכל בתי הקפה והמסעדות מסביב. אנחנו סקטור כלכלי חזק מאוד ואף אחד לא מבין את זה, כי גם חטפנו בחמש השנים האחרונות סטירות. אבל זה ישתנה, אנחנו לא נשב בשקט. אתם צודקים כולם – השקט הזה לא עוזר לנו".
אלמגור: "העניין הוא באמת שאומרים לנו תהיו ילדים טובים, הכול יסתדר. די, אי אפשר יותר להיות ילדים טובים. אנחנו מדברות אצלכם, אנשים חייבים להבין - על התרבות אי אפשר לוותר ואי אפשר לוותר על הלחם. אי אפשר לזרוק עצם של 750 שקל, מה זה? איך מישהו יכול להתפרנס מזה? איך מישהו יכול לכלכל את ילדיו?"