ארגון "שלוה", אשר מטפל ונותן מעטפת לילדים ובוגרים עם מוגבלויות סביב כל מעגל החיים מגיל לידה ועד 120, מפעיל תכניות בוגרים מגוונות הכוללות תעסוקה, דיור בקהילה, שירות צבאי למתאימים וכן פנאי. כחלק מהמעטפת ישנם צעירים עם מוגבלויות אשר משתתפים בסדנת תרפיה באמנות שמעניקה לאמנים צעירים עם מוגבלויות, אפשרות להביע את רגשותיהם ולשרטט בעזרת שפה של צבע וצורה את חוויותיהם בכלל מאז 7 באוקטובר בפרט.

הסעיף שבמחלוקת בעסקת החטופים: "הדיל" הסודי בין ארה"ב למצרים וקטאר | דיווח
מאמץ מודיעיני כביר: פרטים חדשים על מבצע חילוץ הגופות | דיווח

כעת, לקראת ציון שמונה חודשים בשבי חמאס, אמני "שלוה" יצרו יצירות העוסקות בשילוב שבין ילדים, מלחמה ושבי מתוך דאגה ותפילה לשלום החטופים בכלל והצעירים שבינם בפרט, ולהשבתם במהרה.

בעזרת האמנות, מתמודדים היוצרים עם מציאות חיים של מלחמה, המביאה איתה חששות רבים, דאגות (למשפחה וליקרים להם וגם לחיילים ולחטופים) ופגיעה בשגרת היומיום, לצד אופטימיות ותקווה לטוב, הלא אלו העוגנים המחזיקים כל אחת ואחד מאיתנו.

ציור (צילום: ארגון שלווה)
ציור (צילום: ארגון שלווה)

כך לדוגמא, ניתן לראות את יצירתו של יוסף חיים הילריו "הביתה" אשר מוצגת בה דמות אדם ללא פנים, עם חולצה צהובה ורקע המעוטר בסמל החזרת החטופים אשר מעבירה את המסר שהזמן נגמר עבורם ומשאיר אותם בלי אוויר. מעין שעון חול שהולך ונגמר.

יצירתו של יונתן ביטון "ציפור התקווה" שעוסקת בנושא המלחמה, מתקשרת להמתנה לשובם של החטופים וניתן לראות בציפור את ההמתנה והציפייה המותחת לצד התקווה.

ביצירתה של מאיה בן דוד "אחים", אותה מאיה ציירה בהשראת תמונה של חיילים, היא משקפת למעשה את האחים שלה ואותה (היא חלק משלישייה. היא נולדה עם תסמונת דאון ושני האחים, בן ובת, נולדו בריאים והיום משרתים בצה"ל ובכוחות הביטחון). הציור מבטא מבחינתה את הדאגה לאחים, דאגה שמזדהה עם הדאגה הארוכה והמייגעת של משפחות החטופים לבני משפחתם, צעירים ומבוגרים.

יצירתו של איתן כהן, דיוקן עצמי, מביעה את התקווה לחזרה לשגרה ולדברים האהובים עלינו, שחסרים בתקופת המלחמה, מכיוון שאיתן שמצויר שם מצייר ויוצר, דבר האהוב עליו מאוד. לפי איתן, כל ילד יכול להתחבר לתקווה ולרצון לחזור לדברים האהובים עליו, מה שאנחנו כבר כל כך מקווים עבור הילדים שעוד בשבי (וגם המבוגרים).

ציור (צילום: ארגון שלווה)
ציור (צילום: ארגון שלווה)

אביטל שטרנברג, מטפלת באומנות המרכזת את פרויקט "אמני שלוה": "בעזרת התרפיה באמנות הצליחו היוצרים להביע את רגשותיהם ומחשבותיהם על המלחמה. אין ספק שדרכי ההתמודדות במצבי משבר הן אישיות, אך דרך היצירות והאמנות ניתן ללמוד כי הן גם אוניברסליות, וכי כל מי שצופה בתוצרים יכול לפגוש את עצמו דרך היצירה והסיפור שמאחוריה".