"כתיבת התפילות במלחמה הזו היא תופעה שלא הייתה כדוגמתה במלחמות קודמות של ישראל", אומר ד"ר יואל רפל, שאסף כבר כ־200 תפילות מתקופת המלחמה. רפל, ד"ר להיסטוריה וליהדות, חוקר את נושא התפילות זה עשורים. ספרו "תפילה לשלום המדינה", בהוצאת "כנרת זמורה ביתן", בוחן את הזהות הישראלית מבעד לנוסחי התפילה השונים. רפל מתייחס לסידורי התפילה כאל "בית קיבול לזיכרונות". "אני דור שני של חוקרי תפילה", הוא מסביר. "אבא שלי, זכרו לברכה, הרב פרופ' דב רפל, היה חוקר תפילה, ואני ירשתי את זה ממנו, אם כי הוספתי את הממד ההיסטורי".

מה זה אומר? 
"בהשקפתי, תפילה היא מסמך היסטורי. אני אוסף תפילות שנכתבו בכל שנות המפעל הציוני. הן מלוות אותו מ־1882 ועד ימינו. התפילות האלה בעצם מתעדות מהלכים בהיסטוריה של עם ישראל. למשל, התפילה הראשונה שנכתבה למדינת ישראל, נכתבה כבר בלילה של 29 בנובמבר 1947, בליל החלוקה. ניסח אותה הרב ראובן כץ, שהיה אז הרב הראשי של פתח תקווה". 

"הנותן תשועה למלכים, וממשלה לנסיכים", כתב הרב כץ בלילה ההיסטורי, "מלכותו מלכות כל־עולמים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה, הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויגדל וינשא למעלה את מלכות ישראל המתכוננת בארץ ישראל ואת כל עם ישראל הנושא בעול הקמתה וביטחונה. מלך מלכי המלכים ברחמיו יחיינו, וישמרנו, ומכל צרה ויגון ונזק יצילנו, וידבר עמים תחת רגלינו, ויפיל שונאינו לפנינו, ובכל אשר נפנה נצליח". 

"כשהתחלתי ללכת אחורה ולאסוף תפילות שנכתבו בעבר, הגעתי לתפילות שכתבו הרב קוק והרב הרצוג", מספר רפל. "יש לי אוסף שלם של תפילות שכתב הרב עוזיאל, שהיה הרב הראשי. ממש עכשיו מסרתי את האוסף, שכולל 200 תפילות שנכתבו בתקופת מלחמת חרבות ברזל, לאוניברסיטת בר־אילן. מחקר התפילות הוא מחקר גדול מאוד ואין ספק שמלחמת חרבות ברזל הכניסה בו ממד חדש, גם בהיקף התפילות וגם בעובדה שיש לא מעט כותבים שהם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, אבל בכל זאת כותבים תפילה".
תפילה שמתארת אירוע

האוסף שמסר רפל לאוניברסיטת בר־אילן תורגם לתערוכה "תפילות לכוחות טמירים" שאצר דודי בן־נעים ומוצגת בימים אלה בבניין הספרייה של האוניברסיטה, ובשיתוף הספרייה ליהדות של בר־אילן. גילוי נאות, גם נוסח היזכור שניסחתי אני ביום ה־30 ל־7 באוקטובר משתתף בתערוכה. "כשתכננו את התערוכה, בחרנו תפילות שיוצאות מתחום הפרט ועוברות לתחום הכלל", מסביר רפל. 

כשמביטים באוסף התערוכה, מבחינים שכותבי התפילות הם "אנשים מהשורה".
"נכון, זה מה שמפליא בכל הסיפור, הם מביעים בזה את רחשי ליבם. בכך הם בעצם מתארים סיטואציה מסוימת. מתוך טקסט התפילה אפשר להבין לאיזה אירוע הם מגיבים". 

איך אתה מסביר את הפנייה של הכותבים דווקא לטקסט תפילה? 
"בהרבה מאוד מקרים ראינו שתפילה מבטאת רצון שהאירוע המתואר לא יקרה שוב. תפילה לכוח עליון שימנע בעתיד את מה שקרה".

גם בקרב חילונים. 
"חלק מהכותבים קרובים למסורת וחלק הם אנשים שאתה לא מבין איך הרעיון לכתוב תפילה הגיע אליהם. מצד אחר, אפשר לראות במלחמה הזאת רבנים שכותבים תפילה ושבעבר לא היו יכולים לכתוב". 

תערוכת תפילות מלחמה  (צילום: איתן אלחדז)
תערוכת תפילות מלחמה (צילום: איתן אלחדז)


לדוגמה? 

