בשעה שהתרבות עודנה מושבתת, תיאטרון הפרינג' הירושלמי "פסיק" מוכיח שמבחינת עשייתו הוא בכלל לא פסיק ואפילו מקנח את הסגר החל מיום שני הקרוב, עם פסטיבל תיאטרון מקוון אפוף ניחוח בינלאומי ובו שורה של מופעים מסקרנים, סדנאות והרצאות, בלי לצאת מהבית וללא עלות.
"מצב התרבות בקורונה שם אותנו במצב של אי-ודאות מוחלטת", אומר השחקן אסי שמעוני, ממנהלי תיאטרון "פסיק". מצד אחד התרבות היא כמו מזון בסיסי ומצד שני יש הרואים בה מותרות. במציאות המעורפלת הזאת אנחנו מנסים לפלס את דרכנו. תיאטרון דרך הזום הוא חלופה שיש בה מגבלה, אבל הוא מעמיד בפנינו גם אתגר גדול. כאן המופעים קצרים יותר, 45 דקות כל אחד מהם ואחריהם - דו-שיח עם האמנים, מה שבדרך כלל לא מתאפשר בהצגה בחי על הבמה".
רפרטואר הפסטיבל כולל לפי הסדר: "פאנצ'ומימה" - הצגה, המבוססת על פנטומימה; "מחוקר לשחקן" - מופע, שבו דודי גורדון מביא את סיפורו האישי על המהפך שעבר מ-25 שנות שירות בשב"כ לפעילות כשחקן ב"פסיק"; "ארוך, קצר ומפותל" - מופע בובות, פנטומימה וליצנות לכל המשפחה; צביקה פישזון, שחקן נערץ בעולם הפרינג' ורקדן בלהקתו של אבשלום פולק, פותח צוהר אל דרכו האמנותית; "בבל" - הצגה של תיאטרון פיזי; "אודיסאוס כאוטיקוס" - מופע קברט פנטסטי; מפגש זום עם השחקן והזמר גולן אזולאי ולבסוף תחרות מונולוגים רבת משתתפים עם דרור קרן כשופט אורח.
שלושה מופעים אמורים לשים על המופע חותמת בינלאומית: "בליינד סאמט" - מופע בובות לכל המשפחה מבריטניה; הופעה של השחקנית הקפריסאית פאולה חדג'ילמברי; אדריאנו יוריסביץ' מאיטליה יזמן את צופי הפסטיבל למסע בזום אל נבכי הקומדיה דל ארטה.
שמעוני מוסיף נקודה: "אשתקד יצאנו לראשונה בפסטיבל בינלאומי. אז, כשאף אחד לא חלם על הצרה של הקורונה, זה היה, כמובן, פסטיבל פרונטלי. למרות הקושי, היה חשוב לנו לשמור הפעם על ההמשכיות וגם לכבד את התמיכה שאנחנו מקבלים מעיריית ירושלים.
סיפורו של תיאטרון "פסיק" בלתי שגרתי. "החברות בינינו מחזיקה אותנו יחד כל-כך הרבה שנים", אומר שמעוני. הוא וחבריו שמואל הודג'ס ועוזי ביטון לאחר שסיימו את לימודיהם בשלוחה הירושלמית של סטודיו ניסן נתיב הקימו ב-97' את חלקת אלוהים הקטנה שלהם, שבה הם משלבים רפרטואר מקורי עם מחזאות מהעולם ולצד הצגותיהם גם מקיימים פעילות חברתית-קהילתית, שעליה מופקד שמעוני.
הוא מתייחס לפרינג' שב"פסיק": "אם בדרך כלל כשמזכירים פרינג', חושבים על משהו ביזארי ונסיוני עם מעט קהל, אצלנו ההצגות והמופעים קומוניקטיביים ומונגשים לקהל בצירוף אמירות אמיצות. אנחנו בפירוש תיאטרון חברתי ולא פוליטי".
