חוקרת הספרות והמתרגמת ד"ר בלהה רובינשטיין ממצה עד תום את אימרת "לעולם לא מאוחר". זאת, מעבר לגיל 84, שבכלל לא ניכר בה, היא תשיק הערב ב"פסטיבל מקור", פסטיבל הקריאה של תיאטרון חיפה, קריירה חדשה של מחזאית, כשהמחזה שלה "אהבה אסורה" יפתח את הפסטיבל. "הגיל לא קובע", היא מאמינה. "אני כמו הגוזל שבשיר של אריק איינשטיין אומרים לו 'עוף!' - ואני עפה לאן שאני רוצה".

רובינשטיין היא בתו האמצעית של הסופר יהושע בר-יוסף. לדבריה, הוא כמו חילק את ה"ממלכה" לשלושה. בעוד שלבכורו, יוסף, ייעד קריירה (מבורכת!) של מחזאי ולבנו הצעיר, יצחק, ייעד קריירה של סופר בתחום הסיפור הקצר והנובלה, "אותי הוא ניתב לכיוון הספרות המחקרית, שממנה הגעתי לתרגום".

ואז.
"כשיוסי הרשה לעצמו לחרוג מהמחזאות לסיפורת, הרגשתי חופשייה לעוף לכיוון שלו, לאחר שכל הזמן זה תסס בתוכי, אבל הייתי ילדה טובה ונמנעתי".

עברו 20 שנה מאז שתרגמת את הסיפור.
"לפני כמה שנים כתבתי טיוטה ראשונה, וקרעתי אותה. את 'אהבה אסורה' כתבתי לפני שנתיים, אבל השארתי את המחזה במגרה בידיעה שהתיאטראות או שלא יענו לי בכלל, או שיענו לי בסירוב. כי לא רק שאינני מחזאית, אלא העזתי לכתוב מחזה שאין לו נגיעה באקטואליה והנושא שלו פורץ את גדרי המקום והזמן - ונוגע בשורש הווייתו של אדם. לכן, נתתי למחזה להירדם עד שבא הנסיך, קרי תיאטרון חיפה והעיר אותו בנשיקה. מתוך 365 המחזות שנשלחו לפסטיבל, שלי הוא אחד מהחמישה שנבחרו".

כמתרגמת חרוצה של יצחק בשביס-זינגר (8 ספרים ועוד ידה נטויה), המחזה שלה נכתב כמחווה של הוקרה לסיפורו "חורבן קרשב", שאותו היא תרגמה כבר בשנת 2000. ברם, לו חתן פרס הנובל היה נחשף למחזה שלה, קרוב לוודאי שהיה מבחין בכך שהוא שונה מאוד מסיפורו.

רובינשטיין: "אם בשביס-זינגר עוסק בשדים וברוחות, אצלי נקודת המוצא היא המיניות שאדם וחוה נחשפו אליה כשטעמו בגן העדן את הפרי האסור, הוא פרי עץ הדעת. רבים סבורים שזה היה תפוח, אבל לדעתי זו הייתה תאנה. מי שטעם מהפרי הזה יודע כמה שהוא סקסי".

ובאשר לעלילה?
"במרכז העלילה עומדת נערה שיש בה תאוות ידע בלתי נדלית, מה שמנוגד לנורמה החברתית בסביבה שבה היא חיה ומתמרדת כנגדה באמצעות קריאת ספרים. שהרי נאמר 'כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תפלות'. זה מביא אותה להתנגשות עם החברה שמסתכלת עליה בעין עקומה. אמה, בהיותה מעין נציגה של החברה, תוקפת אותה. לה אין צורך בספרים. היא מצפה שהבת תתחתן ותביא לה נחת, כלומר נכדים, אבל הבת מתמרדת ולא רוצה להתחתן. לעומתה, אביה מבין אותה ואינו כופה עליה הר כגיגית".

