פיני טבגר כבר התרגל לכך שברוב המקרים הוא ייבחר לגלם את תפקיד “הילד הטוב”, החנון, הרגיש והעדין, מה שהפך להיות הטייפקאסט שלו בשנים האחרונות – אך הוא מבהיר שהדמות הז שונה לגמרי ממי שהוא באמת. למרות זאת, בדיוק לטייפקאסט הזה הוא נכנס בתפקידו בהצגה החדשה מבית התיאטרון העברי, “אני פה בגלל אשתי”, שבה הוא מגלם את דמותו של ארז - טיפוס מחושב, קמצן וחסכן שהוא ואשתו הבזבזנית מגיעים לטיפול זוגי לנוכח דאגותיו לגבי העתיד הכלכלי.
“אנשים חושבים עליי שאני מאוד מסודר, שאני יקה, קמצן וחנון אבל זה לא נכון בכלל”, אומר טבגר. “אני די פזרן, נדיב וההפך מחנון. כדי לעשות תפקיד טוב אני צריך להסכים להיות הכי חנון והכי הדבר שבמשך שנים ברחתי ממנו. בכדי להיכנס לדמות של ארז שוחחתי עם אנשים חסכנים כדי ללמוד על הדמות כי אני ממש לא כזה”.
ואיך אתה עם לשחק את הטייפקאסט הזה?
“תראה, אני מגלה שזה חלק מהיתרונות שלי כשחקן ושזה בא לי יחסית באופן טבעי. אני כמובן אוהב לעשות גם את ההפך מהטייפקאסט הזה, הערס הקשוח והעבריין, אבל את זה כמעט אף פעם לא נותנים לי. אני עוד חולם לשחק את הערס בהפקה הבאה”.
“דבר עם דודה שלי”
בעיבוד המחודש להצגה “אני פה בגלל אשתי” מאת איזו ליבוביץ בבימויו של גדי צדקה, משתתפים לצד טבגר גם יניב פולישוק, סופי צדקה, מעיין אשכנזי, שרי גבעתי ויובל אברמוביץ’. “זו הצגה שמתארת את קורותיהם של שלושה זוגות שמגיעים לטיפול אצל המנטור (אברמוביץ’) המלמד אותם על אהבה וזוגיות”, מסביר טבגר. “בתור אחד שכבר סוג של התגרש, למרות שלא הייתי נשוי אבל יש לי ילד בן כמעט 10 מאישה קודמת, אז אני מאוד מכיר את הנושא של טיפולים זוגיים, הקטע של לבחור באהבה או להיפרד. בגלל שאני מכיר את זה על בשרי, התסריט נגע בי באופן אישי”.
בהצגה איחד טבגר כוחות עם אברמוביץ’, חברו לסדרת הקאלט “השיר שלנו”, שבה גילם את דמותו של נחי (נחמן) בן חגי, התפקיד שהעניק לו את הפריצה הגדולה. “ריגש אותי בטירוף לפגוש את יובל”, הוא מספר. “בכל פעם שאני פוגש אותו יש לי פלאשבקים מלפני 18 שנה. אני מרגיש שיש לי חבר נעורים צמוד בקאסט. בכלל, כל צוות השחקנים והבמאי גדי צדקה מקסימים מאוד וממש כיף”.
איך אתה מסתכל על התקופה של “השיר שלנו”? איך קיבלת את ההצלחה והמיתוס שנוצר סביב הסדרה?
“תראה, קודם כל העשייה הייתה כיף לא נורמלי, זה הכי חשוב. חוץ מזה ההצלחה הייתה מפתיעה וחסרת פרופורציות ביחס לכל מה שהכרתי. זה היה עידן אחר, עידן שבו מעריצים הגיעו לאולפנים והיו מטפסים על הגדרות. היינו מחלקים חתימות. כשהייתי הולך ברחוב היו פונים אליי ומבקשים חתימה או שאדבר עם הדודה שלהם. לא רצו סקס, רק ‘קח את הטלפון – דבר עם דודה שלי’. זה הכי הרס אותי מצחוק”.
אתה עוד בקשר עם החבר’ה?
“פה ושם, נניח רן (דנקר) היה שכן שלי אז ראיתי אותו על בסיס יומי. עם נינט (טייב) פעם התייעצתי על מוזיקה”.
מה באמת לגבי המוזיקה? פעם אחרונה ששוחחנו הייתה כשהוצאת את האלבום “הכל רועד” בשנת 2019.
“כרגע העובדה שאני מוזיקאי רק משרתת אותי כשחקן. בכל הצגה כמעט שאני משחק בה אני גם שר. הרגשתי שהגשמתי את החלום ברמת החומרים האישיים, ועכשיו אני רוצה לעשות דברים אחרים. כתבתי וביימתי סרט באורך מלא (‘יותר ממה שמגיע לי’) שאמור לצאת בחודשים הקרובים לאקרנים, היה מועמד לשישה פרסי אופיר לשנת 2021 וזכה בפרס התסריט בפסטיבל ירושלים 2021, אז הייתי עסוק בהגשמת חלומות אחרים”.