שמעוני, תושב צור-הדסה, אב לארבעה וכמעט בן 49, מעיד על עצמו ש"עלי אפשר לומר שאני מכור לתחום התרבות". כאילו שהייתה לו ברירה אחרת. ככה זה כשהבנ'אדם הוא בנם של קריינית הרדיו וסופרת הילדים מרים אלון ושל אגדת הרדיו והטלוויזיה יצחק שמעוני, עליהם השלום, שעצם אזכור שמם מציף את בנם בהמיית געגוע.
הגעגוע כאן שמור לא רק לבן אסי, אלא גם לוותיקים מבינינו, המתרפקים על ימים אחרים של שידור, הרבה הרבה לפני קקפוניית הצעקות וגעיות הצחוק נוסח אופירה וברקו. שמעוני האב, צחי בפי כל, שהלך לעולמו ב-2013 בגיל 87, היה מגדלור רדיופוני ומנהל בטלוויזיה, שידע בהומור המיוחד שלו לרתק קהל אל מקלטי הרדיו ואל מרקעי הטלוויזיה. אני חוזר אליו כאן באמצעות ראיונותיי עמו בין 1970 ו-2007.
שמעוני, הילד יליד שכונת מוסררה מפינת הנוער של תחנת "קול ירושלים" המנדטורית, שכאשר קולו נישא בתוכניות מיתולוגיות כמו "שלושה בסירה אחת" ו"מחפשים את המטמון", היה מעין עוצר ברחובות. לימים, כשעבר לטלוויזיה, זכה לדור חדש של מעריצים, בין אם כשהנחה את "מקבילית המוחות" ("התחלתי ולכן אסיים"), בין אם כשדיבב את סדרת האנימציה "ברבאבא".
"יש לי הרגשה שבטלוויזיה של היום הלכו קצת יותר מדי לשיטה האמריקאית ולרייטינג במובן הפשטני שלו", טען. "יש המון אקטואליה בעוד שלא מעט סוגי תוכניות נעלמו והבידור, עם חיקוי של תוכניות מבחוץ, הוא לא מה שהיה פעם".
כששאלתיו מה עצבן אותו בתוכניות של 2007, השיב: "מה שבכלל מעצבן בחיים בארץ. הטלוויזיה היא בסך הכל ראי ובבואה של מה שקורה פה, כולל אי סובלנות אחרי הקל והמהיר. עם זאת, מכיוון שהחיים כאן לא קלים ולא פשוטים לרוב האנשים, הבידוריות של הטלוויזיה קצת מסיחה את הדעת ובכך, לפחות, היא תורמת משהו חיובי".
בטרם היה ממנהלי הטלוויזיה, עמד שמעוני ליד עריסת פסטיבל הזמר והפזמון, שאותו הנחה בשנים שבהן עוד לא חלמו להשתכשך בבריכת האירוויזיון. "הפסטיבל נהיה מה שבכלל לא חשבנו שיהיה", ציין שמעוני שבנו ראה בו "הבנ'דם הכי כריזמטי עלי אדמות". "איש מאיתנו לא שיער שתחרות של שירים תהפוך לאירוע המרכזי של מוצאי יום העצמאות, אבל ממשרד ראש הממשלה (שקול ישראל היה כפוף לו - י. ב-א) התעקשו".
לעומת אביך, שבתקופה מסוימת היה מהדמויות המוכרות ביותר במדינה, האם לא מפריע לך לפעול באלמוניות מסוימת?
"מעולם לא עניין אותי להיות כוכב. יותר חשוב לי שאני וחבריי ב'פסיק' משנים את העולם להרבה אנשים. נראה לי, שפעילות בקרב ציבורים שונים, מהם נצרכים, היא מעבר לתהילה ולכסף. עם זאת, אני מצר על הקשיים שנקלענו אליהם בעקבות הקורונה, עם הפסדים של מאות אלפי שקלים ועם ההפסקה מאונס של הפעילות הקהילתית החשובה שלנו".