ניר שטראוס - השחקן ויזם התרבות, כפי שמגדיר את עצמו מקדם רעיון התיאטרון הקצר, אף הקצרצר - חוגג ניצחון בטרם נורתה ולו ירייה אחת בשדה הקרב של תיאטרונטו, פסטיבל הצגות היחיד, שייערך כמיטב המסורת זו השנה ה-33 בחול המועד פסח ביפו העתיקה ובעכו העתיקה. "כשהצעתי לפני כשלוש שנים לשלב תיאטרון קצר בתיאטרונטו מסגרת של תיאטרון קצר, לא האמנתי שתוך זמן לא רב ישתלב בה קומיקאי בעל שיעור קומה כמו שלמה בראבא. ליותר מזה לא ציפיתי".
אכן, למרות המלחמה, הניטשת בדרום ובצפון, גלגלי הפסטיבל פרי חזונו משנת 1990 של יעקב אגמון - מי שהיה מפיק העל בתרבות הישראלית - לא נעצרו. שש הצגות-יחיד יתחרו בפסטיבל שבניהולה של גילה אלמגור, ממשיכת דרכו, על פרס התיאטרונטו על שם השחקן נסים עזיקרי בסך 9,000 ש"ח ושמונה הצגות-יחיד קצרות יתחרו במסלול ה"קצרנטו" על פרס של 3,000 ש"ח, אף הוא באדיבות קרן תל-אביב ולאמנות.
שש הצגות התחרות:
- "התאבדות"- הצגה בנושא הדיכאון, מאת ובביצוע גיא מרוז. במאי: שלום שמואלוב;
- "יורשת" - עדי גרוף כתבה וביימה מחזה על הטראומה שירשה מאביה, יוסקה גרוף, פדוי השבי ממלחמת שלום הגליל. משחק: יעל סדן;
- "מפי שמירה אימבר" - אך לפני שנה וחצי נפרדה הקריינית המיתולוגית ממחוזות החיים וכבר יצר יואב גינאי, מכרה הוותיק, מחזה שמשחזר את חייה הסוערים. בימוי: אלון אופיר. משחק: מרב גרובר;
- "סורר ומורה" - הצגה על שיעור תנ"ך שהופך למופע-בובות. מאת ובביצוע: מוטי ברכר. ליווי אמנותי: דניאל כהן-הלוי;
- "תגידו לי מה בא לי" - חשיפה אישית דרך קלאסיקות קולנוע. מאת ובביצוע: נמרוד פלג. בימוי: יובל קורן;
- "Man Up" - סיפורו של מי שיצא להילחם בעזה וגילה שהוא לא רמבו. מאת לי מסיקה-אוחנה ועופר גרינברג, שגם משחק. בימוי: אורן חלפון.
הצגות ה"קצרנטו":
- "אבא של הילדים שלי" - סיפורה של מאיה, שמחפשת בדחיפות אב לילדיה. מאת ובבימוי: אורלי עסיס. משחק: עדי דרורי;
- "איש אחד אוכל בננה" - הצגה אוטוביוגרפית על הורות בגיל צעיר וזוגיות. מאת ובביצוע: גיל צירלין;
- "גפרור צ'לו" - מחזה מלחמתי עם מוזיקה קלאסית ברקע. מאת ובביצוע: רועי פרנקל. בימוי: בעז פרנקל;
- "חבובט" - סיפורה של מסיבת יום הולדת שמשתבשת. מאת ובביצוע: נגבה מאור. ליווי אמנותי: יעל טל;
- "כאם לשלושה בנים" - מופע סאטירי ושובב על חייה של אם בישראל. מאת ובביצוע: אורנת למפרט. ליווי אמנותי: נעם רובינשטיין, זוכה תיאטרונטו 2012;
- "מוכנה" - התמודדותה של מי שבן זוגה גויס למערכה הנוכחית עם שאלות נוקבות לגבי העתיד. מאת ובבימוי אליענה מגון. משחק: אפרת ארנון;
- "קו 164" - הצגה על קו אוטובוס שבו משתקפת החברה הישראלית על כל גוניה. מאת ובביצוע: איתמר מועלם. בימוי: נעם פרנק;
- "שבת בבוקר" - קיבוצניק ישיש, שמחבלים משתלטים על קיבוצו ב-7 באוקטובר, מחליט להקריב את עצמו כדי להציל את משפחתו, הנצורה בממ"ד. מאת: מיכל אהרוני; בימוי: שמר גאון; משחק: שלמה בראבא.