"הרב עידו גנירם, שכתב את 'אל מלא רחמים/ שוכן גם במקררים'. זו תפילה מצמררת, שהרב גנירם כתב כאיש הרבנות הצבאית ששירת במחנה שורה, שבו זוהו גופות הנרצחים והנופלים". 

"א־ל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן גַּם בַּמְּקָרְרִים הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה", כותב הרב גנירם, "נִשָּׂאִים תַּחַת הָאֲלֻנְקָה בְּמַעֲלוֹת – סַבְלָנוּת, דְּרִיכוּת, נְחִישׁוּת כִּזְהִירוּת בַּמַּדְרֵגוֹת עַד הָרָקִיעַ עוֹלוֹת לְנִשְׁמוֹת מִי שֶׁהִבְרִיזוּ מֵהַשַּׂקִּים כְּדֵי לִפְתֹּחַ אוֹתָם לְרוֹפְאִים וְלִמְזַהִים בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים תַּסְתִּיר זִכְרוֹנוֹת קָשִׁים מֵאִתָּנוּ לְעוֹלָמִים וְתִצְרֹר בְּעַצְמְךָ אֶת הָאֵבָרִים הַמְּפֹרָקִים שֶׁל הָאֲנָשִׁים, שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁל הַמִּגְזָרִים הַגֵּיהִנּוֹם הוּא נַחֲלַת עֲבָרָם בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם וְיַעַמְדוּ זֶה לְצַד זֶה כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּשְׁבְּרִים וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם" 

"הרב גנירם מתאר את הסיטואציה בשורה, הוא מספר סיפור", אומר רפל. "במהלך השירות שלו הוא אפילו כתב לזמר וליוצר אריאל הורוביץ, וסיפר לו שבאחד הלילות הם טיפלו בזיהוי הגופות, ואחרי שסיימו שלחו אותם הביתה. אלא שהם עוד לא הגיעו הביתה וכבר קראו להם בחזרה ואמרו: 'משאיות עם גופות בדרך, בואו מהר'. הוא מספר את זה להורוביץ וכותב לו שהשיר של אמא שלו, נעמי שמר, 'ליל המלאך', שיר שנכתב בהשראת המאבק בין יעקב והמלאך, עלה בו". 

ועל כן, תפילה היא גם מסמך היסטורי.
"בדיוק. או למשל 'קינת בארי' של יגל הרוש. יצירה בלתי רגילה של משורר שמכיר את הקינות של תשעה באב. לצד הקינה הזו, מופיעה בתערוכה הקינה שכתב יוסף ביבאס, שכל משפט שלה נגמר באחד משמות היישובים שנפגעו: 'יָשְׁבָה שׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים. בֵּינוֹת חוֹחִים וּצְנִינִים וּמַזִּיקִים. הַיּוֹרִים בְּמוֹ אֹפֶל וְשַׁלְוִי מַזְעִיקִים. לִשְׁלֹחַ פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים לְטֶבַח יוֹשְׁבֵי זִיקִים. בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אֶרֶץ מְכוּרָה, נֶהֶפְכוּ פָּנֵינוּ כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה. כִּי יָכוֹל צַר לָנוּ וְעִמָּנוּ שָׂרָה. וְלֹא נַעֲנָה בְּיוֹם צָרָה, נְתִיב הַעֲשָׁרָה'. מי שיקרא את הקינה שכתב ביבאס ידע מה קרה בכל יישוב". 

אולי הצורך לבטא במילים את שהתרחש הוא שמבטא את התופעה ייחודית. טבח 7 באוקטובר תועד כמעט על כל מסך אפשרי, ובכל זאת החברה בוחרת במילות תפילה. 
"נכון, כי אין לה דרך להתמודד עם הטבח, אלא רק ברוח. האירוע של 7 באוקטובר וכל מה שנמשך ממנו היה גדול מדי לעיכול ולהבנה עבור החברה הישראלית. עד היום אנחנו לא מצליחים לעכל את האירוע, ומהמקום הזה אנשים שונים בחרו לכתוב". 

תערוכת תפילות מלחמה  (צילום: איתן אלחדז)
תערוכת תפילות מלחמה (צילום: איתן אלחדז)


