"משפחת האדמה": תערוכה חדשה ברחובות עוסקת בחיבורים בין דוריים

התערוכה ״משפחת האדמה״ המוצגת בימים אלה בגלריה העירונית בבית התרבות ברחובות, עוסקת בחיבורים בין דוריים בין משה סמילנסקי, ממייסדי רחובות, שבית התרבות קרוי על שמו, ורתם רשף, נינתו, אמנית ילידת רחובות, ציירת ואמנית מיצב, המציגה בתערוכות רבות בארץ ובחו״ל.

התערוכה עוסקת בפער בין חזון הקמת המושבה, שתילת פרדסיה, זריעת שדותיה ופיתוח התרבות והחינוך בה, והמציאות הישראלית הנוכחית, שחלקה המשך ישיר לחזון ההוא, וחלקה שיברו של החזון. סמילנסקי שהיה פרדסן ואיש אדמה, סופר ודמות מרכזית בחיי הישוב בארץ בכלל וברחובות בפרט, פעל בכל האפיקים הללו, כדי להגשים את חלום ההתיישבות והתרבות, והשפיע על נינתו שנים מאוחר יותר. התערוכה היא עדות מפוכחת לפוטנציאל של שיתוף בין דורי ועיבוד המציאות דרך פעילות חברתית ובאמצעות האמנות. היא מבקשת לחזור אל החזון והתקווה שעימם הגיעו אנשי העליה הראשונה, ובהם סמילנסקי, אל רחובות, ולשרטט קווי מתאר לחזון והתקווה שאנו מבקשים לצקת בימים קשים אלה בהם מצויה ישראל.

רשף עוסקת בעבודתה בהטבעת חומרים מן הטבע שנתפסו כמיותרים ועודפים ויוצרת מהם תעתועי זיכרון של מה שחדל להתקיים, אך חוזר בגלגולו החדש האמנותי. המבקרים בגלריה העירונית מוזמנים לפסוע בין שבילים ומשעולים, הנוצרים באמצעות יריעות בד ארוכות העוטפות את החלל ועליהן ציורים פיגורטיביים, ובהם דימויים הניתנים לזיהוי, וציורים מופשטים, המורכבים מקומפוזיציות של כתמי צבע. התערוכה מבקשת לספר סיפור ולהציג חוויה ורעיונות, חלקם קונקרטיים וחלקם מופשטים, שיתגלו אט אט. על בדי הציור מוטבעים דימויים של חפצים שונים, גזם צמחיה, פרטי לבוש ושידרות ספרים, שבמהלך תהליך הציור הוסרו והפכו לדימויי רפאים וניבטים מתוך הקנבסים המקיפים את החלל. בתפקידם כ"מאובנים גיאולוגיים", הם משמשים עדות אמנותית לזיכרונות עבר קולקטיביים ואישיים, החוברים אל הווה סוער. באמצעות החיבור בין הציור לחפצים המוטבעים ביריעות הבד, בין הצמחיה, הספרים והדמויות הנשקפים סביב, המבקרים פוגשות ופוגשים את רחובות, המושבה של פעם, על נופיה ותחושותיה, כפי שמספרת האמנית מתוך זכרונותיה המשפחתיים.

שם התערוכה לקוח מסדרת ספריו של סמילנסקי ״משפחת האדמה״, בהם תיאר את חייהם של ראשוני היישוב, שבאורח סיזיפי נאלצו ״להיכשל וליפול ולקום ושוב ליפול ולקום״. יצירת אמנות, כמו גם יצירת התיישבות יש מאין, היא מעשה אופטימי ומלא אמונה. אפשר למצוא בתכונה של האדם היוצר את הדחף לשנות ולשפר, לברוא מחדש ולממש חזון שמצוי בעיני רוחו, להעביר מסר ולחוש את האיכויות המשפיעות שלו על הסביבה ועל התודעה. רשף מזמינה לשיטוט מרגש ומעורר מחשבה בין הבדים המתעקלים של הציורים, ובאמצעותו אולי להכרה בְּאמת משותפת ואוניברסלית, ול"תיקון" באמצעות האמנות.

19.1.24-29.3.24
 
שיח גלריה: 23.2.24
יום שישי, בשעה: 10:30