כעת, נחזור אל ניר שטראוס, מי שהצליח לגרום להגעתו של בראבא לתיאטרונטו. האם אתה חותר ל... זבנג וגמרנו? - אני שואל אותו נוכח הימורו על שיתוף תיאטרון קצר בפסטיבל ומעתה גם של הצגות קצרצרות. מניין הפטנט?
שטראוס איננו שומר את ה"סוד" לעצמו ומשתף: "האמת היא שראיתי ב-2018 דבר דומה בפסטיבל אדינבורו, בסקוטלנד. תחילה הצעתי כעבור שנתיים את רעיון הקצרצרים לפסטיבל תיאטרון קצר, בצוותא, אך מחמת מגבלות הקורונה נאלצנו להצטמצם לכדי הצגה אחת - 'ביום שבו הגיע השרב' - שגם ביימתי בהשתתפות שיר אברמוב. לאחר מכן, כמי שאוהב את התיאטרונטו, שם לדעתי פורח כשרונו של השחקן, הצעתי את הרעיון לגילה אלמגור. זאת, מתוך תחושה שבין השאר העולם הולך גם לכיוון הצגות-יחיד קצרות וזאת כניסוי כלים לקראת הצגות ארוכות יותר".
שטראוס לא הסתפק ב"קצרנטו" בפסטיבל הוותיק, היינו הצגות של 15 עד 20 דקות, אלא הצליח לשכנע להתקדם במקביל לקצרצר נטו, כלומר הצגות-יחיד בנות שלוש עד חמש דקות. "אולי לא להאמין, אבל לפעמים יש חומרים מצוינים שמתאימות למסגרות יותר מצומצמות", הוא סח.
מסתבר שלא די לו במכירת ה"רעיון" לשחקנים אחרים כאשר כשחקן בעצמו הוא מתמרן בין מספר הצגות-יחיד. ביניהן הוא מריץ מ-2016 את הצגת "סבא שלי רמטכ"ל", שלמעשה אין בה שום גנרל והיא בהשראת סיפורו של סבו, ישראל שטראוס, מי שעמד בראש לשכת רואי החשבון. בהצגה אחרת, "חדר הכתיבה של המשורר", כמי שהוא גם משורר, שהוציא ספר שירה שנקרא "גרדום היתומים", שטראוס כותב בה טקסטים עם הקהל. ויש עוד. מפתיע? - לא. "כבר ב-2009, יצאתי בגיל 20 עם 'ההצגה חייבת להימשך', הצגת היחיד הראשונה שלי", הוא מציין.
מניין לך התשוקה הזאת?
"ככל שאני מאוד מאמין בכוחו של אנסמבל שחקנים, כן אני מאמין בכוחו של שחקן יחיד לספר לבדו סיפור על הבמה, בלי תפאורה יותר מדי גדולה ובלי אפקטים מטורפים".
לכאורה, יש ניגוד בין אנסמבל לבין שחקן יחיד.
"נכון, אבל החיים אינם דבר אחד. יש הצורך להשתייך ולהיות חלק מקבוצה, בעוד לעתים מחפשים פינה שקטה להיות בה לבד. למעשה, גם בהצגת יחיד שחקן אף פעם איננו לבדו אלא עם קהל. תמיד נחמד כשאפשר לדבר עם פרטנרים על הבמה, אבל כשאתה עליה חשוף לבדך ואין לאן לברוח, זה מייצר דברים מרתקים כמו זה שהביא אלינו שחקן כמו בראבא. עצם השתתפותו ב'קצרנטו' שלנו מרגשת אותי בעוצמה לא רגילה".
הפורמט שלכם מבשר שעתידו של התיאטרון בהצגות קצרות יותר?
"נראה לי שבעתיד הצגות עשויות להתקצר, כשיחד איתן יועלו גם הצגות קלאסיות של שלוש שעות עם הפסקה באמצע. זה לא מפריע להציע במקביל הצגות שיוגשו ב'שלוקים' קטנים".