חמש נערות כמעט ילדות, מקימות בארץ המתנחלים מאחז חדש הניצב על גבעת חול וטרשים. החמש, הן גיבורות המחזמר החדש "על הגבעה" המביא את סיפורן של נערות הגבעות. ושוב נראה שהמציאות עולה על כל דמיון או מחזמר, כשבימים אלה בעיצומם של המגעים להקמתה של הממשלה הימנית דתית, מהדהדת הבטחתו של רה"מ הנכנס נתניהו לשותפיו לקואליציה מ"עוצמה יהודית" להלבין או "להסדיר" את מעמדם של עשרות מאחזים שהוקמו באופן בלתי חוקי מעבר לקו הירוק.
המחזמר "על הגבעה" מאת היוצרת קרן שפט, כבש את הקהל פסטיבל עכו האחרון וזכה בפרס המוסיקה והאנסמבל. תשאלו אולי מה לתל אביבית בעלת השקפה שמאל ציונית ומתנחלות?
בשנתיים האחרונות שוהה קרן שפט, בלונדון, אליה הגיעה בעקבות בן זוגה עומר רגב. כשהוא שקד על ה-MBA שלו, היא השלימה תואר שני בהפקה וקולנוע וטלוויזיה. ודווקא הרחק מישראל, בעיר שנאמר עליה שהיאוש בה יותר נוח, נעור בה הטריגר לכתיבת המחזמר. "החיים בחו"ל מעמתים אותך עם המציאות הישראלית, כשהמילה 'כיבוש' צפה ועולה בכל עת. בזמן 'שומר החומות' למשל, לא היה נעים ללכת ברחוב, אמנם לא כתוב עלי שאני ישראלית אבל זו השריטה הפסיכולוגית של היהודי הנרדף, הגלותי. סטודנטים שלמדו איתי הציבו בפני שאלות נוקבות על מדינת ישראל. הרגשתי כאילו אני מתנחלת בעוד אני תל אביבית שמגדירה את עצמי 'שמאל ציוני'. התחושה המבלבלת הזאת הובילה אותי לחקור את נושא המתנחלים ואיתה השאלה ששאלתי את עצמי: 'במה אני שונה מהם'?"
המחזמר "על הגבעה" שכתבה שפט (בימאית: אליענה מגון; מלחין ומעבד מוסיקלי: אודי קנבל; מעצב התנועה: אור משיח; עיבודים מוסיקליים: אלון גלזינגר) – מספר על נערת הגבעות שמחת תורה, זה שמה, (השחקנית ספיר רוזנפלד) שמצטרפת לחבורת בנות (השחקניות: בר כהן, דבורי פישר, שיר שאלתיאל, רותם שמחי) ובהיותה חדשה במאחז המוקם היא צריכה להוכיח את עצמה. אט אט היא נחשפת למשמעות החיים במאחז שסופו טרגי.
המחזמר מבוסס על ציטוטים ואמירות של מתנחלות ונערות גבעות, שליקטה המחזאית מתוך ראיונות לתקשורת, סרטונים ובלוגים, כמו גם מראיונות אישיים שקיימה עם נערות גבעות בהווה ובעבר. "כל אחת מהנערות מגיעה לגבעה מרקע אחר. אחת רוצה לפתור בעיה אישית אחרות שואפות להקים נקודה יהודית חדשה בארץ אבותינו, וכולן רוצות להשתייך לקבוצה לקבל חום ואהבה, ומוצאות בגבעה מקום ובית".
"חלק מהציטוטים כמו 'שיישרף לכם הכפר' 'מוות לערבים' צרבו והכעיסו אותי. אבל לא כל המתנחלים משתייכים לפלח הקיצוני. ובעצם רובנו לא יודעים מה קורה ביו"ש ומה מתרחש שם מעבר להרי החושך, שם חי ובועט עולם שלם שמשפיע על החיים שלנו במדינה, בעוד אנחנו חיים בבועה עד שהמציאות מתפוצצת לנו בפרצוף" היא אומרת.
כלומר אנחנו אוהבים לקטלג אנשים?
"אני גדלתי בבית ציוני עם חיבור לארץ ולתרבות, אבא שלי מהנדס ויזם ואמא מורה להיסטוריה חונכתי לאורם של החלוצים שהקימו את המדינה, עם המסר 'במקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול'. יש אומרים שהמתנחלים של היום דומים בעשייתם לחלוצים של פעם. גם ב-48' גירשו כפרים שלמים אז למה עכשיו זה לא בסדר לגרש את הערבים?' כמובן שזו אמירה קשה. שנובעת אולי מהתחושה שהם נמצאים במצב הישרדות. אלא שבניגוד לעבר, היום יש לנו מדינה ויש לנו אחריות".
