תערוכה ראשונה של כרימה עבוד - תוצג במוזיאון ארץ ישראל

תערוכה ראשונה של כרימה עבוד, צלמת מבית לחם שפעלה בארץ בתחילת המאה ה־20, תוצג במוז"א - מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. מדובר בהזדמנות מיוחדת להציץ באתרים קדושים לנצרות וגם בחיי התושבים של אז, מבעד לעדשה אישית, נשית וערבית

החשיבות בתערוכה היא בהצגת נרטיב נוסף, "DNA נוסף", כפי שמסביר גיא רז, אוצר התערוכה "כרימה עבוד – מזכרות קדושות", המציגה 100 צילומי מקור וכ־30 גלויות מעבודותיה של הצלמת הפלסטינית שפעלה בארץ בראשית המאה ה־20. "לא כולם גדלו על הנרטיב של הסיפור הציוני. יש עוד סיפור, נרטיב נוסף של אנשים שחיו פה", הוא מוסיף. התערוכה תיפתח ב־13 בדצמבר במוז"א, תל אביב, ותוצג עד 7 ביוני 2025.

כרימה עבוד (1893־1940) נולדה בבית לחם למשפחה נוצרית משכילה ממוצא לבנוני. היא למדה בבית ספר לבנות בעיר העתיקה בירושלים, ולאחר מכן באוניברסיטה בביירות. ב־1930 נישאה לסוחר לבנוני, ונולד להם בן, סמיר. כבר בגיל 17 קיבלה מצלמה מאביה, שהיה כומר פרוטסטנטי, והחלה להתנסות בצילום, כנראה בעזרת צלמים שתיעדו את כנסיות בית לחם וצלמים שפעלו בעיר העתיקה בירושלים. לאורך השנים, צילמה בעיקר אתרים קדושים לנצרות לצד סצנות מחיי היום-יום של ערביי הארץ. גלויותיה נמכרו בדוכן בנצרת, ופרסמה שני אוגדנים של גלויות צבועות בשם "מזכרות מפלסטין" (Souvenir de Palestine). עבוד הלכה לעולמה בגיל 47 ונקברה בבית לחם.  

"סיפורה של כרימה עבוד הוא סיפור ייחודי וחשוב בהיסטוריה של הצילום המקומי", מציין רז. "היא הייתה אישה עצמאית ויזמית, ונחשבת לצלמת הפלסטינית החשובה ביותר שפעלה בארץ בראשית המאה הקודמת. התערוכה מציעה שני צירי התבוננות: הראשון הוא מסע בעקבות אתרים המוזכרים בברית החדשה, והשני הוא מבט על החברה הערבית – הכפרית והעירונית – בעת ההיא. עבוד הייתה ערבייה נוצרייה, והציר שמלווה את התערוכה הוא מסע שלה בעקבות הברית החדשה. היא הלכה ומצלמת את המקומות המוזכרים בברית החדשה, והצילומים שלה מתפרסים בשלושה אזורים: הגליל (נצרת, טבריה, כנרת), אזור השומרון (סבסטיה ושכם) ולבסוף ירושלים ובית לחם. אלה המקומות המסמלים את הבשורה, הלידה והמוות של ישו".  

רז מדגיש כי עבוד פורצת דרך בגלל היותה הצלמת הפלסטינית הראשונה. "אין צלמות לפניה במגזר הערבי בארץ. במגזר היהודי היו באותן השנים חמש צלמות, והיא הייתה היחידה מהמגזר הערבי. היא הקדישה את מפעל חייה לצילום שקשור בנצרות ובקהילה הערבית הפלסטינית בארץ".  

הייחודיות בצילומיה טמונה גם בכך שהיא צילמה לא רק את המקומות הקדושים, אלא גם את חיי היומיום של הערבים בארץ. "היא צילמה כפרים, כמו כפר כנא וכפר ספוריה (ציפורי כיום). יש המון תמונות מנצרת, כנסיות, מעיינות קדושים. היא גם צילמה את הכנרת ודייגים, כשהכל קשור לסיפורים בברית החדשה, כמו נס הדגים של ישו. יש גם זיקה לברית הישנה, לדוגמה, צילום של בית לחם שבו מצוטט פסוק מספר ישעיהו".  

רז, העוסק בהיסטוריה של הצילום בארץ כבר 30 שנה, מספר על כך שהשיג את הצילומים מ־לבוקי בועז, אספן צילום פרטי, ששאיל להם 300 צילומים וגלויות של עבוד. הוא מיהר למיין את התמונות והוסיף כי בין התמונות מצוי גם דיוקן של עבוד, שבו היא עומדת בסטודיו, כאשר צלם יווני מצלמה אותה – דבר שמעיד על קשרים שהיו לה עם צלמים אחרים בארץ באותה תקופה.  

במהלך המיון, גילתה רז עוד כמה פרטים מעניינים. "יש צילומים של נשים ערביות בכניסה לבתים שלהן, דבר שלא היה נהוג בקרב הצלמים שבאותה תקופה התמקדו בעיקר במקומות שנגישים לתיירים, כמו ירושלים ובית לחם. עבוד נסעה במכונית ברחבי הארץ, דבר שהיה נדיר, וצילמה את האוכלוסייה ואת הנשים, ובכך ביטאה את זהותה האישית".  

אחד הצילומים הבולטים בעיניו של רז הוא צילום של כפר כנא, שבו ניתן לראות את השילוב האופייני לעבוד: גם הכנסייה וגם הגמלים והכפר הערבי. "הצילומים שלה מבטאים את מהות עבוד: לא רק את המקומות הקדושים, אלא גם את חיי היומיום של הערבים בארץ".  

רז סבור כי התערוכה תמשוך לא רק חובבי צילום, אלא גם קהל נוצרי שיתעניין בצילומי המקומות הקדושים. "יש חשיבות בהצגת נרטיב שונה מזה של היהודים בארץ. דוחקים את הסיפור האחר לצד, וזה נכון וראוי להציג גם נרטיבים אחרים".