"זכיתי ללוות בפסנתר זמרים מהגדולים כאן, אבל רציתי גם להביא משהו מעצמי ובקולי", אומרת הפסנתרנית והמנהלת המוזיקלית ורד פיקר, שבמופע חדש מעניקה הזדמנות נוספת לזמרת המוכשרת שבה, המסתתרת בדרך כלל מאחורי הקלידים. הפעם היא אף חוגגת בכך את יום הולדתה ה-50, שחל באחרונה. המופע שהוא נטו ורד, בהשתתפות הזמרת הצעירה רוני ראובן כאורחת, ייערך בשישי בקפה תיאטרון הקאמרי.
במופע מצדיעה פיקר לאלוהי הפסנתר שלה, בהם סטיבי וונדר, אלטון ג'ון, קרול קינג ובילי ג'ואל, כשלצידם היא מביאה את גרסתה לשירים שהיא אוהבת, כולל אפילו שיר של להקת "אבבא". בצד העברי של רפרטואר המופע מביאה פיקר משירי הקלאסיקונים הגדולים סשה ארגוב ומשה וילנסקי ואיתם, בכעין הגשמת משאלת-לב אישית, היא מבצעת גם את השיר "בשביל אל הבריכות" של יורם טהרלב, שזה עתה הלך מאיתנו ושל הנערצת הפרטית שלה, אלונה טוראל.
"אני זוכרת את עצמי יושבת באמצע שנות ה-80 כנערה בסלון שלנו, בנצרת עילית ולא רק מקשיבה בהתפעלות לתקליט 'משהו בלבבה' של נורית גלרון, אלא גם מבחינה ברשימת הקרדיטים בשמה של אלונה לצד שמו של אילן וירצברג כמפיקי התקליט", היא משחזרת. "וואוו', התפעלתי, יש גם נשים ברוקנ'רול! בעיניי, אלונה היא סלע בתרבות שלנו ופורצת דרך. כעבור שנים, כשהייתי אמורה להחליף אותה בליווי של יוסי בנאי במופע האחרון שלו, מתתי מפחד להיכנס לנעלי האלוהים שלי".
אפשר לומר עלייך, שאת פסנתרנית, זמרת, מפיקה מוזיקלית וגם...סטנדאפיסטית?
"אמרו לי לא פעם, שאני חייבת ללכת גם על זה בהופעות. 'את נורא מצחיקה אותנו', אומרים לי. לך תסביר שאני באה מפסנתר קלאסי. עם הזמן התחלתי לכתוב בפייסבוק, דווקא, אשר עם לבי. מסתבר, שאנשים נורא צחקו מזה. הבנתי שאי אפשר להקריא מזה במופע כרשימת מכולת. לכן, ביקשתי מעופר קניספל לעבד מהפוסטים לבמה".
אין חשש שזה יגנוב את ההצגה מהמוזיקה?
"ברור שמבחינתי המוזיקה במרכז, אבל תמיד אני מצפה בהופעות שאני באה אליהן לעוד משהו מלבד לשירה לעצמה. אם לא כן, מספיק להתחבר ליוטיוב".
הזמרת התפרצה ממך בגלל שהפסנתר לא סיפק אותך?
"לא רק שהפסנתר סיפק אותי, אלא שהוא הביא אותי למקומות הכי מרגשים שלא האמנתי שאגיע אליהם. בכל יום אני אומרת תודה שיש לי הכלי הזה, אבל גם השירה היא משהו שמתישהו היה אמור לצאת ממני".
כשראיינת אותך לפני תשע שנים לרגל הופעת אלבום הבכורה שלך בגיל 41 ושאלתי אותך אם עד אלבומך הבא ניאלץ להמתין עוד ...41 שנה, השבת: "מה פתאום, הוא עמוק בכתיבה". אז איפה הוא?
"הוא עמוק ב... המתנה. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה כפסנתרנית וכמפיקה מוזיקלית, כך שלא הרגשתי צורך, מה גם שהאלבום הקודם, ככל שזכה לביקורות מופלאות, הוא לא ממש הצליח".
אז יהיה?
"אני לא יכולה להבטיח, אם כי אני מאמינה שיום אחד. אם ארגיש צורך להיכנס לזה לגמרי, כנראה אמצא את הזמן ואת הכוחות ואעשה את זה, בתנאי שזה יבוא ממקום אותנטי, כשארגיש שאני חייבת. אני מודה שאני לא שם עכשיו".
כנרמז לעיל, היא בת נצרת עילית. "אני לא מסוגלת לקבל את השם החדש נוף הגליל", היא אומרת. "החלפת השם לקחה ממני משהו מהילדות. זאת כבר לא העיר שבה גדלתי. גרתי בבניין של שמונה קומות, שגרו בו כמה משפחות ערביות והיינו יחד. משהו התקלקל מאז".
בראיון קודם סיפרת לי שאביך ממוצא עירקי-בורמזי. זה טעון הבהרה.
"אביו יצא מעירק למזרח הרחוק והתמקם בבורמה, היא מיאנמר, שם הייתה מדורות קהילה יהודית קטנה. סבתי הייתה בת הקהילה הזאת, מלוכסנת עיניים. מבורמה הם עברו להודו. הם אנשים רגועים. מעולם לא שמעתי אותו צועק. כימאי עבר הרפתקאות בהפלגות ולימים עבר למגדל הפיקוח בנמל חיפה. אצלנו הלכו יחד מאכלים מהמזרח עם המטבח ההונגרי-רומני של אמי".
מניין המוזיקה שלך?
"אלוהים יודע. אנחנו לא משפחה מוזיקלית, אבל עודדו. התחלתי ללמוד חלילית. תוך חודשיים-שלושה אמרה המורה להורי שהילדה צריכה ללמוד פסנתר ולמדתי אצל אותה מורה. בלהקת הנוער הייצוגית של העיר. התנסיתי במעבר מהקלאסי לפופ ולרוק, כשהבסיס הקלאסי ניכר עד היום בכל מה שאני עושה במוזיקה".
פיקר עברה בישיר מהשירות הצבאי לרימון, כשלמחייתה היא מלצרה. אז החלה בשיתוף פעולה ממושך עם המלחין והפסנתרן יוסי בן-נון. היא ניגנה במופעים של יהונתן גפן. "עברתי איתו 15 שנים של אושר", היא מעידה. "כשהוזמנתי לנגן במופע שלו, הרגשתי כאילו שפיית המשאלות סידרה לי בדיוק מה שרציתי".
כשהיא ניגנה בתוכנית "סיבה למסיבה" של רבקה'לה מיכאלי, הכירה פיקר את בעלה לשעבר, המוזיקאי דורון, שהגיע לנישואיהם עם יוראי, בנו מנישואים קודמים. להיות עם דורון זה היה כמו לזכות בלוטו", היא מציינת. "למרות שהתגרשנו, נשארנו החברים הכי טובים. על אף ששנינו פסנתרנים, מעולם לא הייתה בינינו תחרות".
אם לא היית מוזיקאית, מה היית עושה היום?
"כנראה, קונדיטורית..."