כשבועיים לפני סגירתה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, והפינוי הצפוי של תיאטרון "קרוב" הפועל במתחם התחנה, המנהלת האמנותית דורית ניתאי נאמן אובדת עצות, אך בעיקר נחושה לקיים כמתוכנן את פסטיבל "האזרח כאן" בנושאי זכויות אדם ואזרח שייפתח השבוע ביום שלישי (16-21 בנובמבר).

"הפסטיבל מייצר אי של יציבות מבחינה מחשבתית ומבחינה אמנותית. כשמסביבנו הכול גועש, במיוחד נוכח ההחלטה הדרמטית לסגור את  התחנה, הפסטיבל הוא אבן שואבת לכל יוצר ויוצרת באשר הם", אומרת דורית ניתאי נאמן.

זוהי שנתו ה-12 של פסטיבל כאן שהשנה חוזר לבימת התיאטרון באופן פיזי לאחר שבשנה שעברה, מפאת מגבלות הקורונה, הוצג בזום. לדברי ניתאי נאמן, השנה הציפו את הוועדה האמנותית עשרות מחזות,  מתוכם יועלו בפסטיבל ששה מחזות חדשים ועוד נוספים העוסקים בנושאי זכויות במישור הפרטי, החברתי, הפוליטי ועוד .

אירועי הפסטיבל ייפתחו בקריאה מבויימת ל"מנוחה נכונה" עיבוד לסיפור של עמוס עוז מאת פנינה גרי (בימוי: דורית ניתאי נאמן). עלילת המחזה מתרחשת בקיבוץ ערב מלחמת ששת הימים ועוסקת בשבר הבין דורי בין דור ההורים המייסדים לדור הבנים הממשיכים. (16.11 בשעה 18:00). 

עם סיום ההצגה (ב-19:00) יוענק "פרס האמן כאן" למחזאית פנינה גרי. "הפרס מוענק לפנינה גרי כותבת התסריט והמחזה "אהבה ארץ ישראלית' היא בת 94 אשה פעילה ויוצרת מעוררת השראה" אומרת דורית ניתאי שלפני 30 שנה שיחקה ב"מנוחה נכונה" לצידה של גרי. 

דורית ניתאי נאמן מציגה כמה מההצגות שיועלו בפסטיבל "האזרח כאן":

"ייחוד" – רומיאו ויוליה בחברה החרדית. מחזה המתמקד בחייה של חיה המיועדת לשידוך אך מתאהבת באלי הדתל"ש ונאלצת לבחור בין אמונה לאהבה. (מאת בני כץ בימוי: לירון לוי.  16.11 - ב20:00)

כחוט השני – מופע תאטרון מחול העוסק בקשר הבין-דורי בין אמהות בנות ונכדות,  בביצוע שמונה רקדניות. (בימוי וכוריאוגרפיה: דורית שומרון -  16.11 - ב-21:30).

תברחי – דרמה אודות שחרורה ממערכת יחסים כפייתית וכובלת של גילי, אמנית בת 38. כשאורן, עו"ד ממשרדי עורכי הדין  שמנהל ניר בעלה של גילי מוזמן לארוחת ערב בביתם, היא מאתרת את הזדמנות לבקש עזרה ולצאת לחופשי ולהגשים את עצמה כציירת בינ"ל. (מאת: תמרה סטיל כהן, בימוי ודרמטורגיה: רן בן שושן. 17.11 - ב-20:00).

מחבואים - הצגת פסטיבל האזרח כאן 2019 – מועמדת לפרס קיפוד הזהב של תאטרון הפרינג'.  חקירה אלימה אליה נקלע צחי החשמלאי מציפה את עברם המסתורי שלו ושל אבינועם החוקר אותו. (מאת: איציק דריי. בימוי: יפתח רוה 17.11 - ב-22:00).

שדים – דרמה משפחתית המתמקדת במשפחת ברנס שעלתה מצרפת  לישראל  לפני 20 שנה ועדיין מחפשת את זהותה הישראלית. (מאת: אביטל זר אביב בימוי: דניס שמע. 18.11-  ב-20:00).

המרכיב הסודי – קומדיה על מערכת עיתון בפריפריה. שהיא אלגוריה על יחסי הון-שלטון-עיתון.(מאת מירי בלומנפלד בימוי:קיריל לבמן. 18.11. ב-21:30).

ג'ייקוב חוזר – קומדיית אבסורד על אופות הדת החילונית. קריאה מבויימת (כתב ומביים:  יפתח רוה. 19.11 ב- 12:30).

