את המסע שלי אל המחזמר "רינגו" של ירון אדלשטיין התחלתי בדיוק בסיטואציה בה אתם נמצאים כרגע. בוהים במסך, מחפשים את ההצגה הבאה שתסחף אתכם אל תוך עלילה שתדבר אליכם כמעט בכל רובד על הבמה. אחת כזו לא סאחית או מבאסת מדי (על אף שקל לנו לחשוב שלשם התיאטרון הולך), אך שתהיה בעלת ערך מוסף ועלילה מתפתחת - אז בחרתי במחזמר על זין. והוא עלה על כל הציפיות.
נכון ש-2022 עשתה את שלה וקל יותר לדבר על האיברים המוצנעים (וי זמיר), אך לצחוק על זה? זו כבר מקפצה של עוד איזה כמה שנים קדימה. ואז הגיע "רינגו", שהצליח לספר סיפור שמרוב טיפשות הוא לא פחות מגאוני. מהסוג שייכנס לכם לתחתונים, יגרום לכם להחזיק את הפין או הפות שלכם חזק חזק, ואז לשחרר, פשוט כי מותר.
העלילה של "רינגו" מתחילה כשדני דינגוט (תום חודורוב) מציע נישואים לבת זוגו מיקה (חן גרטי). רגעים ספורים אחר כך הוא נכנס לשירותים, מוריד את המכנסיים ומגלה שהזין שלו נעלם מהמיקום הקבוע שלו מתחת לפופיק ומעל הביצים. מתוך החשש לחשוף את המידע בפני ארוסתו הטרייה, דני יוצא למסע חיפושים אחר הזין שלו רינגו (דור הררי), שכבר הסתובב בחופשיות ברחבי העיר וחיפש את הפות הבא להתחכך בו.
לפני שנמשיך אל השתלשלות האירועים, שרק הולכים ומקבלים תפנית ביזארית, בואו נעצור רגע לדבר על הפיל (או יותר נכון החדק) שבחדר. מסתבר, שכל מה שצריך כדי להיכנס לדמות של איבר מין הם בסך הכל קרחת מבריקה, בגדים ורודים ויכולת תנועה של נחש מתפתל. עם כישורי משחק מרשימים וכוריאוגרפיה משובחת, דור הררי צלח את הכניסה לראש של איבר מין, שאמנם הוא בעל חיים ורצונות משל עצמו בתוך כל תחתונים, אך כזה שנשלט (לרוב) באמצעות המוח הגברי. דני הוא הגבר החנון המחושב, בעוד רינגו הוא הדימוי הקלאסי של רווק הולל שחושב, איך לא, מהזין.
אז בזמן שדני, שכבר נראה ש"נשבר לו הזין" מנסה להתחמק מזוגתו עד שישיב את איבר מינו למקום, מיקה פוגשת את רינגו (שמכיר אותה מקרוב) ובין השניים מתפתח רומן סוער, שמתבטא בתנועות גוף מדהימות והרבה אנרגיה. רינגו כגבר, אה... אופס, כזין טיפוסי, רוצה לשמור על הקשר עם מיקה כמיני בלבד, מתקשה להיכנס למסגרות ולא מעוניין ברגשות. מיקה, שמגולמת על ידי חן גרטי בגרנדיוזיות הולמת, פונה לבקשת עצה מסבתה – ששרה לה בדיוק את ההפך ממה שהייתם מצפים – תעשי טעות.
וככל שהקשר המיני בין מיקה ורינגו הולך והופך אינטנסיבי, כך גם דני (הארוס שלה והבעלים של הזין) מפתח קשר קרוב למדי עם נטע החברה הכי טובה של מיקה (רוני נתנאל), שאיבדה את אביה באמצעות לפחות ארבעה דרכים שונות ומשונות לאורך העלילה. אבל עוד נחזור לזה בהמשך.
הכל מסתבך כשרינגו ניגש אל משרד הפנים כדי להוציא תעודת זהות, כזו שתגדיל את אופציות המועדונים והברים בו הוא יוכל לצוד בחורות. מכאן צה"ל קורא לרינגו להתגייס, וזה שמוכן "להסתער קדימה" הופך לחייל צנחנים שהמוטיבציה שלו מובילה אותו להיחטף בשבי החמאס.
בשלב זה, מסיפור קומי ריגשי ומיני, המחזמר מקבל תפנית והופך לסאטירה פוליטית מלאה בעקיצות על המערכת. הקטע השנון ביותר שקורץ למצב הפוליטי בארץ הוא דיון ממשלתי ברברי לשחרור רינגו מעזה, שמתבטא בהרבה סתירה בין הדברים שנאמרו, נביחות חסרות משמעות וביטול כל מה שלא מצלצל לאוזניו של ראש הממשלה (תום גל) שנכנס לנעליו של בנימין נתניהו בלי לומר זאת במפורש. וטוב שכך.
אז כדי שיישאר אפקט הפתעה כשתצפו במחזמר הלא פחות מנפלא הזה, החלטתי שלא לספר לכם מה קרה בסוף. האם הזין שוחרר מהשבי והתאחד עם בעליו או דווקא בחר לחיות חיים חופשיים, האם דני ומיקה יחזרו להיות יחד, ומה לעזאזל קרה לאבא של נטע. מה שכן אספר לכם, הוא שמוסר ההשכל הפעם מעביר מסר חד ועמוק הרבה יותר משאפשר לצפות בהצגה על בולבולים. אמנם גם כזה של שחיתות הממסד, אך גם כזה של אהבה, פתיחות, להט"ב ופוליגמיה.
"רינגו" הוא מחזמר צעיר תל אביבי, שיצליח לדבר בעיקר לאנשים עם ראש פתוח ורוכסן סגור. כל אחד מהשחקנים המוכשרים על הבמה, וגם אלו שנתפסים כמשניים, מוסיפים עוד פן קומי או ערכי לעלילה הקלילה והקולחת שלא הייתה מוחזקת באדיקות שכזו בלעדיהם. כל העומלים על המלאכה צלחו את משימתם באופן כזה שאפשר ל"רינגו" להיות התשובה הכי טובה לצריכת תרבות פורצת גבולות שמספקת חוויה תיאטרלית שתגרום לכם לזוז באי נוחות בכיסא, ולאהוב את זה.