פרוץ הקורונה ובמיוחד בגלים הראשונים של המגיפה, כשהעולם נקלע לחוסר ודאות וחרדה ואולץ להתנהל על פי תכתיבי הקורונה: ריחוק חברתי במיוחד מהאנשים היקרים לנו, התמודדות עם אין ספור מקרי מוות כשהפרידה מהחיים מתקיימת בבידוד, ללא יד מלטפת של יקיריהם.
בימים הלא רחוקים ההם, כשבבתי החולים לא היו מספיק מכונות הנשמה ונדמה היה שהשאיפה העיקרית היא להיות מסוגלים לנשום את הנשימה הבאה, ואת זו שאחריה. אט אט הגיחה האנושיות אל תוך הכאוס, כך לדוגמא, אנשי הצוות המטפלים בבתי החולים ענדו על חליפות המגן שלהם תמונות אישיות עם שמם, כדי שהמטופלים יחוו בשעותיהם הקשות תקשורת וחום אנושיים.
אלה ועוד היוו השראה לכוריאוגרף עודד רונן, שיחד עם שלוש הרקדניות בלהקתו (ליגל מלמד, נטע נבו, תו צפניה), יצר את מופע המחול More than Human המתכתב עם המציאות הקשה שהכתיבה הקורונה, כפי שתואר לעיל.
על הבמה במופע, ארבע דמויות של הרקדניות והרקדן, עטויות בחליפות בעיצוב מלי אביב, שעוטפות אותם מכף רגל עד ראש, ופניהם מוסתרות במסיכות ברזל בדומה למסיכות סיף. כולם נעדרים זהות מינית ונראים כשייכים לעולם דיסטופי. "לכי תדעי, אולי בעתיד נצטרך לחיות ככה עם הלבוש הזה. הלא רק לפני שנתיים וקצת ראינו איך בתוך חודש העולם התהפך עלינו כך שאין לדעת מה צפוי לנו בעתיד. היצירה נוגעת בשאלות על הצפוי לנו ובאיזה עולם נצרך לחיות.
הלבוש אמנם יוצר חיץ אבל גם מדבר על אהבה. וכבר נאמר עלינו שאנחנו לובשים שריון אבל עושים על הבמה ההיפך ממלחמה. בטוב וברע אנחנו שואפים לשלום. אני סבור שבכוחה של האהבה ושל הקהילה לתמוך. החום האנושי והאהבה פורצים כל גבול, גם של ריחוק וגם של חליפות אטומות. הנפש האנושית צומחת וצומחת כמו צמח שצומח מאבן במדבר. יש בזה משהו קסום".
עודד רונן יודע מקרוב על כוחו של הקסם הזה. כחצי שנה לתוך תהליך העבודה על היצירה, הוא חלה. תסמונת נדירה ומסכנת חיים פגעה בו. למזלו הוא הובהל בזמן לבית החולים וחייו נצלו בניתוח חירום. "מה שקרה לי, אמנם אינו קשור לאירוע הקורונה העולמי, אבל הוא העמיד את כוחות הנפש להציל את- הגוף שקרס. זה קרה גם בזכות האהבה, וכמובן תודות לארבעת המנתחים, חזרתי לחיים. האנושיות היא בלתי מוגבלת. כמהה לאהבה וניזונה ממנה. יצא שחוויתי מסע לנבכי הנפש ונקודות האור שבתוכה" הוא משתף.
לאחר תקופת שיקום ממושכת עודד רונן חזר אט אט לחזרות ולבמה. בחודש יוני השנה הוא הופיע עם יצירת המחול החדשה More than Human בפסטיבל מחול בדרום קוריאה.
בארץ תעלה היצירה מחר (יום שלישי ה-22.11 ב-21:00 בסוזן דאלל. וביום שבת ה-10.12 ב-18:00) ב"הבימה 4".
עודד רונן הוכשר כרקדן בשלוש אקדמיות לבלט שהעיקרית שבהן The Rambert School of Dance. לאורך הקריירה שלו הוא רקד בלהקות בארץ ובעולם עשה כוריאוגרפיה ללהקות באירופה אוסטרליה, אפריקה ועוד. בין היתר רקד כסולן עבור Dimitrix Papaioannou בפתיחת המשחקים האולימפיים ביוון. בארץ רקד עם להקת קולבן דאנס, להקת פרסקו ועוד. בעשור האחרון הוא כוריאוגרף ורקדן פרילנסר.
רונן משתמש במתודולוגיית תנועה וכוראוגרפיה IM (Imagery in Motion) שעיקרה, החוויה האנושית והאמונה שמחול יכול לפגוש את המבצע ואת הצופה בגובה העיניים, כשהתנועה הטכנית מייצרת חוויה תיאטרלית כך שהקהל רואה את אנושיותו שלו.
אתה מהרהר במצבו של עולם התרבות בישראל?
"אני מודאג מדברים גדולים, כמו שיוויון, חופש הפרט לנשים ולגייז, וממצבו של השלום. אני מאמין שבכוחה של האמנות להעצים את הנושאים האלה".
