בשבוע שעבר התקיים בניו יורק כנס קומיקס יהודי בצל המתרחש בישראל ובצל גילויי האנטישמיות בעולם. חבר סיפר לי על כנס הקומיקס היהודי JewCE - The Jewish Comics Experience, שנערך זו השנה השנייה במרכז להיסטוריה יהודית בניו יורק. יצרתי קשר עם המארגנים, והם הזמינו אותי להשתתף.
אומנם לא הצלחתי להשיג מימון לנסיעה מאף גורם רשמי, אבל כיוון שבפעם האחרונה שבה הייתי בניו יורק עליתי למגדלי התאומים, החלטתי שהגיע הזמן לביקור נוסף בעיר הקודש של הקומיקס, העיר שממנה יצאו כל חוברות הקומיקס שעליהן גדלתי.
רובם המכריע של היוצרים של אותן חוברות היו יהודים. מג׳רי סיגל וג׳ו שוסטר, שיצרו את סופרמן (ואת כל ז׳אנר גיבורי־העל), ועד סטאן לי וג׳ק קירבי, שיצרו את היקום של מארוול. אפשר לומר, בעצם, שכל כנס קומיקס הוא כנס יהודי. אבל בכנס הזה, האמנים שהשתתפו בו הם כאלה שמתייחסים בעבודות שלהם ליהדות באופן מובהק יותר.
ככל כנס קומיקס, האירוע נחלק בין אולם גדול שבו דוכנים שלידם עומדים האמנים ומציגים את מרכולתם, ובין פאנלים שמתנהלים במשך היום. לפאנלים נגיע מיד. לפני כן, נעשה היכרות קצרה עם כמה מהיוצרים הבולטים שהשתתפו בכנס.
שרי פאר יוצרת את “Shabbos tales" – קומיקס חמוד בכיכובן של דמויות משולחן השבת, כמו פמוטים וחלה. היא יצרה גם את “unspeakable", רומן גרפי שעוסק בהפלה שהיא עברה.
ג׳ושוע שולמן הוא היוצר של “Israel defense comics!" – סדרת גיבורי־על בכיכובו של ״המגן״ הכל יכול, שלבוש בדגל ישראל. זוהי דמות סופר־פטריוטית ששולמן תולה פוסטרים שלה בסנטרל פארק כדי לעצבן את המפגינים הפרו־פלסטינים.
עמית טישלר הוא ישראלי לשעבר, שבצד פעילותו בתחומי הטלוויזיה והגיימינג כותב סדרת קומיקס בשם “edenfrost" שמספרת סודות מעברו של הגולם מפראג, שמופיע המון בקומיקס האמריקאי.
ג׳ורדן גורפינקל הוא יוצר רב־פעלים, שיזם עיבודים לקומיקס ססגוני של מגילת אסתר, ההגדה של פסח ועכשיו ספר יונה.
קורן שדמי שהיה תלמיד שלי בחוג ברעננה, כשהיה בן 9, עבר לארצות הברית לפני שנים. הוא מתמחה כיום בקומיקס תיעודי בנושאים לאו דווקא יהודיים והיה גם מועמד ל״אייזנר״, ה"אוסקר״ של תעשיית הקומיקס.
מרחב בטוח
שדמי ואני השתתפנו בפאנל בנושא יצירות קומיקס בעקבות 7 באוקטובר. בשנה שעברה הכנס נערך כמה שבועות אחרי אירועי 7 באוקטובר, והמארגנים אז התעלמו מכך לחלוטין.
הבאתי איתי עותק של האנתולוגיה ״בלב שבעה באוקטובר״, שיזמתי ושיצאה לאור בצרפת בספטמבר האחרון. בספר מספרים 12 קומיקסאים ישראלים, שדמי הוא אחד מהם, 12 סיפורי גבורה מאותו יום נורא. הספר יצא בקרוב בעברית ואני מקווה שעם הזמן יתורגם לשפות נוספות. בפאנל ישבו איתנו המנחה שון ווייס ועמרי רוז, שספרם “echos of October" מספר את סיפוריהם של ארבעה ילדים משני צדי הסכסוך, שאיבדו את אבותיהם בשנה האחרונה.
המנחה שאל בעניין השפעת 7 באוקטובר על היצירה שלנו. כיחיד בפאנל שהיה בארץ ביום הטבח, הסברתי שהצורך ביצירה בער בתוכי ושהאירוע השתלט לחלוטין על העשייה שלי. למשתתפים האחרים, שחיים בחו״ל, לקח זמן להגיב אמנותית לאירוע, וזה קרה בעיקר אחרי גילויי העוינות שבהם נתקלו ברשת ובסביבת המגורים שלהם. שדמי, שאינו נוגע בדרך כלל בנושאים פוליטיים ביצירתו, סיפר איך איור פשוט של מוכר בייגלה זכה אחרי 7 באוקטובר לכמות מטורפת של טוקבקים אנטישמיים.
בפאנל, וגם בשיחות במהלך היום, שמעתי סיפורים רבים על עוינות ואלימות שחווים יהודים בשנה האחרונה: חברים שניתקו קשר, משפחות שנהרסו ומרצים שנדקרו. יוצר בשם טרי לאבן סיפר לי שסירב לאייר מאמר אנטי־ישראלי שפורסם בעיתון שבו הוא עבד, ועל רקע זה איבד את מקום עבודתו.
האירוע כולו יצר תחושה של מרחב בטוח, דבר שיהודים בעולם זקוקים לו מאוד בימים אלה. לעובדה שאנשים יכלו להסתובב בחופשיות כשהם חובשים כיפה, או נושאים סממנים יהודיים אחרים, היה חלק חשוב באווירה המשפחתית. זו הייתה עבורי הזדמנות להתרשם מהמציאות שבה חיים יהודים במדינות אחרות, ולהבין יותר, בעיקר כחילוני, את היחס המיוחד שלהם ליהדות.
בפאנל נוסף שבו השתתפתי, שעסק בהומור יהודי, השקעתי מחשבה רבה בשאלה מהו ההבדל בין הומור יהודי להומור ישראלי. תהיתי, למשל, האם הישראלים לועגים לעצמם בחיוך, כמו היהודים בגולה? האם דמויות השלומיאל והשלימזל קיימות גם אצלנו? האם ההומור השחור שלנו מזכיר את בדיחות הגטו?
בסופו של דבר התברר לי שב״הומור יהודי״ הכוונה היא, לדוגמה, לשימוש במילה ״קניידלע״ ביצירה, או לציור של יציאת מצרים, או חנוכייה. קומיקסאים בארץ עושים דברים כאלה כל הזמן, גם כשהם מותחים ביקורת על הדת והמוסדות שלה.
גם נושא גיבור־העל הישראלי עלה בפאנל. זהו נושא שקרוב לליבי והוא גם אחת הסיבות לכך שהוזמנתי להשתתף בכנס. כשהייתי בן 15 יצרתי (עם דיוויד הרמן) את ״סברמן״ – גיבור־העל הישראלי הראשון. זה היה ב־1978, ולכן הדהים אותי לראות כמה אנשים ניגשו אליי כי זכרו שקיבלו את החוברת לפני שנים מהדודה שביקרה בישראל, או משהו. בפאנל התעוררה שאלה ישנה: מדוע מדינת היהודים לא הצליחה ליצור בעצמה את המוצר ה"יהודי" הזה, גיבור־על. ביציאה מהפאנל, גברת מבוגרת אחת סיפקה לי תשובה אפשרית: ״אתם כולכם שם גיבורי־על״, היא אמרה.