רעיון לתערוכה "בינינו" – שמציגה צילומים מחיי התושבים משני צדי גדר הגבול בעזה – נבט בראשה של בתיה הולין, תושבת קיבוץ כפר עזה, מתוך רצון להראות את חיי היומיום של התושבים במקום הטעון הזה: "הרעיון היה להראות שכמו שיש אצלנו חיים, יש גם בעזה חיים. היומיום שלנו הוא לא מלחמה, אלא כמו של כל בן אדם שחי בכל מקום אחר. לפי התפיסה שלי, החיים הם לא רק מלחמה, ואני יודעת שגם בצד השני יש אנשים שרוצים לחיות ולא רוצים מלחמה.
רציתי לחפש ולראות אם יש מישהו שחושב כמוני. הגדר היא חלק מאוד נוכח בחיים, והחלטתי להפיק תערוכה עם ערך מוסף שבאמצעותה אוכל להציג את החיים משני צדי הגבול. זה היה בגדר רעיון, לא ידעתי אם הוא יצא לפועל".
על מנת לאתר צלמים מעזה, שיתעדו את החיים מעברה השני של הגדר, פרסמה הולין פוסט בפייסבוק. "כתבתי פוסט בקבוצה בשם Life on the border with Gaza - things people may not know (but should). סיפרתי מה אני רוצה לעשות, וכתבתי שמאוד אשמח אם אנשים מצדו השני של הגבול ירצו לשתף איתי פעולה", היא מספרת. "הייתי בטוחה שיגיעו תגובות, אבל לא ידעתי מהיכן. קיבלתי המון תגובות מכל העולם. פרסמתי גם את כתובת המייל, קיוויתי שמישהו יגיע אליי.
יום אחד קיבלתי הודעה מבחור צעיר מעזה בשם מחמוד (שם בדוי), שרצה לקחת בזה חלק. הוא לא היה היחיד שפנה. היו חמישה חבר'ה מעזה שפנו אליי. שניים יחסית מהר מאוד כתבו לי שהם מרגישים מאוד מאוימים, שהם פוחדים, וניתקו קשר. עוד שניים אמרו לאחר מכן שהם מבינים שהם נמצאים תחת איומים וויתרו על זה. מחמוד היה היחיד שכתב לי: 'לא מעניין אותי, אני לא מוותר על זה'. הוא גם כתב שלא אכפת לו בכלל שאפרסם את שמו ואת פרטיו. אני כמובן לא עושה את זה, כי אני מבינה את המשמעות של כך".
התערוכה, שאצר משה אש, תוצג בקיבוץ נחל עוז במרכז המבקרים "עוז בנגב" במסגרת אירועי פסטיבל "דרום אדום" 2023, החל מ־3 בפברואר ועד אמצע חודש מרץ, בכל ימות השבוע בשעות 10:00־15:00. בתערוכה יוצגו כ־45 תמונות של הולין, 70, גמלאית וחברת קיבוץ כפר עזה זה 45 שנים, וכ־15 תמונות של מחמוד. "הצילומים שלי בתערוכה מספרים על חיי במקום שבו השגרה שלך יכולה להשתנות בכל דקה", מספרת הולין.
"הקיבוץ שלי נמצא מטרים ספורים מגדר הגבול. השקט כאן הוא פסטורלי, אבל בשנייה זה יכול להשתנות. אני מצלמת כבר קרוב לעשור, ובתערוכה יוצגו צילומים שלי מהשנתיים האחרונות. אני מטיילת הרבה בשבילי הקיבוץ. רואה בבוקר זריחה יפה ומצלמת, מצלמת שקיעה, מצלמת את הדברים היפים שאני רואה, כגון חקלאות יפהפייה, כל מיני מפגשים על הדרך, כל מה שהטבע והחיים מסביב מזמנים".
את מצלמת גם דברים פחות נעימים מהמציאות בעוטף?
"יש לי מאות תמונות כאלה, יש לי אוסף גדול מאוד של תמונות המבטאות רוחות מלחמה, אבל הן לא יוצגו בתערוכה. בתערוכה רציתי מלכתחילה להראות את הדברים היפים".
רגעים דומים
הקשר בין הולין ומחמוד התקיים לאורך הדרך באמצעות מיילים באנגלית. היא שומרת באדיקות על פרטיותו מחשש, לדבריה, לביטחונו האישי ולחייו. השאלות למחמוד בכתבה זו הועברו אליו באנגלית דרך הולין, ודרכה גם התקבלו תשובותיו. "הקשר ביני ובין בתיה נוצר דרך חברים שלי, שיש להם קשרים עם החברה הישראלית", הוא מספר.
"הם סיפרו לי על הפנייה של בתיה. היה לי חשוב להשתתף בתערוכה הזאת, כי כבר הרבה זמן אני מחפש מישהו שיתעניין בצילומים שלי שמתארים מה שקורה בעזה. זה יעזור לי לפתח את היכולות שלי, את הכישרון שלי, וזה גם יעביר מסר לחברה הישראלית שמה שקורה בעזה - הוא לא מה שאתם חושבים".