ואביך, יהושע בר-יוסף?
"אולי לא תאמין, אבל אבי החוזר בשאלה נתן לי, מי שנולדה במאה שערים (!), את האו.קיי לקרוא בגיל 12, אולי אפילו קצת פחות, את 'מאהבה של ליידי צ'טרלי'', הספר הארוטי של ד.ה. לורנס. עד היום אני מכירה לו תודה על הפתיחות שגילה".

יש הפי אנד?
"נהפוך הוא! הגיבורה הצעירה שנסחפת לאהבה אסורה, כשם המחזה, סופה שהיא מתאבדת".

ואצל בשביס-זינגר?
"בעוד שאני מתעניינת במחיר שעל אדם לשלם בשביל לממש את עצמיות האני שלו, אצלו יש תעלולים של שדים שנהנים להדיח אנשים לחטא כדי להסתכל אחר כך בהנאה סדיסטית על חורבנם".

כאמור, זהו לה מחזה-ביכורים - אבל נמנע ממנה להיות נוכחת בחזרות. אכן, יד הקורונה הייתה במעל. "דליה שימקו, במאית ההצגה, אכן הציעה לי לבוא אליהן, אבל כמי ששייכת מחמת גילי לקבוצת סיכון ורוצה להמשיך לחיות וליצור, העדפתי לא להסתכן", היא מספרת. "ממילא אני סומכת על דליה, ששמחתי על שהוטל עליה לביים את ההצגה".

בלהה, מה הסיפור שלך עם בשביס-זינגר שאת מרבה לעסוק ביצירתו? האם את נמנית עם "קומנדו" המתרגמות שלו לשפות שונות?
"רחוק מכך. כשהוא נפטר ב-91' מבלי ששוחחנו או נפגשנו ולו פעם אחת, עדיין לא עסקתי בתרגום ספרים. אם נמשכתי אליו, הרי זה מתוך ...אחוות הג'ינג'ים, כפי שהיו הוא וגם אבי. בשביס-זינגר היה סופר של יצרים וכך גם אבא שלי, ושניהם גילו עניין בקבלה. ואיך התחלתי בתרגום? - כשאמרתי פעם לשלום לוריא, מורי ורבי, איזה מסכנים התלמידים שלי שנאלצו להכיר את בשביס-זינגר מתרגומים מיושנים שלו או מתרגומים מאנגלית ולא מהמקור היידי, הוא אמר - 'בלהה, מה הבעיה שלך? תרגמי את!'. התחלתי עם ספר אחד - ועם האוכל בא התיאבון והגעתי לשמונה".

כאן נגלה לקוראים שאינך מתרגמת-של-סופר-אחד.
"בוודאי! אני רואה את תרגום 'חזקים וחלשים', יצירת המופת של אלתר קציזנה, כגולת הכותרת שלי. כמו כן, תרגמתי גם יצירות של סופרי יידיש אחרים, ביניהם שלום אש, שלפני כמה חודשים ראו אור שלושת כרכי הרומן ההיסטורי שלו "לפני המבול". 

מדוע מכולם את אוהבת את יצירתו של בשביס-זינגר?
"אני אוהבת את העסיסיות של היידיש שלו, שהיא מאוד-מאוד עשירה, צבעונית ומוזיקלית".

השורשים הג'ינג'יים-המשפחתיים של רובינשטיין קופצים כשיוצאת לי שאלה אם לעומת ספרי המחקר שלה, וכעת עם המחזה, בתרגומיה היא משרתת את יצירתם של אחרים.

"אני לא מסכימה אתך!", היא מוחה. "מתרגם הוא מי שלוקח יצירה ובונה אותה מחדש. אם מתרגם הוא משרת של מישהו, לטעמי הוא לא מתרגם. תרגום ספרותי הוא תחום יצירתי בפני עצמו".

לבסוף, איך עוברת עלייך תקופת הקורונה?
"למזלי אני אדם שיודע להעסיק את עצמו. כמי שאוהבת להתחבק ולהתנשק עם אנשים, חסר לי בתקופת הקורונה המגע איתם. פתאום כולנו במסכות. זה מפריע לי, אבל אני שומרת חוק".