על זה בוודאי לא חלם הסופר אשר ברש כשיזם בראשית שנות ה-50 את הקמת "מכון גנזים", ארכיון הספרות העברית, שנקרא על שמו לאחר מותו. זאת, כשבחמישי האחרון מדי חודש, כששוככת הפעילות בספריית "בית אריאלה", שבה ממוקם המכון, נצפית שם פעילות חריגה בינות לאוספיהם של סופרי ומשוררי העבר, מיל"ג ומברנר עד זלדה ויונה וולך, כשהשחקנית עלית קרייז מציגה במיקום יוצא הדופן את הצגת "הארכיבאית" (ההצגה הקרובה - ב-26 בינואר).
מה פתאום הצגה במקום הזה?
"זה התחיל בתקופת הקורונה, כשבתיאום עם מנהלת המכון, אדיבה גפן, פנו צבי סהר וענת ספרן, אנשי אנסמבל "עתים", ליוצרים בתיאטרון להגיב אמנותית על מכתבים באוספים השונים", מספרת הבמאית הצעירה דניאל כהן-לוי, שכתבה וביימה את "הארכיבאית". "כמי שיצרה תסכית בעקבות אחד המכתבים, נשאלתי אם אני רוצה לעשות הצגה בתוך ה...ארכיון. הסכמתי ונשאבתי לעניין מבלי לדעת למה אני נכנסת".
למה נכנסת?
"נכנסתי למשהו שלכאורה נראה כבלתי אפשרי. שהרי התיאטרון הוא משהו של הרגע בשעה שמציגים אותו ואילו הארכיון זה הנצח תוך התעלמות ממגבלות הזמן והמקום. בסופו של דבר נוצרה הצגה שיש בה משהו מפעים וגם מבעית".
מבעית?
"מבעית בכך שהוא עצום בגודלו. כלומר, אם ניתן להקדיש הצגה לכל אחד מהסופרים והמשוררים בארכיון, איך נותנים בהצגה אחת ביטוי לכולם. מהתהייה הזאת נרקמה הצגת-יחיד באורך של כמעט שעה, המוצגת לקהל של עד 18 אנשים, שהמקום יכול להכיל אותם. הם רואים את השחקנית עלית קרייז בתור הארכיבאית שם, שמפיחה חיים במכתבי העבר. כדי להגיע לכך עמדתי מול ים של חומר, שלרגעים נראה היה כמשהו שעלול לקבור אותנו חיים. המכתבים מוצגים באמצעות מקרן שיקופיות".
כהן-לוי מציגה את עצמה כבמאית, הכותבת ומבצעת את החומרים שלה. היא בוגרת מצטיינת של בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, שלמדה לתואר שני בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. "כדי ליצור, אני צריכה משהו שיסקרן אותי מבלי שתהיה לי תשובה לגביו", היא אומרת.
עוד משהו?
"יש הרגשה של נגיעה באיזה דבר שלא יהיה כמותו. כלומר, כיום לא כותבים מכתבים, בוודאי לא בכתב-יד, כשהכל במחשב והארכיונים נהיים דיגיטליים".
"חקר הספרות נפגע מכך שלא כותבים יותר מכתבים", אומרת אדיבה גפן, סופרת פורייה וסגן יו"ר אגודת הסופרים, המשמשת כיושבת הראש הפעילה בהתנדבות מלאה של "גנזים", שאלמלא אישיותה הפתוחה ספק אם ההצגה הייתה מתממשת.
"כשצביקה סהר אמר לי שהוא רוצה לעשות תיאטרון במכון, הוא נפל על אוזניים קשובות, בהיותי גם מחזאית ובעבר הייתי דוברת תיאטראות באר-שבע והבימה", מעידה גפן. "יצא כאן משהו יוצא דופן, העוסק בשימור ובזיכרון, שמציגה שחקנית מוכשרת כעילית קרייז עם החומרים שדלתה דניאל כהן-לוי".
"ל'גנזים', המקום שבו מתרחשת ההצגה, אני קוראת הכספת של הספרות העברית, שבו נשמרים אוספיהם של כ-850 סופרים ומשוררים, מאז המאה ה-19 ועד ימינו. בפעילות שלי ב'גנזים' מזה שבע שנים אני רואה מעין בונוס לכל מה שעשיתי עד היום. המקום הזה ממגנט אותי ומושך אותי בצורה שבל תתואר".
ממגנט?
"אפילו מכשף אותי כשללא הרף מתגלים בארכיון גילויים חדשים. אני פורחת במקום הזה. שהרי כמה אנשים יכולים להעיד על עצמם שמזדמן להם ללטף את כתב היד של רחל, או להתחבק עם טשרניחובסקי?"
זה לא מתנגש עם הפעילות שלך כסופרת?
"לגמרי לא. בעוד מספר חודשים אמור להופיע הספר העשרים וכמה שלי, שהוא רומן לאחר כל המותחנים שכתבתי".
גם החומרים שלך מגיעים ל"גנזים"
"אכן, לאט-לאט אני מעבירה".