"אני מחלק את הקריירה שלי למה שהיה לפני 'אסקימו לימון' ומה שהיה אחרי 'אסקימו לימון'", אומר השחקן צחי נוי. "מה שעשיתי לדמות של יהודל'ה אף אחד לא היה מסוגל לעשות - היא הייתה כל כך נוגעת ללב. זה היה התפקיד הכי קשה - לשחק את הלוזר. הרי קל מאוד לשחק מאהב או בחור שהוא מגנט לבנות, אבל לשחק לוזר עם נשמה ורגישות - זה מורכב, ואני חושב שעשיתי עבודה מעולה עם התפקיד הזה".
בשנת 1977, שנה לפני ש"אסקימו לימון" יצא לאקרנים, נוי היה שחקן צעיר שמאחוריו השתתפות בקלאסיקה "החולה המדומה" של מולייר בתיאטרון הבימה ובסרט "הגן" לצד מלאני גריפית ושייקה אופיר. הוא לא שיער שהתפקידים הללו הם רק פרומו לפריצה הגדולה שלו ולתפקיד חייו: יהודל'ה הרגיש והמצחיק ב"אסקימו לימון", סדרת הסרטים המצליחה ביותר בקולנוע הישראלי. "המפיקים מנחם גולן ויורם גלובוס והבמאי והיוצר בעז דוידזון ראו אותי בסרט 'הגן' והחליטו ללהק אותי לסרט, בלי אודישן", אומר נוי. "הם פנו לסוכנת שלי, רודיקה אלקלעי, והציעו לי שכר של 7,500 לירות. רודיקה סירבה. היא ביקשה מהם 12 וחצי אלף לירות וזה היה יותר ממה שהיו מוכנים לשלם. לא הייתי מוכן לאבד את התפקיד. בלי שידעתי מי הם בכלל, לקחתי את האוטו שלי ונסעתי אליהם למשרד שהיה ברחוב אלנבי 32 בתל אביב. אמרתי להם 'איפה החוזה? אני רוצה לחתום'. הם חשבו שאני עובד עליהם. אבל למחרת הביאו לי את החוזה וחתמתי".
הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 1978, הפך מיד ללהיט. נוי הפך לאחד השחקנים המפורסמים בישראל ומחוצה לה. הסרט הראשון בסדרה ותשעת סרטי ההמשך שלו, שבהם כיכב בתפקיד הראשי לצד בנצי (יפתח קצור) ומומו (יהונתן סגל), זכו להצלחה גם בחו"ל, בעיקר בגרמניה וביפן. "עד היום, כשאני מסתובב בגרמניה אנשים עוצרים אותי לסלפי ואומרים לי שהם גדלו עליי", אומר נוי.
בעבר סיפרת שהדמות של יהודל'ה רודפת אחריך. מה התחושות שלך לגביה כיום?
"בסך הכל אני חי טוב עם הדמות וממנה. כשאני הולך ברחוב, אנשים צועקים לי 'יהודל'ה'. אין יום שאני לא נתקל באנשים מבוגרים שניגשים אליי, אומרים לי שהם מעריצים ואוהבים אותי ומבקשים סלפי. יותר מזה, יום אחד, בתור לרופא שיניים, פנה אליי אפרו־אמריקאי שחי בארץ ואמר 'I'm A Big Fan'. מסתבר שהוא צפה בסרטי 'אסקימו לימון' כשהגיע לארץ, והתאהב בהם. הוא אמר שאני האליל שלו. זה היה מרגש".
עד כמה הדמות של יהודל'ה דומה למי שאתה במציאות?
"אני שחקן, וכשחקן אתה נכנס לדמות שהיא ממש לא אתה. אני שונה לחלוטין מיהודל'ה, לי יש אינטליגנציה, חוכמה ואינטואיציות. אין שום דמיון ביני לבינו. שלא תבין לא נכון, אני לא מצטער לרגע על התפקיד, אני מרגיש זכות גדולה בכך שנחרטתי במוחם של כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם. כמה שחקנים זוכים לזה"?
השנה הלכה לעולמה השחקנית אופליה שטראל, ששיחקה לצדך בסצינה המיתולוגית שלכם כסטלה המגמרת, מה זכור לך מהסצינה?