ויש כאלה שממש בחרו להתבסס על מבנים קיימים של תפילות.
"נכון, למשל הפיוט שכתבה הדסה רינת כהן מצפת. היא מתבססת על הפיוט 'מראה כהן', שזהות מחברו אינה ידועה. הוא מתאר את פארו ואת מראהו של הכהן הגדול כשעבד את עבודת יום הכיפורים בבית המקדש. ולְמה היא הופכת את זה? ל'מראה לוחם'. היא ממש לוקחת את אותו המבנה והופכת את זה. במקום: 'כְּאֹהֶל הַנִּמְתָּח בְּדָרֵי מַעְלָה מַרְאֶה כֹּהֵן // כִּבְרָקִים הַיּוֹצְאִים מִזִּיו הַחַיּוֹת מַרְאֶה כֹּהֵן', היא כותבת: 'כְּאֹהֶל הַנִּמְתָּח בְּשִׁטְחֵי הַכָּנוּס – מַרְאֶה לוֹחֵם. כִּבְרָקִים הַיּוֹצְאִים מֵטִיל הַמְּיֹרָט – מַרְאֶה לוֹחֵם'. יש באוסף מקבץ של תפילות שבנויות על תפילות קיימות, ויש כאלה שהן גם אקטואליות לימים אלה ממש. לדוגמה, תוספות שנכתבו ל'מעוז צור'".

"מעוז צור", הפיוט שמלווה אותנו בשבוע החנוכה, חובר בימי הביניים, אך בעקבות מלחמת חרבות ברזל ביקשה פרופ' ורד נועם, כלת פרס ישראל, להוסיף לו בית אקטואלי: "אנשי חמס צבאו עליי // ביום עצרת בשמיני // ברשעתם פרצו גבולי // טבחו בני, שבו צאני // גבורת בני עוררת // עזת פנים אררת // מחה חוטף ובנה עוטף // רחם ציון כאשר דיברת". 

כתיבה כדרך התמודדות

את מיזם אוסף התפילות החל ד"ר יואל רפל כבר יומיים לאחר פרוץ המלחמה. "ככל שזה יישמע מוזר, את התפילה הראשונה כותב הרב הראשי, הרב יצחק יוסף, שהיום מתנגד לגיוס", הוא אומר. "אבל הוא הולך בעקבות אבא שלו, הרב עובדיה יוסף. והרב עובדיה יוסף קבע באופן חד־משמעי שחייבים לומר תפילה לשלום חיילי צה"ל בכל שבת. במוצאי שמחת תורה, בלילה, הרב יצחק יוסף יושב בביתו, לוקח תפילה שאבא שלו כתב, מוסיף לה כמה משפטים ושולח אותה לפרסום, והיא מתפרסמת בעיתון 'יתד נאמן' כבר ב־8 באוקטובר. במקביל אליו יושב יהודי אחר, צביקי (צביקה) תמרי, נכדו של הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל ולמדינת ישראל, מעבד את תפילת 'מי שבירך' שהרב גורן כתב והופך אותה לתפילה אקטואלית למלחמה וגם מפרסם אותה באותו שבוע".

תערוכת תפילות מלחמה  (צילום: איתן אלחדז)
תערוכת תפילות מלחמה (צילום: איתן אלחדז)


מהר מאוד מתחילות להתפרסם גם תפילות לשלום החטופים.
"נכון, כשהתפילה הראשונה היא של האדמו"ר מפיאסצנה, שגם היא מפורסמת בשבוע הראשון. אחריה הגיעה התפילה של מטה משפחות החטופים, שלקחו שתי תפילות וחיברו אותן לתפילה אחת". 

אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבְשִׁבְיָה הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מְצֵרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ וּמִשִּׁעְבּוּד לַגְּאֻלָּה הַשַּׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב // וְנֹאמַר אָמֵן! מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יוֹסֵף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמֹר וְיִנְצֹר אֶת נֶעֶדְרֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַשְּׁבוּיִים בְּתוֹךְ שְׁאָר אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבְשִׁבְיָה. בַּעֲבוּר שֶׁהַקָּהָל מִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מַחְשָׁךְ וְצַלְמָוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יִנָּתֵק, וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם, וְיַשִּׁיבֵם מְהֵרָה לְחֵיק מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם. "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם". וִיקֻיַּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם. שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" ונֹאמַר אָמֵן.

תערוכת תפילות מלחמה  (צילום: איתן אלחדז)
תערוכת תפילות מלחמה (צילום: איתן אלחדז)


מה גרם לך להתחיל פרויקט כזה? 
"הרי כבר בשמחת תורה, כשכולם ידעו שהתחילה מלחמה, אמרנו בבית הכנסת שעלינו להתפלל לשלום חיילי צה"ל. מיד אחר כך ראיתי את תגובות הרבנים, ולכן שאלתי את עצמי מה יקרה הלאה והחלטתי שאני מתחיל לאסוף תפילות. אני לא בגיל גיוס, דורית אשתי שמעה על מטה משפחות החטופים ומיד ביום שהקימו אותו התחילה להתנדב, ואני נשאבתי לעולמי. העולם שלי הוא לחקור את הביטויים השונים, וזה לא מניח לי כבר 15 חודשים. אני כל הזמן בתוך זה".