בורג קטן במערכת
טבגר (44), בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, הוא מולטי־טאלנט: שחקן, במאי, תסריטאי, מוזיקאי ויוצר ששיחק בשלל סדרות טלוויזיה (“הילדים מגבעת נפוליאון”, “עספור”, “דני הוליווד”), סרטי קולנוע (“ימים קפואים”, “אדמה משוגעת”, “איים אבודים”, “יותר איטי מלב”), הצגות תיאטרון (“שבטים”, “אוצר יקר”) ואף נגע בריאליטי, כמשתתף בעונה השנייה של “רוקדים עם כוכבים”, שבה הגיע למקום השלישי, וכמנחה שלוש עונותיה הראשונות של “היפה והחנון”.
“עד היום אנשים זוכרים את ה’שלום בנים, שלום בנות’ שאמרתי למתמודדים בכל תוכנית”, הוא אומר. “זה קצת כמו ‘השיר שלנו’, זו חוויה שהיא גדולה ממני ואין לי שליטה עליה, אני רק בורג קטן במערכת שלה, סוג של נקלעתי לסיטואציה”.
לדעתך היום תוכנית כמו “היפה והחנון” יכולה לעבוד?
“לא יודע, היום כל מה שקשור לתכנים שיש בהם פן סקסיסטי הוא בעייתי”.
מה לגבי טלוויזיה? יש משהו חדש בקנה?
“אין כרגע משהו על הפרק. אני מקווה לחזור לפלטפורמה הזו, אני מתגעגע”.
לאחרונה, כחלק מהצטרפותו לתיאטרון העברי, שיחק לראשונה בקריירה בהצגת הילדים “העיניים של טיטו”, שזכתה גם בציון לשבח של ועידת סל תרבות ארצי. “זו הצגה נהדרת וזו הרגשה נהדרת לשחק בפני ילדים”, הוא אומר. “בגלל שיש לי ילד, ברגע שהוא נולד נכנס התוכן הזה של ילדים שפעם לא הייתי קרוב אליו בכלל. פתאום השתתפתי בתוכנית טלוויזיה בשם ‘החצר של פופיק’ שמיועדת לילדים קטנים. הצגת הילדים הזו היא סוג של המשך כי אני חשוף כל הזמן לעולם הילדים, הם מאוד מרגשים אותי והתגובות שלהם מרגשות במיוחד”.
אתה שמח על המקום שבו הקריירה שלך נמצאת היום?
“אני תמיד דואלי. יש בי את הצד של לקבל את מה שיש באהבה כי אני גם עושה דברים ומצד שני יש בי את הצד שלא מסופק ותמיד רוצה עוד ויותר ודברים אחרים. למדתי להשלים עם זה שאני בן אדם שיש בו תמיד קונפליקט”.
מה הפנטזיה המקצועית הבאה?
“השאיפה שלי היא שההצגה ‘אני פה בגלל אשתי’ תצליח. החלום שלי הוא להמשיך לאהוב, שתמיד תהיה בי אהבה, זה בעיניי הדבר הכי חשוב בעולם. אהבה זה לא רק אהבה למישהי ספציפית או מישהו ספציפי אלא אהבה בכלל, לעצמי ולחיים. מאז שהבן שלי נולד נכנסה לי הרבה אהבה לחיים. לגבי שאיפות מקצועיות של לביים ולשחק בכמה שיותר דברים זה קיים אבל זה בנאלי”.
האבהות שינתה אותך?
“כן, בטח, כי ברגע שלמדתי לאהוב ללא תנאי אז התחלתי לאהוב את העולם גם ללא תנאי”.
מה התגובה הנפוצה שאתה מקבל מאנשים ברחוב?
“התגובה השכיחה ביותר היא: ‘היי, נחי, מה העניינים?’. התגובה הפחות שכיחה היא: ‘היי, פיני, מה העניינים?’”.
מה עוד אתה עושה בימים אלה?
“אני מלמד משחק לחובבים במרכז לאמנויות 'ביכורי העתים' בתל אביב וההרשמה בעיצומה. בנוסף אני מלמד משחק בבית הספר למשחק ‘ניסן נתיב’ ובבית הספר לאמנות ‘מנשר’. לימודי המשחק הם משהו שבא לי בשנים האחרונות. החלטתי שנמאס לי להיות עסוק בעצמי ובא לי לתת מעצמי לאחרים. הסיבה העיקרית שאני מלמד היא בשביל לחלק וללמוד גם. כשאני מלמד אני גם לומד בעצמי, אני פוגש דור צעיר ממני וזה מחדש אותי, וגם אני מרגיש שאני נותן הרבה מהידע שלי לאחרים. זה מדהים”.