"אופליה הייתה שחקנית מוכשרת ועצוב לי על לכתה, וגם על זה שהיא זוהתה עם הסצינה הזו, שאני יודע שהיא לא חיה איתה בשלום. נדרש אומץ רב מאופליה ומצדי לעשות את הסצינה הזו בתקופה ההיא. כשקיבלתי את התסריט, הגעתי לסצינה שבה כתוב שסטלה אומרת לי: 'מוריד מחתונים', ומיד דילגתי איזה שישה עמודים קדימה. הדחקתי את הסצינה כי קיוויתי שבסוף לא נצלם אותה, חשבתי שהבמאי בעז דוידזון ישנה אותה, אבל זה לא קרה. הייתי כל כך נבוך בזמן אמת, הזעתי מתוך לחץ עד שלא היו צריכים להתיז עליי מים כדי לדמות זיעה. זה היה מפחיד ומביך עבורי. הייתי ילד שמן שמתבייש בעצמו ובגוף שלו ולכן זה היה נוראי. כיום אין לי בעיה עם הגוף שלי אבל בדיעבד אני לא יודע איך הסכמתי להשתתף בסצינה הזו".
אתה חושב שכיום הסצנות האלו, שהיו חלק מהדנ"א של הסרט, היו עוברות ללא צנזורה?
"הן לא היו מיניות אלא יותר מצחיקות, כי תמיד הן היו נגמרות באיזה אסון. אבל כיום לא היו יכולים לצלם סצנות כאלה, כנראה שהיו מתמקדים במה שקורה בחייהן של הדמויות. מה שכן, הייתי מראה פחות את הישבן שלי ויותר את הפנים והעיניים. זה צריך היה להיות במינון ולא בצורה מוגזמת כמו שזה היה בסרט".
יש איזה איחוד על הפרק?
"שום איחוד לא יהיה".
נוי יודע על מה הוא מדבר: לאחרונה היה ניסיון איחוד של השלישייה, כשהזמר משה סימן טוב פנה אל נוי, סגל וקצור להתארח במופע שלו "חגיגה במונטנה", הפקה חדשה שחולקת כבוד לשירים הקסומים של שנות ה־50 וה־60. "הוא פנה קודם כל ליהונתן וליפתח, כי ידע שאותי הוא לא יצטרך להתאמץ לשכנע", אומר נוי. "כשהוא נפגש איתם, הם התחילו לשאול אותו על זכויות וכל זה, אז הוא העיף אותם לקיבינימט, כמו שאומרים".
ספר על המופע.
"זו הפקה מושקעת מאוד, שבה שני גברים ושתי נשים שרים את הפסקול שהתנגן בזמנו בגלידה מונטנה המיתולוגית והרבה שירים מפסקול סרטי 'אסקימו'. התפקיד שלי במופע הוא לספר על התקופה. זה מופע שהוא נוסטלגיה. אתה זורק את הקהל, מבוגר כצעיר, אל השנים שבהן היו טלפונים ציבוריים, שדלתות הבתים היו פתוחות והאוכל היה טרי. כיום אין ריחות באוכל כמו שהיה פעם, הכל מלא בהורמונים וחומרי ריסוס. זה מלאכותי מדי. כיום לשום דבר אין את אותו הטעם שהיה פעם".
מה הכי אהבת מהתקופה ההיא?
"את הצ'ולנט שסבתא שלי ז"ל הייתה עושה, את הסברס, הנקניקיות והתירס החם שהיו מוכרים ברחוב והייתי אוכל בשקיקה. בדיוק כמו שראינו בסרטי 'אסקימו', הייתי פרעסער לא קטן".
שערות בכף היד
נוי (69) גדל והתחנך בחיפה ולדבריו גילה את המשיכה לעולם המשחק עוד כילד: "כל הזמן אהבתי להצחיק ולשחק. רגע משמעותי ראשון היה כשקיבלתי בגיל 12 את התפקיד של אחותה הרעה של סינדרלה בתיאטרון הילדים הסדנה בחיפה, אז הרגשתי בעננים. בהמשך שיחקתי בעוד הצגות כמו 'תום סוייר' ו'רובינזון קרוזו'. אני חושב שההומור והמשחק היו כלי או דרך עבורי לפצות על חוסר הביטחון שהשומן שבי יצר. בגיל מאוחר יותר התחלתי לעשות חיקויים והופעתי, עוד בזמן התיכון, בבתי חולים ובפני חיילים בהתנדבות".
