מוטי גלעדי עושה כבוד ליידיש וזו מחזירה לו כדיבעי. לאחר שבשבוע שעבר העניקה לו הרשות הלאומית לתרבות היידיש פרס מפעל חיים על תרומתו לשימור שפה זו ולקידומה, הוא מביים בה לתיאטרון יידישפיל את הצגת "א-ויץ מיט א-שפיץ", יעני בדיחה עם פואנטה, שבה הוא מככב עם בתו דורין.
"מה לצבר שורשי שכמוך עם שפה שזוהתה כגלותית?" אני שואל אותו תחילה, והוא משיב: "גדלתי במושבה כרכור, בנוף של פרדסים ושדות תירס. שם שמעתי בבית יידיש, מילה פה, מילה שם, בעיקר מסבתא ברכה ומסבא ר' דן, כשלעומתם דיברתי יידיש רצוצה, כשעם זאת התאהבתי בניגון של השפה, שאת השירים בה שרנו בזמירות של קבלת שבת".
"לימים, כשאבי דוד הגיע לגבורות, יצאתי לפני 35 שנה לראשונה בהצגה ביידיש לכבודו; 'יידישען גישעפטן' (עסקים ביידיש), קראו לה. בכך נעזרתי במשורר משה סחר, שהיה האוניברסיטה שלי ליידיש וההצגה זכתה להצלחה מסחררת, כשבהפצתה ראיתי שליחות. בעקבותיה היו לי עוד הצגות ביידישפיל, בין השאר עם יעקב בודו ועם גדי יגיל. כעת, בהצגה החדשה, הקומית-מוזיקלית, משחקים איתי בתי דורין ושחקן היידישפיל אנדרה קשקר. ההצגה תעלה בראשונה ב-24 בדצמבר ברעננה".
ב-2007 כיכב גלעדי בפסטיבל יידיש בפולין. "הרגשתי שם צמרמורת וחיל ורעדה אחזו בי, כשקהל של גויים בעיקר כמעט לא נתן לי לרדת מהבמה", הוא נזכר. "זכיתי לכך על האדמה שם, הספוגה בדם משפחתי מאז השואה. שם שרתי ביידיש את 'דרכי', שהכרנו מהביצוע של פרנק סינטרה וזכיתי לתשואות".
עכשיו הפרס מהרשות הלאומית לתרבות היידיש. "בדרך כלל אני לא איש של פרסים", אומר גלעדי. "הפרס הגדול בשבילי הוא לראות חיוך על פני הקהל בהופעות שלי, מה שאני רואה כתפקיד-חיי".
נמנענו במתכוון מלגעת הפעם בפוליטיקה, אבל בהיות גלעדי תושב קיסריה, אי אפשר לסיים את שיחתנו בלי התייחסות לפצצות התאורה שנורו לבית ראש הממשלה. "מרוב זה שאני שקוע בתל-אביב בחזרות על ההצגה החדשה, פספסתי אותן", הוא מאלתר אליבי ומחייך.