נראה שלעתים על אדם לצלול למעמקים כדי להגביה עוף לגבהים בל ייאמנו. זאת למדה הזמרת גילה בשארי, שביצועה המרטיט לתפילת "אבינו מלכנו" הוא שיאן של ההקלטות האמוניות שיצאו לקראת חגי תשרי. בסינגל המופלא, שהיא הוציאה השבוע במייסונג, נותנת בשארי באומץ פייט לביצועה מרקיע השחקים של ברברה סטרייסנד.

מבחינת בשארי, זה החל בטרגדיה אישית, כשלפני כשנה וחצי הלך ממנה לבלי שוב ממחלה אליהו, בעלה ואהוב נפשה: "אליהו שר גם כן ולאחר שקרה מה שקרה, חיפשתי בכל הבית הקלטות שלו ואגב כך מצאתי אוצר - הקלטה שלי ל'אבינו מלכנו', ששכחתי ממנה לגמרי, כשלצערנו בשנים האחרונות נכנסנו ויצאנו מבתי-חולים".

לדבריה, כשהקליטה לפני כעשור את אחד מאלבומיה, המוקדשים לשירת יהדות תימן, ניצלה את זמן האולפן שנותר לה להקלטות נוספות, שלא לאלבום. ביניהן הייתה "אבינו מלכנו". "נעשה משהו למען יהדות אשכנז", אמרה לעצמה בהומור האופייני לה וזימנה לאולפן את שמואל לבנסון, פסנתרן מבית-שמש, העיר הסמוכה למושב שלה, ישעי, שלבד מהנגינה המרגשת שלו גם עיבד מוזיקלית. 

יש לחנים שונים לפיוט עתיק הימים "אבינו מלכנו", מה"להיטים" של עשרת ימי תשובה, שבו נאמר בין השאר "אבינו מלכנו חננו ועננו, כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו". הלחן הידוע ביותר לפיוט מיוחס לר' שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. ברם, הלחן ששרה בשארי הוא משל מקס ינובסקי, מלחין יליד ברלין, שעם עלות הנאצים לשלטון היגר לארצות הברית, שם חי ופעל בשיקאגו עד מותו לפני 30 שנה בדיוק. 

אגב, בין הביצועים האשכנזיים האחרים של בשארי גם הפיוט "כי הנה כחומר ביד היוצר", שלחנו מאת ר' שלום חריטונוב, נדד לשירו של עמנואל הרוסי, "שכב בני": "כששרתי אתמול בהופעה את שני השירים, מישהו מהקהל התחיל פתאום לבכות. הוא הסביר שבביצוע שלי העליתי לו זיכרון-ילדות, איך שבקטע הזה בבית הכנסת אביו היה מכסה את ראשו בטלית".

לקחת בחשבון השוואות עם ברברה סטרייסנד? 

"לא חשבתי על זה בזמן ההקלטה ופעלתי איך שהרגשתי באותו רגע. קול עצום כפי שיש לה, אין לי ואני לא מתיימרת להתחרות בה, אבל יש לי היכולות שלי".

בשארי, כעת באמצע שנות ה-60 שלה, גדלה במשפחה מוזיקלית בנתניה. לאביה, יוסף, הייתה להקת חתונות ו"הוא היה משתף אותי בהופעה בתור הצימוק של הערב". בשארי האב לא הסתפק ב"צימוק" והגם שהיה אדם דתי, חרג מהמקובל והנחיל לבתו את שירת הגברים התימנית. "לא הייתה אצלנו הדרה של שירת נשים", היא מציינת. "שרנו הכל יחד ואף אחד לא קם".

לבד מהופעותיה עם אביה, שרה בשארי הנערה בעיקר בין כותלי ביתה. "הייתי ביישנית, מה לעשות", היא מעירה. שכן שהוקסם  משירתה הביא לשיתופה בתחרות כשרונות צעירים בעירה. בשארי זכתה בה, גם בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות", כוכב נולד של אז. אבל לא היה בכך  כדי לגרום לה להידחף ללהקה צבאית. כשהתגייסה, היא העדיפה לשרת עם גרעין נח"ל בקיבוץ טירת-צבי.

לאחר שחרורה מהצבא, התגלתה בפסטיבל הזמר המזרחי של 76', שם שרה את "תפילה" שירם של האחים בצלאל ויאיר אלוני. אמנם היא לא זכתה שם, אבל היא רכשה את אהדת הקהל, כולל עבדכם הנאמן, שחזה לה שחור על-גבי עיתון, שהיא תגיע רחוק עם קולה העצמתי.

"אם עד אז הייתי אלמונית לגמרי, פתאום התחילו לעצור אותי ברחוב", נזכרת בשארי, שעם הביישנות שלה לא ידעה להכות בברזל בעודו חם. התפנית הגדולה קרתה לה כעבור שש שנים, כאשר היא מצאה את עצמה שרה עם התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוחו של גארי ברתיני.

"הכל התחיל מהופעה שלי בפיוטים תימניים במכון ואן ליר", משחזרת בשארי כיצד התגלתה על-ידי מארק קופיטמן, אז מבכירי המלחינים בארץ. "קופיטמן, שישב שם בקהל, כל כך התלהב מהשירה שלי, שהציע לי להשתתף בביצוע היצירה שלו 'לקול הזכרונות'".

שיתוף הפעולה שלה עם קופיטמן ועם ברתיני הביא לה לא רק הופעות עם הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה, אלא גם היה לה כמפתח זהב לשערי העולם הגדול. לעולם לא תשכח את הופעתה הראשונה ב"קארנגי הול", בניו-יורק: "הידיים והרגליים רעדו לי כשעליתי לשיר באולם המדהים. בהפסקה ניגש אלי אחד מהקהל הרב שם והמיס אותי לגמרי כשאמר לי במבטא היידישאי שלו - 'עכשיו שמעתי שירה מבית המקדש!"

לבשארי, שהגיעה עם שירת תימן שלה עד פסטיבל מוזיקת עולם בטוקיו ועד סמוך לקרמלין, במוסקבה, זה לא הפריע לקיים במקביל הופעות גם בביתה במושב. היא מקווה לשוב לכך כשהקורונה תסתלק מחיינו. כמו כן היא מתרוצצת ברחבי הארץ, כחברת תנועת "קהילות שרות", המנחילה את פיוטי העדות השונות. למחייתה היא משלבת את הקריירה עם עבודה כמנהלת חשבונות במזכירות של ישעי. "צריך להתפרנס", היא מעירה.

ובקריירה?

"אני אמורה לצאת במופע שמארגן לי משרד 'מסטיק הפקות'".