מתוך שירי המחזמר "על הגבעה"
"אני מודעת לכך שברמה העקרונית יכולים להיות פה פיגועים, אבל אנחנו פה במלחמה על הארץ וכמו בכל מלחמה - תמיד יהיו נפגעים".
"ואנשים שגרים בתל אביב, אין להם לאן לברוח גם הם חיים בארץ שיש עליה סכסוכים אי אפשר להגיד לערבי המסכן "זה שטח פנוי אז בוא!"..
"כמו שפוגעים בנו כקולקטיב אז אנחנו נפגע בערבים כקולקטיב"
"הגיע הזמן שגם בצד שלנו יהיו משוגעים שתגובותיהם 'לא נורמליות', שהערבים או צה"ל יגידו עליהם: איתם לא כדאי להתעסק... זה יעשה יותר סדר בשטח. שלא יהיה שום ספק."
"הצתת רכוש פגיעה בעצים - גם בצד שלנו יש משוגעים, ריסוס כתובות חסימת כבישים, למערכת המשפט אין כלים"
בחרת להעביר את המסר במחזמר נשי.
"המחזמר לא נכתב מנקודת המבט של 'ארץ נהדרת' שבאה להגחיך תופעות. זוהי סאטירה נשית עם מורכבות ויותר עדינה, כך שהקהל פתוח לקבלה. אין אצלנו טובים ורעים שחור ולבן. זה הכל בעיני המתבונן. כמובן שיש קווים אדומים, למשל אנחנו מדברות במחזמר על אמונה דתית משיחית שמביאה אנשים לבצע מקרי קיצון כמו הצתת משפחה בשנתה. וזה הכי מפחיד שהמעשים האלה נעשים בידי בני אדם. גם למוסיקה יש כוח להעביר מסרים בצורה קלה כך שקל יותר לקהל לעכל אותם אם כי יש גם שירים קשים לשמיעה".
במהלך השנים מרבים לשמוע על מעלליהם של נערי הגבעות. שפט בחרה בנערות כגיבורות המחזמר. "כיוצרת שנמנית עם מקימות פורום היוצרות לתיאטרון 50:50 הקורא לשיוויון, אני רואה את החסר של נשים על הבמה. היה לי חשוב שגם הבימאית (אלינוער מוגן) תהיה אשה זה חלק מהאג'נדה שלי" היא אומרת. "יסלחו לי הגברים אבל נשים משדרות פחות אלימות. נערי הגבעות מעוררים אנטי, בעוד הנערות מטשטשות את הגבול ומצליחות לאתגר את הקהל".
ביקרת במאחז או התנחלות לקראת כתיבת המחזמר?
"הייתי בשטחים, אבל לא ביקרתי במאחז. אמנם הוזמנתי לאחד המאחזים אבל זה לא התאפשר בגלל שאני חיה בחו"ל. אבל זה לא גורע מהאותנטיות של המחזמר שלצורך כתיבתו ערכתי תחקיר מעמיק. למען האמת לא תיארתי לעצמי שזה יקרה כל כך מהר. תראי איך אנשים מופתעים שסמוטריץ' ובן גביר התחזקו מאד מבחינה פוליטית, אבל דבר כזה לא קורה בן לילה. אני מאמינה שחוסר המעורבות של הקהל החילוני מטילה גם עליו את האחריות לכך".
קרן שפט, 32, נולדה בכפר יונה והתחנכה בבית הספר הקיבוצי רמות חפר.היא בוגרת תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון מסמינר הקיבוצים. בעבודותיה היא מרבה לעסוק בנושאים שנוגעים לארץ ישראל. בין יצירותיה "חצאית כאן קודקוד" (ביחד עם חן לוגסי ועדי דרורי) קברט סאטרי החושף את האמת מאחורי שירי המורל והגיבוש של הלהקות הצבאיות; וסדרת הרשת "עונת החתונות" בערוץ טדי. בשהותה בלונדון יצרה סרט קצר סולג'ר בוי" (Soldier boy) המבוסס על סיפורו של חייל בריטי שעלה לארץ להתגייס, דפק נפקדות וברח בחזרה לאנגליה. במקביל היא מתפעלת את "מריצה" חברת ההפקות שלה ויוצרת פרסומות.