"סיפרתי למחמוד מה אני הולכת לעשות, אבל לא אמרתי לו מה הוא צריך לצלם", מספרת הולין. "אמרתי לו: 'תצלם מה שאתה רוצה שאנשים יראו'. הגיעו תמונות מחיי היומיום שלו, למשל מחוף הים של עזה, מהשוק, תמונה של חנות בגדים שבה הוא קונה את בגדיו. צילומיו של מחמוד לוכדים רגעי שגרה, ובניגוד לתמונות ודימויים שהקהל המקומי מורגל לראות בתקשורת, הם אינם מתמקדים בלחימה, בסבל, בעוני או במצוקה, אלא פשוט מנציחים חיי יומיום של אנשים. מחמוד גם צילם את הגדר שמפרידה. הגדר היא משהו מאוד עמוק בחיים שלנו כאן, מסתבר שגם אצלם".
"היה לי חשוב להראות לעולם שעזה היא לא רק מקום של ירי טילים, אלא מקום שיש בו גם חיים", ציין מחמוד, אך העדיף לא לענות לשאלה אם הוא חושש לביטחונו האישי בעקבות ההשתתפות בתערוכה.
"מחמוד מאוד מתרגש מהקשר שנוצר בינינו, ואני מאוד מעריכה את מה שהוא עושה", אומרת הולין. "אני מאוד דואגת לו, והוא מאוד מתרגש מזה שאני רוצה להביא את הקול שלו. זה לא ברור לו למה לי בכלל להתאמץ ולהביא את הדברים שלו, הרי יכולתי להציג רק את הצילומים שלי. כמו שהטבע המרהיב מסביב מהווה עבורי הנאה מתמשכת ומונצח באמצעות התמונות שאני מצלמת, כך גם הצילומים ששלח לי מחמוד ומוצגים בתערוכה - מוכיחים שגם מצדה השני של הגדר אנשים חווים רגעים דומים, כמוני.
"התערוכה מנסה לנתק את ההקשר המיידי של עוטף עזה למלחמה וגיהינום, והיא נוצרה מתוך הרצון להראות למבקרים שעוטף עזה זה לא מה שחושבים, וכנראה שגם כל מה שאנחנו חושבים ומדמיינים שקורה מהצד השני של הגדר הוא לא בדיוק מה שחשבנו".
יצא לך לדבר עם מחמוד על פוליטיקה?
"אנחנו מדברים קצת גם על פוליטיקה. בפוליטיקה שלנו מחמוד לא מאוד מעורה, זה פחות מעניין אותו. הפוליטיקה שלו כן מעניינת אותו, הוא חי אותה. הוא היה מאוד רוצה לבוא לפתיחת התערוכה, אבל זה כמובן לא יקרה. חרף העובדה שהוא לא יוכל לקחת חלק פיזי בתערוכה, הרי שיצירותיו ידברו בשם עצמן, עבורו. אנחנו גם קצת מדברים על הא ודא.
מחמוד סיפר לי שהוא מאוד רוצה להתחתן ולבנות בית, שהוא מאוד רוצה לעזוב את עזה, ללמוד, לנסוע לטייל, אבל הוא לא יכול. שלחתי לו לא מזמן סכום כסף בעזרת חבר מחו"ל, כי הרגשתי שאני רוצה איכשהו לתגמל אותו, להראות לו שהוא חשוב לי ושאני רוצה מאוד לעזור לו".
"בתיה הפכה לסוג של ידידה שלי, ואני מאוד שמח לחבור אליה. אני מודה לבתיה על כך שנתנה לי את ההזדמנות להשתתף בתערוכה", אומר מחמוד.
איזה מסר תרצו להעביר?
הולין: "אני חיה 45 שנה בכפר עזה, מתוכן 20 שנה אני חיה במלחמה. נולדו לי כאן שלושה ילדים. זה נשמע אולי מוזר, אבל ברור לי לאורך כל השנים שהמלחמה שקורית כאן היא לא מלחמה בין אנשים, אלא מלחמה בין ממשלות, מלחמה שקשורה לפוליטיקה. אני לא אומרת מי אשם או לא אשם, הסיטואציה מאוד מורכבת, אבל ברור לי שאנשים משני הצדדים רוצים לחיות בשקט, לגדל את משפחתם, ללכת לעבודה. הפוליטיקה והמלחמות ממש לא מעניינות".
מחמוד: "עזה היא מקום יפהפה. הייתי רוצה שלתושבים בעזה יהיו חיים של תקווה. המסרים שחמאס מעביר שישראל היא טרוריסטית הם לא המסרים הנכונים. הייתי רוצה שידעו שיש הרבה מאוד אנשים בעזה שרוצים שלום עם ישראל. המסר שלי גם לישראל וגם לעזה הוא לחפש את השלום בין שני העמים".