המשחק היה מפלט עבורו: "בזמן שלא הייתי תלמיד טוב בכלל, המשחק נתן לי מסגרת וזה משהו שמלווה אותי תמיד. בגיל 13, כשיצאתי בחופש לקייטנה, הבמאי של התיאטרון כעס על כך שפספסתי חזרות. 'לעולם לא תהיה שחקן', הוא אמר לי. 'אין לך את זה. אם תהיה שחקן - יצמחו לי שערות בכף היד'. אני זוכר שבכיתי כל כך, אבל ההורים שלי שכנעו אותו להחזיר אותי לשחק. זה דרבן אותי לרצות להצליח במקצוע הזה. לא למדתי משחק, ואני לא מכיר שחקן שלמד בבית ספר למשחק והגיע למה שהגעתי בעשר אצבעות - הגעתי מהתחתית ונגעתי בפסגה. מבחינה אישית, המשפחה שלי היא הכל עבורי, אבל בהיבט המקצועי, חוץ מהמשחק אין לי משהו אחר. זה מקצוע שמצריך ממך הרבה סבלנות וקשיחות, וזכיתי לעסוק בו כל חיי".
בתחילת שנות ה־70 התגייס נוי ללהקה צבאית ושירת בצוות הווי גולני. עם שחרורו הקים צמד הומוריסטי מצליח לצד השחקן אלי גורנשטיין בשם חומה ומגדל והחל לשחק בתפקידים קטנים בסרטים אמריקאיים וגרמניים, עד להשתתפותו בסרט "הגן", שכאמור סללה לו את הדרך לסדרת "אסקימו לימון". "כשהסרט הראשון בסדרה היה מועמד לזכות בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל ברלין, נסעתי לפסטיבל על חשבוני כי השחקנים לא הוזמנו", הוא אומר. "לקחתי הלוואה מהוריי כדי לקנות כרטיס טיסה. ברגע שהציגו את הסרט, עליתי לבמה והקהל התחיל למחוא כפיים ולצעוק 'בראבו'. בגרמניה מנחם גולן הפגיש אותי עם סם ויינברג, שקנה את זכויות הקרנת הסרט בגרמניה. סם החתים אותי על חוזה ל־11 שנים, והשתתפתי בהרבה סרטים שם. העובדה שאני דובר גם גרמנית מסייעת לי בכך. מאז, הקשר המקצועי שלי עם תעשיית הבידור הגרמנית לא ניתק. גם שם יהודל'ה הוא מותג".
לאורך השנים נוי עשה תפקידים רבים ומגוונים בקולנוע ("אמי הגנרלית", "נשיקה במצ"ח" ו"השגריר"), בטלוויזיה ("רמת אביב גימל", "שוטטות", "דני הוליווד") ואפילו בריאליטי ("האח הגדול VIP" בגרמניה ו"גולסטאר"). בתיאטרון שיחק ב"סאלח שבתי", ב"בנים גידלתי ורוממתי", ב"מזל שעשני אישה" ועוד.
וזה לא הכל: זה שנים שנוי מזוהה עם עולם הילדים. הוא לקח חלק בתוכניות ילדים ידועות ובהצגות, בהן "ספר הג'ונגל", הצגה שהחל לשחק בה לראשונה ב־2002 ומאז השתתף בהפקות שונות של הסיפור, כשהוא נכנס לדמות האייקונית של הדוב החביב, באלו. בחנוכה הוא יעלה לשחק בהפקה חדשה של הסיפור "ספר הג'ונגל - יחד לעולם". "אני מקפיד שבהצגות הילדים שבהן אני משחק התכנים יהיו על רמה", הוא אומר. "את 'ספר הג'ונגל' התחלתי בגרסאות שביים חנוך רוזן, ואז המשכתי עם הגרסאות השונות שביים עזריאל אשרוב. את ההצגה החדשה מביימת בתו של עזריאל, שיראל אשרוב־חכשורי".
עשית ואתה עדיין עושה המון הצגות לילדים. היית רוצה לקבל תפקידים בעולם המבוגרים?