ילדי המהפכה - מחזמר מקורי המשלב שירים ממחזות זמר מודרניים, ומתמקד בסיפורם של ששה בני נוער במסע המחאה שלהם. (התיאטרון הקהילתי ילדי המהפכה, בימוי: אסף אברהם ניב. 19.11 - 13:30)

המבול –  הצגת אנסמבל תאטרון קרוב. התמודדותם של אורחי הפאב, עם הבשורה על מבול הצפוי לרדת על הארץ, וחשיפת האמת על טבע האדם בזמן משבר.(מאת: מיכאל סבסטיאן. עיבוד ובימוי: דורית ניתאי נאמן. 20.11- ב-20:00). 

מתוך פסטיבל ''האזרח כאן'' (צילום: אהוד לבון)
מתוך פסטיבל ''האזרח כאן'' (צילום: אהוד לבון)

דורית ניתאי נאמן, בתו הבכורה וממשיכת דרכו של ניקו ניתאי, מי שנחשב למלך הבלתי מעורר של תיאטרון הפרינג' בישראל. בימים אלה היא מתמודדת עם פרידה כפולה, הן מהבית של תיאטרון "קרוב" ("עם הדלת הכחולה") בתחנה המרכזית המציין 20 שנה לקיומו, והן עם הפרידה מאביה שנפטר ערב הקורונה במרץ 2020. "ניקו נוכח עבורי גם בקירות התיאטרון. בהספד לאבא שלי אמרתי: 'אני נכנסת לנעליים הגדולות של אבא. ממידה 46 למידה 40, הפרש של שש מידות ביני לבינך, אבא. אבל אני מבטיחה לך לצעוד בהרבה צעדים קטנים ולא לוותר על הדרך", משתפת דורית ניתאי.

"כמנהלת אמנותית של 'קרוב' הוספתי להוביל את התיאטרון. התגבשנו ויצרנו בתוך הטלטלות של הקורונה, שהוכיחה לכולנו שתרבות חיונית לא פחות מכל ענף אחר. ועכשיו לוקחים לנו פיזית את הבית באופן פתאומי ושרירותי. אנשים יודעים שאני חזקה ואלחם עבורם את מלחמת הקיום שלנו, לכן גם אין לי זמן להתאבל" היא אומרת. 

מה ניקו ניתאי היה אומר?
"אבא שלי שהריץ יותר מ-45 שנים את ההצגה 'הנפילה', הרגיש שליח של עולם התיאטרון. אני משערת שהאירוע הזה היה קטן עליו. הוא התמודד כמה פעמים עם קשיים. בילדותו ברומניה הפשיסטים שרפו את בית המשפחה. בארץ נשרף התיאטרון שהקים  בבית הובן בדיזנגוף. כילדה אני זוכרת שבאותו לילה הוא העביר את התיאטרון אלינו הביתה. הוא הקים את תיאטרון 'הסמטה' וכשהגיע לגיל פנסיה נאלץ לפרוש והקים את "קרוב" בבית מרכזים, ולאחר שגם זה נשרף הגיע ב-2001 והקים את 'קרוב' בתחנה המרכזית המקום ממנו אנחנו נדרשים עתה להתפנות".

יש לכם מקום חדש?
"עדיין לא. אני נפגשת עם אנשים ושולחת מכתבים. כל כך הרבה דברים לא ברורים לנו.  אני מצפה מהעיריה לעשות משהו לפני פינוי התחנה, להתייחס למצוקה שלנו. דבר אחד בטוח: תיאטרון 'קרוב' יוסיף להתקיים ואף נסב את שמו ונקרא לו על שמו של אבי, 'תיאטרון ניקו ניתאי'. אני מודעת לכך שמדובר במאבק אזרחי של התושבים להוצאת האוטובוסים המזהמים מהאיזור. אבל יש בתחנה חוץ מאוטובוסים, אנשים נוספים  וגופי תרבות ויצירה כמו להקות מחול, תיאטרון גראפיטי שלא ברור להם איך הסיפור הזה יסתיים ובינתיים הם עסוקים בהישרדות". 

ניקו ניתאי ובתו, דורית ניתאי נאמן (צילום: אריקה לינור קוצ'וק)
ניקו ניתאי ובתו, דורית ניתאי נאמן (צילום: אריקה לינור קוצ'וק)

פסטיבל האזרח כאן 

ניהול אמנותי דורית ניתאי נאמן

16.11-20.11

תיאטרון "קרוב"

לוינסקי 116

תחנה מרכזית חדשה ת”א

כניסה משער 41