מאפקטים של תלת־ממד ועד הקרנה ב־360 מעלות: התערוכות שמותאמות למודרנה

בימים שבהם כל אחד מחזיק ביד טלפון חכם, זה ברור היה שהתחום הדיגיטלי יתחיל לפרוץ, ואכן הדיגיטל פרץ אלינו עכשיו לכל הכיוונים”, אומר דדי אלופר, מייסד ומנהל אמנותי של תערוכת Tomorrow המוצגת בימים אלה במוזיאון רמת גן (עד 17 באוקטובר 2022) ומאגדת את יצירותיהם של קלוד מונה, וסילי קנדינסקי, פול סזאן, ואן גוך, גוסטב קלימט, אוברי בריגסלי, פול גוגן ואחרים בחללים ענקיים, שבהם ניתן לצפות בהן ב־360 מעלות, באמצעות טכנולוגיות הקרנה מהמתקדמות בעולם. בין היתר, ניתן לצפות ביצירות במשקפי לייזר, במשקפי VR (מציאות מדומה) או דרך מסכים אינטראקטיביים.

בשנים האחרונות יותר ויותר מוזיאונים החלו לעבור משיטת התצוגה המסורתית של יצירות אמנות התלויות על קיר לשיטות דיגיטליות כגון תצוגה בתלת־ממד, שימוש במשקפי לייזר או משקפי מציאות מדומה ועוד. לישראל התופעה הזו החלה לחלחל באפריל 2020, עם בואה ארצה של התערוכה “ואן גוך”, שסקרה את חייו ויצירתו של האמן הידוע בפלטפורמת 360 מעלות באמצעות טכנולוגיית הקרנה המלווה בצלילים, אורות וצבעים. בנובמבר האחרון נפתחה במוזיאון תל אביב התערוכה של האמנית היפנית יאיוי קוסאמה שכללה שלל מיצבי מולטימדיה.

בחודש מאי האחרון נפתחה במתחם The Cube בחולון תערוכה מיצירותיה של הציירת המקסיקנית פרידה קאלו, וגם בה משתמשים בהקרנה בשיטת 360 מעלות ובהקרנות דיגיטליות מיוחדות בשילוב צלילים, ציטוטים, אורות וצבעים על פני שטח של 1,000 מ”ר. תערוכה נוספת שנפתחה לאחרונה במדעטק בחיפה היא “Klimt - כשמדע פוגש אמנות”, המציגה את יצירות האמן גוסטב קלימט וכוללת מתחם הקרנות של 360 מעלות, מתחם VR, מיצגי תלת־ממד ועוד.

חוויה רחבה

אחד מחלוצי הקונספט בארץ הוא דודי ברקוביץ’, הבעלים של “הדרן” יזמות והפקה, אשר הפיק את התערוכה של ואן גוך, וכן אחראי על הפקת התערוכות הנוכחיות של פרידה קאלו וגוסטב קלימט בישראל. “חבר שלי הזמין אותי לטורקיה לראות תערוכה שהוא עשה של ואן גוך והתלהבתי מההקרנה של 360 מעלות”, הוא מספר. “זה לא היה פשוט להביא את זה לארץ: התערוכה של פרידה קאלו החלה במקסיקו לפני שנתיים וניהלתי מגעים רבים כדי לקבל את הזכויות ולהביא את התערוכה הזו לארץ. בעבר לא היה היצע כזה, ועכשיו זה פופולרי מאוד בעולם. האינסטגרם והטיקטוק תרמו לפופולריות של התערוכות האלה, גם בשל השיתופים הוויראליים של תוכן התערוכה וגם כי זה מצטלם יפה. בגלל שאנחנו מודעים לכוח של האינסטגרם, אנחנו בונים מתחמים יפים במיוחד כי אנחנו יודעים שהם מצטלמים טוב באינסטגרם. בנינו למשל קיר עם התמונה של פרידה קאלו מפרחים כי ידענו שהוא יהיה פקטור מרכזי בעניין”.

הפתרון האידיאלי

מה דעתכם על הביקורת שיש על הצגתן של יצירות קלאסיות באמצעים דיגיטליים?
ברקוביץ': "להגיד לך שכל האנשים שבאים מאושרים? תמיד יש 10% שמתלוננים שאלה לא היצירות המקוריות, אבל אנחנו מסבירים לאנשים שזו הקדמה, וזה העולם החדש, ואלו התערוכות שלנו, והן יפות, מרשימות ומלאות תוכן. בסוף אנשים מאוד אוהבים את זה, ואנחנו רואים כמה כרטיסים אנחנו מוכרים".
שור: "יכול להיות שאנשים מהעולם הישן יגידו 'לא ככה צריך להראות אמנות'. אני לא מתווכח איתם ושכל אחד ייהנה ממה שהוא נהנה. אני אוהב את היכולת להסתכל על משיחות המכחול מקרוב, על שכבות הצבע, הגדלת הפנים על קיר עצום. כשהולכים לראות את המונה ליזה בפריז, יש שמתאכזבים כי היא מאוד קטנה ונמצאת בתוך מבנה זכוכית והיא לא נגישה, ופה אתה יכול לצלול לתוך עולם האמנות ולהרגיש אותו באופן מוחשי".
אלופר: "אמנות צריכה להיות מונגשת לכולם. וכשאני פוגש ביום 300 בני נוער, סבים והורים, אני אומר: 'וואו! יש פה הצלחה'".
נראה בעתיד יותר ויותר תערוכות מהסוג הזה בארץ?
רחנייב: "זה יתפוס וייכנס גם למוזיאונים המסורתיים כי המוזיאונים לגמרי מבינים שבשביל להביא קהל, הם צריכים לתת לאנשים עוד משהו מעבר למדריך שיסייר איתם בין התמונות. יש במוזיאונים לעתים תחושה משעממת וכבדה, וזה מה שמרחיק אנשים ממוזיאון רגיל. הפתרון האידיאלי הוא להציג את האמנות בד בבד גם בצורה דיגיטלית וגם בצורה הקלאסית ולספק לקהל את התמונה המלאה".
ברקוביץ': "יש עוד כמה תוכניות בדרך. אני לא חושב שהתערוכות האלה יתפסו לעד, אבל בוודאות שבחמש־שש השנים הקרובות נראה את התערוכות האלה מככבות בישראל בהצלחה רבה".
שור: "אני מהמר שגם שוחרי האמנות ינהרו אחרי העניין הזה כי אלו תערוכות נפלאות בצורה האסתטית שלהן".
אלופר: "אנחנו עוד לא מבינים לאן זה הולך, אבל זה בהחלט הכיוון".