"ברור. בסך הכל אני שחקן שעובד".
איזה תפקיד אתה מפנטז לשחק?
"כל קומדיה או דרמה מעניינת אותי, כי אני גם שחקן דרמטי. כשאתה קומיקאי אתה יכול לעשות גם דרמה. כשאתה שחקן דרמטי, אתה לא תמיד יכול לעשות תפקיד קומי. הייתי רוצה לשחק תפקידים תיאטרליים, אבל כיום בתיאטרון מנסים לעשות מחזות זמר ודוגלים בהרבה רימייקים והצגות שמביאות קהל, וכמעט לא עושים תיאטרון כמו פעם. בתיאטרון עושים חידושים למחזות שאני לא חושב שאפשר באמת לחדש, כי קשה להגיע לרמה של מי שעשה בזמנו את הדברים האלה. יש ברימייקים שחקנים שחלקם נהדרים, אבל המקור תמיד הכי טוב. קח את 'קזבלן': עם כל הכבוד לאיתי לוי, שיכול לעשות תפקיד יפה, אף אחד לא יכול להגיע לרמה של יהורם גאון, אי אפשר להשוות בכלל. יהורם עשה את תפקיד חייו, הוא לא עשה עוד תפקיד כמו ב'קזבלן', אז להתעלות על זה? בלתי אפשרי".
מוצא את הטוב בעצמי
כשאני שואל את נוי איזה תפקיד אתגר אותו יותר מכל במהלך הקריירה שלו, הוא חוזר ליהודל'ה: "אין מה לעשות, הסרט הראשון של 'אסקימו' היה התפקיד הכי זכור שלי עד היום והכי מאתגר. עובדה, חלפו 44 שנים מאז, ועד היום מזכירים לי אותו. הדמות של יהודל'ה הייתה האתנחתה שעליה נשען הסרט. כל הצחוקים והבעיות קרו רק לי. הקהל תמיד חיכה לראות מה קורה לדמות שלי ובאיזו סיטואציה משעשעת היא תיתקל. הרבה מהסצנות אלתרתי, כולל אלתור בטקסטים. אנשים חושבים ש'אסקימו' זו קומדיה, אבל לא, זו הייתה דרמה רגשית על ילד מתבגר והרגשות שם היו מאוד כנים ועוצמתיים. עשיתי בדרך עוד תפקידים מאתגרים, גם התפקידים בהצגות ילדים ובסרטים נוספים שבהם השתתפתי. בסופו של דבר, בכל תפקיד שאני לוקח אני שוקע לתוך עצמי, משתמש באינטואיציה ומוציא מעצמי את הטוב ביותר".
הרבה זמן לא ראיתי אותך בסרט ישראלי.
"לצערי, בשנים האחרונות לא שיחקתי בסרטים ישראליים. שיחקתי בסרטים בינלאומיים ולאחרונה הצטלמתי לסרט חדש, שייצא בגרמניה בשנה הבאה, אבל אני לא יכול לספר עליו יותר מדי. אני מאוד מתרעם על כך שהמסך בארץ מלא באותם שחקנים, שאתה רואה בכל הערוצים את אותם פרצופים. די מדירים אותנו, השחקנים הוותיקים. הענף הזה פה לא עובד כמו שצריך, אתה לא יכול כל הזמן להביא את אותם אנשים. אמור להיות מקום לכולם. אני כבר לא אעשה תפקידי אורח של יהודל'ה, זה לא מעניין אותי. אעשה רק תפקיד שנכתב במיוחד בשבילי".
אתה מרגיש מוערך כשחקן?
"אני מקבל כל כך הרבה אהבה מאנשים ברחוב, שזה מרגש אותי. נשים עוברות לידי ולוחשות לי 'מלך'. אני לא מרגיש מלך אבל זה נורא מרגש לחוש את האהבה הזו מהקהל ואת הפרגון. בכל זאת, כל מה שאנחנו, השחקנים, עושים, אמור להיות בשביל הקהל, וכזה אני".
הצגות ראשונות של "ספר הג'ונגל - יחד לעולם":
3.12, 11:00, מרכז קריגר לאומנויות הבמה, חיפה
10.12, 11:00, היכל אומנויות הבמה, הרצליה