כשקרן פנתה אלי עם הרעיון לביים מחזמר על נערות גבעות, לא רק שלא נבהלתי אמרתי לה שהמשפט שאמרה מסקרן וביקשתי שתפרט" נזכרת אליענה מגון בימאית ""על הגבעה".
"סיפורן של נערות הגבעות מעורר בו זמנית הערצה וסלידה. נערות בנות 15 ו-17 שיודעות לאחוז מברג או לתקן פנצ'ר,ואוו אני בחיים לא אצליח לתקן פנצ'ר גם לא בעד אידאולוגיה. לצד זה קיימת תחושת סליחה וניכור, תהיה ובוז למעשיהן. התפקיד שלי היה לקחת את הנושא הטעון ולשים אותו בתוך משהו קסום, כך שגם הצופה ירגיש ברגע אחד הזדהת וברגע השני ניכור"מסבירה מגון.
אליענה מגון, 29, בת לאם חרדית שיצאה בשאלה כשעלתה מארגנטינה לישראל. היא מכירה מקרוב את החברה החרדית מצד דודה שמתגורר בבני ברק. וירושלים. היא גדלה ברמת גן, בשנים 1999-2001 היתה 'ילדת פסטיגלים' והופיעה על במות עם חני נחמיאס, היי פייב, מיכל ינאי צביקה הדר, ניר שטראוס ואחרים. היא שיחקה ב"שיר שלנו", בסרט "כנפים שבורות" וב"מרחק נגיעה".
בקרוב תשמש מגון עוזרת במאי לעירד רובינשטיין בהצגה "הבן של מושיקו הגדול" בתיאטרון הקאמרי. "בשנים האחרונות אני לא שרה ולא משחקת. אבל אם יזדמן לשחק מול מצלמה אשמח. כרגע הבימוי הוא המקום הנכון לי. אבל לכי תדעי" היא אומרת.
בפסטיבל עכו שהתקיים בחוה"מ סוכות המחזמר הוצג שמונה פעמים מתחת כיפת השמים. "נדהמתי כשהמחזמר הצליח למשוך קהל חילוני ודתי ומכל הקשת הפוליטית. כל אחד ואחת מהצופים הצליח לראות את עצמו בתוך היצירה. שמאלנים מתל אביב הרגישו שהם יכולים להקשיב מבלי לשפוט אוטומטית, וקהל ימני דתי מתנחלי שאמרו לי שזו הפעם הראשונה שהם רואים על הבמה ייצוג מורכב אך אותני של עצמם.
זה קרה כי היה לנו כי היה לנו חשוב שלא להאכיל בכפית את המסר ולתת לאנשים להפנים לחשוב ולבקר בעצמם את התופעה. אני כמובן מודעת לעובדה שיצירה תיאטרונית לא תשנה את העולם ולרוב מי שהגיע שמאלני ייצא שמאלני, מי שהגיע ימני יצא ימני, אני רק מקווה שכל אחד מהצדדים יעשה חשבון נפש באשר לדרך הנכונה שיש לפעול ומה יש להוקיע ולגנות כדי שנצליח לחיות ולשרוד כאן ביחד".
היו גם תגובות נוקבות?
"באחד מערבי הפסטיבל מצאה אותי צופה מהמגזר הדתי, כדי להגיד לי שני דברים: האחד שהמחזמר היה מאסטר פיס, והצלחנו לגרום לה לראות את עצמה על הבמה. והשני - שהיא כועסת שדווקא אני ולא יוצרים מהמגזר הדתי המתנחלי יצרו את ההצגה, ושאלה אותי באיזה זכות אני יוצרת מחזמר על נושא שאינו אני? והיה גם מנהל בית ספר שהגיע למשרדי הפסטיבל וצעק ודרש להוריד את ההצגה כי' היא מעודדת פאשיזם'".
ואליענה מגון מוסיפה: "העלאת המחזמר בעכו היתה משמעותית ומעניינת גם בגלל העובדה שבכל שלב אפשר היה לשמוע את קולות המואזין מתמזגים עם שירי ההצגה. אחת התמונות הזכורה לי בסיומה של אחת ההצגות בעכו כשהקהל דתי וקהל שאני מכירה כשמאל קיצוני, מחאו כפיים בהתלהבות".
עכשיו המחזמר עולה לירושלים ויוצג בבית מזי"א ב-30.11, במסגרת "פסטיבל יהודי בינלאומי לאמנויות הבמה" (27.11-1.12).
"אני לא יודעת כיצד יגיב הקהל הירושלמי, אבל מניסיון עם הקהל הדתי והחילוני בפסטיבל עכו, נראה לי שגם בירושלים יהיה מעניין" אומרת שפט.